איגן: הר הגעש האינדונזי שבוער בלהבות כחולות
בשעות הלילה המוקדמות, כשרוב העולם שקוע בשינה עמוקה, יוצאת לדרך תהלוכה ארוכה של מטיילים. הם מתחילים לטפס בחשכה גמורה במעלה הר געש במזרח האי ג'אווה שבאינדונזיה, פנסי ראש על ראשם ומסכות גז בידיהם. שעות ארוכות הם פוסעים אל עבר תעלומה שאפשר לחזות בה רק בשעות החשיכה: להבות כחולות בוהקות, בוקעות מבטן ההר כמו זרם מסתורי שאין לו הסבר של ממש.
העולם ישן, והם ערים וממתינים למחזה שלא נראה כמעט בשום מקום אחר עלי אדמות. ההר נקרא איגן, ומה שהם עומדים לחזות בו הוא אחת התופעות הנדירות ביותר שברא הקב"ה בעולמנו. הר הגעש איגן מתנשא לגובה 2,769 מטרים מעל פני הים, בדומה לגובה הפסגות הגבוהות בחרמון. השם "איגן" מתייחס למעשה למכתש הענק המכונה "קלדרה" שרוחבו מגיע ל-20 ק"מ.
בתוך הקלדרה הזו שוכן המכתש הפעיל, קוואה איגן, "מכתש איגן", ובתוכו מסתתר אגם שצבעו טורקיז חד ובולט, נראה כמעט בלתי טבעי בעליל, כאילו מישהו שפך צבע מלאכותי לתוך המכתש, אבל האגם הזה אינו אגם רגיל כלל. לפי מדידות מדעיות, הוא נחשב לאגם החומצי הגדול ביותר בעולם. מומחים מודדים חומציות בעזרת סולם מיוחד, וככל שהמספר בסולם קטן יותר, כך החומר חזק וצורב יותר. באגם של איגן נמדדה רמת חומציות קיצונית, ברמה שכמעט אין לו מקבילה בכדור הארץ.
בשנת 2008 יצא חוקר קנדי בשם ג'ורג' קורונאס בסירת גומי קטנה אל תוך האגם, כדי למדוד את חומציותו במו ידיו. הוא גילה שבמרכזו רמת החומציות כה גבוהה, שהיא עלולה לצרוב עור תוך שניות ספורות. עומקו של האגם מגיע ל-200 מטרים, ואורכו כקילומטר אחד. איש, כמובן, אינו מעז לטבול בו אפילו קצה אצבע.
התעלומה מאחורי הלהבות הכחולות
המראה של זרמים כחולים הזורמים במורד ההר גרם לרבים לחשוב, בטעות, שמדובר בלבה כחולה ממש. אבל זו לא לבה, זו אשליה מבריקה. הצלם הצרפתי אוליבייה גרונוולד, שתיעד את התופעה במשך שנים, חזר והבהיר לא אחת כי מדובר באי-הבנה נפוצה.
"הזוהר הכחול הזה, החריג להר געש, אינו הלבה עצמה", אמר, "כפי שניתן לצערי לקרוא באתרים רבים". אז מה בעצם קורה שם למטה, בתוך המכתש המעשן? גזים געשיים עשירים בגופרית בוקעים מסדקים בהר, בחום קיצוני שמגיע עד 600 מעלות צלזיוס, חום שיכול להתיך מתכת בקלות. כשהם נפגשים עם האוויר שבחוץ, הם נדלקים מעצמם ויוצרים להבות בצבע כחול חשמלי, שיכולות להגיע לגובה של כ- 5 מטר.
חלק מהגז הופך לגופרית נוזלית שממשיכה לבעור תוך כדי זרימתה במורד המדרון. כך נוצרת האשליה החזותית של "לבה כחולה" זורמת, אף שהלבה עצמה, כמובן, אינה שם כלל. יש כאן הבדל חשוב להבין: לבה אמיתית מקבלת את צבעה האדום-כתום מהחום העצום של הסלע המותך. הצבע הכחול שרואים באיגן לא קשור בכלל ללבה, הוא נוצר מתהליך אחר לגמרי: שריפה של גזי גופרית באוויר הפתוח. במילים פשוטות, מה שרואים כאן אינו לבה כחולה, אלא תופעה חזותית מרהיבה, גופרית בוערת שנראית לעין כאילו היא לבה זורמת.
סינתיה ורנר, גיאולוגית ממכון מחקר גיאולוגי מוביל בארצות הברית, סיפרה שמעולם לא ראתה כמות כזו של גופרית זורמת בהר געש כלשהו. תופעה דומה, אך הרבה פחות מרשימה, אפשר לראות לפעמים בפארק ילוסטון האמריקאי בזמן שריפות יער גדולות, וכן בהר דאלול שבאתיופיה. אבל איגן הוא המקום המתועד והמפורסם ביותר בעולם, שבו אפשר לצפות בתופעה הזו בעוצמה כזו גדולה וקבועה, ומכאן זכה בכינוי "הר הגעש הכחול".
כורי הגופרית ומחיר הישרדותם
מתחת לכל היופי הזה מתנהלת מדי לילה עבודה קשה ומפרכת. חברת כרייה התקינה בתוך המכתש רשת צינורות קרמיים, המנתבים את גזי הגופרית הבוקעים מסדק בקרקע. כשהגזים מתקררים, הם הופכים לנוזל אדום שמתקשה בהדרגה לגושים צהובים.
מאות כורים יורדים בכל לילה לתחתית המכתש כדי לחצוב את הגושים האלה, המשמשים בתעשיית הטקסטיל, הדשנים והקוסמטיקה. הם שוברים אותם במכושי מתכת וטוענים אותם בסלי קנים המחוברים למוט עץ. כך, עם משא של 70 עד 100 ק"ג על הכתפיים, עליהם לטפס במעלה שיפוע תלול. אחר כך נותר להם עוד מסע של כשלושה ק"מ במורד ההר, עד לתחנת השקילה.
התשלום עבור כל המאמץ הזה עלוב ביותר. כורה מקבל פחות מחצי יורו, על כל ק"ג גופרית, וברוב המקרים מבצע שני מסעות כאלה ביום. הכנסתו הכוללת מגיעה לכ-7 עד 10 יורו בלבד ליום, עבור עבודה מפרכת ומסוכנת שנמשכת שעות ארוכות. העבודה הקשה והחשיפה המתמדת לגזים הרעילים גובות מהכורים מחיר בריאותי כבד לאורך שנות עבודתם. ועדיין, רבים מהם ממשיכים בעבודה הזאת יום אחר יום, מתוך תחושת מחויבות לפרנס את משפחותיהם ומחוסר ברירה אמיתית.
רוב הכורים כלל אינם מצוידים במסכות גז מתאימות. הם מסתפקים בבד רטוב על הפה והאף, פתרון שאינו מגן כראוי מפני הגזים הרעילים הנושפים מן המכתש. גם צלמים ותיירים שהגיעו למקום נזקקו לציוד מגן של ממש, ובהם מסכות גז ומשקפי מגן, רק כדי לשרוד שם כמה שעות בודדות.
תגובות
היו הראשונים להגיב!