החומה המרוקאית: שדה המוקשים הארוך בעולם
בנובמבר 1975, 180,000 אזרחים מרוקאים צעדו דרומה אל תוך שטח שהיה עד אז מושבה ספרדית. המלך חסן השני כינה את הצעדה "המצעד הירוק", מהלך שנועד להבהיר לעולם כי מרוקו תובעת את סהרה המערבית כשלה. מועצת הביטחון של האו"ם קראה למרוקו לסגת. היא לא נסוגה.
מה שקרה אחרי זה שינה את פני האזור לדורות. מרוקו שלחה לשטח 20,000 חיילים ו-350,000 מתיישבים, ופרצה מלחמת סהרה המערבית שנמשכה 16 שנה נגד תנועת השחרור "חזית פוליסריו", שנלחמה בגיבוי אלג'יריה. עשרות אלפי בני אדם נהרגו, ויותר מ-100,000 עזבו את בתיהם.
נוכח התבוסות שספגה בשדה הקרב, בחרה מרוקו בגישה שונה לחלוטין. החל מאוגוסט 1980, ובמשך 7 שנים, בנה הצבא המרוקאי, בסיוע יועצים מדרום אפריקה, קוריאה הדרומית וישראל, קו ביצורים חסר תקדים: סוללת חול ואבן בגובה 3 מטרים, המשתרעת כיום על פני כ-2,700 ק"מ. כדי להמחיש את הממדים: חומת ברלין, שסימלה לדור שלם את חלוקת העולם, נכנסת בחומה המרוקאית 16 פעמים. המקומיים קוראים לה "הברם" ובשפה הסהראווית, "חומת הבושה".
ביצורים, מכ"ם ומשאבי עתק
"הברם הוא חומה הרצה לאורך נקודת הגובה הטופוגרפית בכל רחבי הטריטוריה. כל 5 ק"מ ממוקמים בסיסים עם כ-35 עד 40 חיילים בכל עמדת תצפית. כ-4 ק"מ מאחורי כל עמדה ראשית יש כוח תגובה מהיר הכולל טנקים." כך תיאר עד ראייה את החומה בשנת 2001. מאז, לא השתנה הרבה.
החומה אינה סתם ערמת חול. לאורכה פרוסים גדרות תיל, מערכות מכ"ם, מכשירי זיהוי וגילוי מרחוק שטווח הסריקה שלהם מגיע ל-60 עד 80 ק"מ ובסיסים צבאיים, עמדות ארטילריה ושדות תעופה בצד המרוקאי. למעלה מ-100,000 חיילים מוצבים לאורכה, בעלות תחזוקה של כ-2 מיליון דולר ביום.
החומה נבנתה בשישה שלבים, וכל שלב הרחיב את השטח שתחת שליטה מרוקאית. השלב הראשון, שהסתיים ב-1982, הקיף את מה שכונה "המשולש השימושי", הערים אל-עיון וסמארה, ובמיוחד מכרות הפוספט בבו-כרא. האם זה מקרי? ממש לא. כפי שהסביר מנואל דברס, הנציג המשפטי של חזית הפוליסריו, לעיתון הגרדיאן ב-2018: "מרוקו החליטה לפלוש לסהרה המערבית בגלל משאביה הטבעיים, פוספטים ודיג. לסהרה המערבית יש את משאבי הדיג החשובים ביותר בכל אפריקה." כל ההתנחלויות הגדולות, כל המכרות, כל הנמלים, כולם נמצאים עמוק בצד המרוקאי של החומה.
מוקשים, פליטים וחיים מחולקים
לאורך החומה כולה פרוסים, לפי הערכות, מיליוני מוקשים, נתון שהופך את הברם לאחד משדות המוקשים הרציפים הארוכים בעולם, תואר עגום שכמעט אינו מוזכר בדיון הציבורי הבינלאומי. הסהראווים החיים בצד המזרחי של החומה נדרשים לשמור מרחק מאזור החיץ הממוקש. מספר הניצולים מפיצוצי מוקשים אינו ידוע במדויק, ומספר ההרוגים אינו ידוע אף הוא, בשל מחסור חמור במשאבים לתיעוד.
בשנים שחלפו, תועדו מקרים של אזרחים סהראווים שנפגעו בשדות המוקשים בעת שניסו להתקרב לחומה או לחצות את אזור החיץ.
אחמד סאלם, יליד לאיון, העיר הגדולה בסהרה המערבית, הוא אחד האנשים הנדירים שחיו משני צידי החומה. הוא גדל שם תחת תחושת כיבוש, למד הנדסה, ואף עבד תקופה קצרה בסמוך לאזור החומה. לאחר שנעצר והוכה בעקבות השתתפות בהפגנה שלווה, עבר מרצונו למחנות הפליטים בתינדוף שבאלג'יריה.
בתינדוף, עיירה בדרום-מערב אלג'יריה, מתגוררים עשרות אלפי סהראווים במחנות פליטים ענקיים וחצי-קבועים. רוב הצעירים שם מעולם לא ראו את האוקיינוס האטלנטי, הנמצא בצד המערבי של החומה. הסכסוך על סהרה המערבית נחשב לאחד הסכסוכים הטריטוריאליים הבלתי פתורים הממושכים ביותר בעולם. הפסקת האש שנחתמה ב-1991 הייתה אמורה להוביל למשאל עם, נכון להיום, עשרות שנים לאחר מכן, המשאל טרם התקיים.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!