ברווז קרח בישראל: חזרה היסטורית אחרי 40 שנה
הצפר גיא שביט לא האמין למראה עיניו. במאגר הקולחין הסמוך לקיבוץ הגושרים, בצפון עמק החולה, שחתה ברווזה שלא הייתה אמורה להיות שם. לא היום, לא בשנה הזאת, ולמען האמת, גם לא בארבעת העשורים האחרונים. ברווז קרח, מין שנעלם מהנוף הישראלי מאז 1986, הופיע לפתע במקום שרק יום קודם לכן היה תחת אש כבדה מלבנון.
התצפית התרחשה בתזמון מיוחד. הפסקת האש שנכנסה לתוקף באזור אפשרה לצפרים להגיע למקום שהיה אסור עליהם זמן רב. למחרת הגילוי, נהרו עשרות צפרים לקיבוץ הגושרים. האורחת הנדירה התעכבה במאגר מספר שעות, מספיק זמן כדי שהצפרים יצליחו לתעד אותה במצלמותיהם.
זו הייתה תצפית היסטורית. מומחים לצפרות אישרו שמדובר בפעם הראשונה מזה ארבעה עשורים שברווז קרח נצפה בישראל. אבל הסיפור לא מתחיל ב־2024 ולא נגמר ב־1986, הוא משתרע על פני למעלה ממאה שנים של היעלמות, שיבה חלקית, ומאבק הישרדות מתמשך.
מקינון קבוע להכחדה אזורית
ברווז הקרח לא תמיד היה נדיר בישראל. עדויות היסטוריות מ-1884 ומ-1930 מצביעות על כך שהמין היה תושב קבע בצפון הארץ עד תחילת המאה ה-20. הוא קינן באגמים ובביצות, והיה גם מבקר חורף נפוץ. במחצית השנייה של המאה ה-20 המצב השתנה לחלוטין.
כמעט מאה שנים ללא עדות לרבייה של המין בישראל. פער כזה לא קורה במקרה, שני גורמי איום עיקריים אחראים להיעלמות: ייבוש וזיהום של אדמות ביצות, וציד בלתי מבוקר. מעל 95% מבתי הגידול הלחים הטבעיים שהיו קיימים בישראל לפני 150 שנה אינם קיימים היום. נתון מדהים שמסביר מדוע מינים רבים שהיו פעם שכיחים הפכו לנדירים.
בתקופה שבין 1979 ל-1986 נרשמו חמש תצפיות של ברווז קרח בישראל. כולן, ללא יוצא מן הכלל, התרחשו באזור אילת בדרום הארץ. ומאז שקט מוחלט. 38 שנים ללא תיעוד אחד. הספר האדום הישראלי לשימור הטבע מ-2002 סיווג את המין כ"נכחד אזורית". נראה היה שהסיפור הסתיים.
ב-2017 קרה משהו לא צפוי. משפחת ברווזי קרח עם אפרוחים נצפתה במאגר מים בעמק יזרעאל. אלדד אמיר, שתיעד את התצפית, היה עד לאירוע נדיר: רבייה מוצלחת של המין בישראל לאחר עשרות שנים של היעדרות. הספר האדום המעודכן שינה את סיווג המין ל"בסכנת הכחדה קריטית", שיפור דרמטי לעומת "נכחד אזורית", אבל עדיין מצב קריטי ביותר.
האוכלוסייה המוערכת של ברווזי קרח המקננים בישראל עומדת על פחות מ-50 פרטים בוגרים. עדיין לא ברור אם מדובר במשהו חד-פעמי או בתחילת מגמה של חזרה קבועה. הנתונים מצביעים על ירידה כללית בתפוצת המין בעשורים האחרונים.
מאגרי קולחין כמקלט חדש
ברווז הקרח נברא עם יכולות ייחודיות שמאפשרות לו לשרוד בתנאים קשים. הוא דוגר באזורי החוג הקוטב הצפוני ומחמיה בצפון אירופה וצפון אמריקה. אבל בעונת הקיץ, כשהוא מחפש מקומות לקנן, הוא מגיע לאזורים ים-תיכוניים כמו ישראל, או לפחות כך היה פעם.
בתי הגידול המועדפים שלו לרבייה הם ביצות ובריכות עם צמחייה צפופה על הגדות שגדלה לתוך המים. הקן ממוקם על הקרקע, והמין דורש צפיפות צמחייה גבוהה בסביבת הקינון. בחורף, לעומת זאת, המין הסתגל למערכות מים מלאכותיות: בריכות דגים ובעיקר מאגרי מים ממוחזרים באזור הים התיכון.
בעונת החורף, ברווזי קרח היו מגיעים במספרים קטנים, למאגרי מים בצפון ובמרכז ישראל. הריכוז הגדול ביותר נמצא במאגרי אגן הקישון. זהו נתון משמעותי: מאגרי המים המלאכותיים הפכו לתשתית קריטית לשימור המין, תחליף חלקי לבתי הגידול הטבעיים שנעלמו.
התצפית הנוכחית במאגר הקולחין בקיבוץ הגושרים מהווה אבן דרך כפולה. ראשית, זו הפעם הראשונה מזה 40 שנה שהמין נצפה בישראל. שנית, זו הפעם הראשונה אי פעם שברווז קרח נצפה בצפון הארץ, כל התצפיות הקודמות, חמשה בסך הכל, היו מרוכזות באזור אילת בלבד.
מה גרם לברווזה הזאת לסטות ממסלול הנדידה המוכר? האם מדובר באירוע מקרי או בשינוי דפוסים רחב יותר? התשובות לשאלות אלה עשויות להצביע על שינויים אקלימיים, שינויים בזמינות של בתי גידול, או פשוט על כך שהמודעות המוגברת של צפרים ויכולות התיעוד המשופרות מאפשרות לתעד תצפיות שבעבר היו חומקות.
ברווז הקרח שב לישראל, ולו לזמן קצר. האם הוא ישוב שוב? האם נראה גידול קבוע בשנים הבאות? הזמן יגיד.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!