גנבו את הכתר מהפנטגון, אבל הבניין עדיין ריק
ב-11 בספטמבר 1941 החלו החופרים לנקר את האדמה בגדת נהר הפוטומק שבווירג'יניה. שבועיים בלבד עברו מאז שנחתמו תוכניות הבנייה. זו הייתה מלחמת עולם, והצבא האמריקאי זקוק בדחיפות לגג אחד שיאגד תחתיו את כל זרועותיו הפזורות. 16 חודשים בלבד לאחר מכן, בינואר 1943, הושלם הפנטגון. עלותו: כ-83 מיליון דולר. גודלו: חסר תקדים.
גם אחרי 80 שנה המספרים של הפנטגון עדיין מסחררים. 620,000 מ"ר של שטח משרדים. כ-28 ק"מ של מסדרונות פנימיים. כ-23,000 עובדים המגיעים אליו מדי יום. 284 חדרי שירותים. 13 מעליות בלבד, לעומת 131 בבניין שעתיד להחליפו. ובכל זאת, על אף ממדיו האדירים, תוכנן הפנטגון כך שהמרחק המרבי בין כל שתי נקודות בתוכו לא יעלה על 7 דקות הליכה.
מגזין לייף דיווח בגיליון דצמבר 1942 שהעובדים הראשונים שנכנסו לבניין לא היו מרוצים במיוחד. הם התרעמו על "כ-13 ק"מ של מסדרונות שוממים, הרמפות הצפופות, הפקקים בכניסות וביציאות". האדם המאושר היחיד, לפי אותו גיליון, היה מזכיר המלחמה הנרי ל. סטימסון, שנהנה ממשרד מרווח עם שטיח, כיסאות עור ושולחן כתיבה שעבר בירושה מכל מזכיר מלחמה מאז 1883. 80 שנה חלפו מאז. הפנטגון נשאר הגדול. עד שהגיעה סוראט.
עיר היהלומים שלא שמעתם עליה
סוראט היא עיר בדרום מדינת גוג'ראט שבמערב הודו. יש בה כ-7 מיליון תושבים, כמו מדינת ישראל בשנת 2006, אבל רוב העולם לא שמע עליה. ובכל זאת, כ-90% מכלל היהלומים המלוטשים בעולם עוברים דרך ידיהם של אנשיה. לא כרייה, אלא עיבוד: קציצה, ליטוש, צחצוח. הודו אינה מן הספקיות הגדולות של אבנים גולמיות, אבל סוראט היא הלב הפועם של תעשיית היהלומים הגלובלית. בעוד אנטוורפן הבלגית ידועה כמרכז הסחר העולמי, סוראט היא המפעל.
שנים ארוכות נאלצו סוחרי היהלומים של סוראט לנסוע מדי יום לעיר מומבאי, כ-250 ק"מ מדרום, כדי לסגור עסקאות בינלאומיות. מהש גאדהווי, מנכ"ל פרויקט הבורסה, תיאר את המצב בפשטות: "חלק מהאנשים צריכים לבלות 3.5 עד 4 שעות מדי יום בנסיעה מבתיהם למשרדיהם וחזרה". 4 שעות ביום, כל יום, כל שנה, לא רק בזבוז זמן, אלא פגיעה ממשית באיכות החיים של אלפי משפחות.
ב-2015 הניחה ממשלת גוג'ראט את אבן הפינה לפרויקט שנועד לפתור את הבעיה אחת ולתמיד. התוכנית: לבנות מרכז סחר ענק שיאגד תחת קורת גג אחת את כל פעילויות תעשיית היהלומים: קציצה, ליטוש, מסחר, בנקאות, מכס וועידות. הפרויקט קיבל שם שאפתני: DREAM City – עיר החלומות, ראשי תיבות של Diamond Research and Mercantile City – עיר המחקר והמסחר ביהלומים. ובלב אותה עיר: בורסת היהלומים של סוראט.
שיא גינס, ומשרדים ריקים
הבנייה החלה באוקטובר 2017. היא נמשכה כ-4 שנים, כולל עיכובים שגרמה מגפת הקורונה, ועד יולי 2023 הבניין עמד על תילו. ב-22 באוגוסט 2023 הכריז ספר השיאים של גינס רשמית: בורסת היהלומים של סוראט היא בניין המשרדים הגדול בעולם. 660,000 מ"ר, כ-40,000 מטר רבוע יותר מהפנטגון. ב-17 בדצמבר 2023 נחנך הבניין בנוכחות ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי.
המבנה מורכב מתשעה מגדלים בני 15 קומות כל אחד, המחוברים דרך עמוד שדרה מרכזי, ציר ארוך המתפקד כמסדרון ראשי, בדומה לטרמינל שדה תעופה. מהציר מסתעפים המגדלים בסדר שאדריכלי משרד מורפוג'נסיס כינו "עצם הדג". בין המגדלים שוכנות 9 חצרות ירוקות, מרחבים פתוחים שנועדו לשמש כנקודות מפגש ומסחר בסגנון בזאר מסורתי. סונאלי ראסטוגי, האדריכלית המשותפת של הפרויקט, הסבירה: "הזמנות באימייל נלקחות כנראה בפנים, אבל עסקאות בין אדם לאדם הן כמעט כולן בחוץ". החצרות תוכננו לאפשר בדיוק את זה.
הבניין מכיל למעלה מ-4,700 משרדים, בגדלים שנעים בין 28 מ"ר לחדרים גדולים של אלפי מטרים. 131 מעליות. חניון תת-קרקעי ל-4,500 מכוניות ועוד 10,000 כלי רכב דו-גלגליים. אזור אוכל של 10,000 מ"ר. קניון תכשיטי יהלומים, ראשון מסוגו בעולם. ומרכז שחרור מכס הגדול בהודו. מנכ"ל הפרויקט הבהיר שעקיפת הפנטגון לא הייתה מטרה כלל; הגודל נקבע פשוט לפי הביקוש, וכל המשרדים נרכשו עוד לפני שהחלה הבנייה.
אבל יש פער בין הנייר למציאות. בחודשים שלאחר חנוכת הבניין, חלק ניכר מהמשרדים שנמכרו טרם נפתחו בפועל, והבניין הענק נותר רחוק מלהיות מאוכלס במלואו. תעשיית היהלומים ההודית נמצאת בשפל: ביקוש סיני שצנח, ומכסים אמריקאיים שמאיימים לחסום שוק המהווה כמעט שליש מהיצוא השנתי של ענף אבני החן ההודי, בשווי 28.5 מיליארד דולר. האם הבניין הגדול בעולם יצליח למלא את עצמו? זו שאלה שסוראט עדיין מחפשת לה תשובה.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!