משולש ברמודה: מאחורי התעלומה המפורסמת בעולם
אחר הצהריים של ה-5 בדצמבר 1945 החל כיום שגרתי בתחנת האוויר הימית בפורט לודרדייל שבפלורידה. סגן צ'רלס קרול טיילור, טייס מנוסה בעל 2,509 שעות טיסה, התכונן להוביל טיסת אימון שגרתית של חמישה מפציצי טורפדו, המשימה הייתה פשוטה: טיסה של שעתיים וארבעים דקות מעל איי בהאמה, תרגיל הפצצה וחזרה לבסיס. אך משהו השתבש.
ב-15:45 סגן רוברט קוקס, שטס באזור, קלט שידור מדאיג: "שני המצפנים שלי מקולקלים… אני מעל יבשה, אבל היא שבורה. אני בטוח שאני באיי קיז, אבל אני לא יודע כמה רחוק למטה". קוקס ניסה לעזור, אך במהרה הבין שמשהו לא מסתדר, השידורים של הטייסת נחלשו, והטייסים נראו מתרחקים מקו החוף במקום להתקרב אליו. קצין התעופה בפורט לודרדייל הבין במהירות שאם טיסה 19 טסה את המסלול כראוי, היא לא יכלה להימצא מעל איי קיז כפי שטען טיילור. המטוסים היו ככל הנראה מעל איי בהאמה, הרחק ממזרח.
בשעות הבאות שמעו המאזינים בקרקע שידורים מבולבלים ומתוסכלים מהטייסים. טיילור סירב לעבור לתדר חירום, חשש שהם מעל מפרץ מקסיקו ושינה כיוון פעם אחר פעם. "לעזאזל, אם רק נוכל לטוס מערבה נוכל להגיע הביתה", נשמע קולו של אחד התלמידים ברדיו. אך טיילור החליט אחרת, ב-18:04 הוא הורה לפנות שוב מזרחה, בדיוק בכיוון ההפוך מפלורידה. זו הייתה החלטה קטלנית.
ב-18:20 הגיע השידור האחרון: "כל המטוסים להידבק חזק… נצטרך לנחות על המים אלא אם נמצא יבשה". באותו זמן מכלית בריטית שעברה באזור דיווחה על "גלים אדירים ורוחות במהירות גבוהה". 14 האנשים בטיסה 19, טייסים ואנשי צוות, חלקם ותיקי מלחמת העולם השנייה שהסתיימה 3 חודשים קודם לכן, לא נשמעו שוב לעולם. אך הטרגדיה לא הסתיימה שם.
כאשר נודע שטיסה 19 נעלמה, סגן וולטר ג'פרי התנדב לטוס במטוס סיור מסוג מרטין PBM-5 מרינר לחפש את חבריו. המטוס, שכונה "מיכל הגז המעופף" בשל נטייתו להתלקח, המריא ב-19:27. תוך חצי שעה הוא התנתק מקשר הרדיו. מכלית בסביבה דיווחה על "פרץ להבות בגובה 30 מטר" ועל מעבר דרך כתם שמן גדול. 13 אנשי הצוות נעלמו אף הם ללא עקבות. בסך הכל 27 גברים נעלמו באותו יום, ואף אחד מהם לא נמצא מעולם.
איך נוצרה אגדת משולש ברמודה
חמש שנים לאחר היעלמות טיסה 19, ב-1950, סוכנות הידיעות 'אסושיאייטד פרס' פרסמה מאמר על היעלמויות מטוסים וספינות מול החוף הדרום-מזרחי של ארה"ב. המאמר עסק בתופעה המסתורית של היעלמויות באזור. אך האגדה האמיתית נולדה רק ב-1964, כאשר העיתונאי וינסנט גאדיס פרסם מאמר במגזין ארגוסי בכותרת "משולש ברמודה הקטלני".
גאדיס היה הראשון להגדיר את האזור המשולש, בין מיאמי, סן חואן בפורטו ריקו והאי ברמודה, וטען שמתרחש שם דפוס יוצא דופן של היעלמויות מוחלטות. הוא קישר יחד עשרות מקרי היעלמות, מספינות בתקופה הקולוניאלית ועד למטוסי נוסעים מודרניים. המאמר עורר סערה, וגאדיס הרחיב אותו לספר שלם בשנה שלאחר מכן. אך הפופולריות האמיתית הגיעה עשור מאוחר יותר.
ב-1974 פרסם צ'רלס ברליץ את הספר "משולש ברמודה", שהפך לרב-מכר עולמי. ברליץ, מתעד תופעות על-טבעיות, מתאר עשרות מקרי היעלמות בצבעים דרמטיים. הוא טען שמטוסים נעלמים ממסכי המכ"ם, ספינות נמצאות נטושות עם ארוחות חמות על השולחן, וצוותים שלמים מתאדים באוויר הדק. את טיסה 19 הוא הציג כדוגמה מרכזית להשפעה המסתורית של המשולש.
אך ברליץ לא הסתפק בתיאור העובדות. הוא ציטט את בקשתו של סגן טיילור להיפטר מהמשימה כביטוי לאינטואיציה של אסון, למרות שאלה שראו את טיילור באותו יום לא שמו לב לדבר יוצא דופן. חמור מכך, ברליץ העביר בצורה שקרית את המסר של טיילור והוסיף לו אמירות על חייזרים, משפטים שמעולם לא נאמרו, אך חיזקו את האגדה של משולש ברמודה לדורות.
התרבות הפופולרית אימצה את האגדה בשמחה ומשולש ברמודה הפך לסמל התעלומה הימית המפורסם ביותר בעולם.
הפרכת המיתוס והאגדה
אולם בעוד משולש ברמודה תפס את הדמיון הציבורי, חוקרים החלו לבדוק את הטענות בקפידה. הראשון והחשוב שביניהם היה לארי קוש, ספרן, שהחל להתעניין בנושא כאשר סטודנטים רבים פנו אליו בחיפוש אחר מידע על המשולש. קוש החל בחקירה מדוקדקת של הדיווחים המקוריים, וב־1975 פרסם את ממצאיו בספר "מסתרי משולש ברמודה: הפתרון".
מה שקוש גילה היה מדהים. הוא מצא שטענות רבות של ברליץ וסופרים אחרים היו מוגזמות, מפוקפקות או בלתי ניתנות לאימות. למשל, אנית מטען שברליץ תיאר כנעלמה שלושה ימים לאחר שהפליגה מנמל באוקיינוס האטלנטי, אכן נעלמה, אך שלושה ימים לאחר שהפליגה מנמל באותו שם באוקיינוס השקט, כלומר שזה לא היה בכלל באזור משולש ברמודה. ואחוז גדול מהתקריות שיוחסו למשולש התרחשו למעשה הרחק מחוץ לגבולותיו.
קוש גם גילה עיוותים חמורים בתיאור האירועים. מספר ספינות שנטען שנעלמו במזג אוויר שקט ורגוע, נעלמו למעשה בסערות עזות, עובדה שהסופרים התעלמו ממנה. במקרים אחרים, ספינות שדווחו כנעלמות חזרו בשלום לנמל, אך החזרה לא זכתה לפרסום. וחלק מההיעלמויות הנטענות פשוט לא היו מסתוריות, מטוס אחד שנטען שנעלם ב־1937 התרסק למעשה מול חוף דייטונא ביץ', פלורידה, מול מאות עדים.
קוש הראה שמספר הספינות והמטוסים שדווחו כנעדרים באזור לא היה גבוה באופן משמעותי מכל חלק אחר של האוקיינוס, בהתחשב בנפח התנועה העצום שעובר דרך האזור.
הממסד הרשמי תמך במסקנות אלה. כאשר תוכנית הטלוויזיה הבריטית "משולש ברמודה" הופקה ב־1992, שוק הביטוח 'לויד'ס אוף לונדון' נשאל אם מספר גדול של ספינות טבע באזור. לויד'ס קבע שמספרים גדולים של ספינות לא טבעו שם, והחברה אינה גובה תעריפים גבוהים יותר למעבר דרך האזור. רישומי משמר החופים של ארצות הברית אישרו את המסקנה, וציינו שמספר ההיעלמויות אינו משמעותי בהתחשב בתנועה הכבדה באזור.
ב־2013, קרן חיות הבר העולמית ערכה מחקר ממצה של נתיבי שיט ימיים וקבעה שמשולש ברמודה אינו אחד מעשרת גופי המים המסוכנים ביותר בעולם לשיט. המינהל הלאומי לאוקיינוס ולאטמוספירה (NOAA) הצהיר: "אין ראיות לכך שהיעלמויות מסתוריות מתרחשות בתדירות גבוהה יותר במשולש ברמודה מאשר בכל אזור גדול אחר של האוקיינוס".
מה אם כן קרה לטיסה 19? ההסבר הסביר ביותר, לפי החוקרים, הוא שהמטוסים נחתו כקבוצה מול החוף המזרחי של פלורידה מצפון לבהאמה, מול חזית מזג אוויר קשה שנעה במהירות. הסיכויים להישרדות במטוס טורפדו שנחת בים הם שוליים במקרה הטוב, במיוחד עבור אנשי הצוות מאחור. נחיתה בלילה בים סוער כמעט בוודאות הייתה קטלנית, גרמה למטוסים להתפרק, ואם מישהו יצא, הוא לא החזיק מעמד זמן רב במים הקרים של דצמבר וברוחות החזקות.
אך האם ההסבר הפשוט הזה, שילוב של טעות אנושית, מזג אוויר קשה וטכנולוגיה מוגבלת, יכול להסביר את כל ההיעלמויות במשולש? לכאורה כן. הימים מתחת למשולש ברמודה מכילים שוניות ומים רדודים, מה שהופך את הניווט למסוכן. סופות טרופיות והוריקנים גורמים לתנאים קשים, במיוחד מיוני עד נובמבר. וטעות אנושית, תנועה אחת שגויה, יכולה לגרום לאסון.
האמת מאחורי משולש ברמודה, כפי שמתברר, פחות מרגשת מהמיתוס, אך הרבה יותר אנושית. זהו סיפור של ימאים וטייסים שהתמודדו עם כוחות הטבע במיטבם, של טכנולוגיה מוגבלת ומזג אוויר בלתי צפוי, ושל טעויות שכל אחד מאיתנו יכול היה לעשות. הקב"ה ברא את העולם שינהג לרוב תחת חוקי הטבע והפיזיקה וכאשר אנו מבינים אותם, התעלומה נפתרת. משולש ברמודה לא היה מעולם אזור מסתורי יותר משאר האוקיינוס. הוא היה פשוט מקום שבו אנשים רבים טסו ושטו, ולכן, באופן טבעי, אנשים רבים יותר נפגעו.
ולאלו שרצו להסביר את תופעת המשולש עם דברי רש"י על מסכת ברכות (ח.): "ים אוקיינוס יש בו מקומות שאינו מקבל ברזל" והסביר הרש"ש "והוא מפני שבקרקעית הים מצויים אבני מגנט אשר טבעם למשוך הברזל אליהם", נכון להיום, לאחר בדיקות, לא התגלו, במשולש ברמודה אנומליות חריגות או שדה מגנטי טבעי חזק כל כך עד שביכולתו לחלוץ מסמרי מתכת מספינות שעוברות בקרבתו וודאי שלא לשאוב אליו ספינות ומטוסים שלמים. יתכן שהמפרשים התכוונו ל"משולש הדרקון", המכונה "ים השטן" שם גם נרשמו היעלמויות מסתוריות.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!