תעלומה של אלף שנים: האבן הירוקה של חטוסה
מי שמגיע היום לכפר הטורקי הקטן בוגאזקלה, במחוז צ'ורום שבמרכז אנטוליה, מוצא את עצמו הולך על אדמה שפעם רעדה תחת רגלי מלכים. כאן עמדה חטוסה, בירת האימפריה החיתית, אחת המעצמות הגדולות של העולם הקדום. בשיאה, לפני כ-3,300 שנה, חיו בעיר 40,000-50,000 נפש, מוקפים בחומות ביצור, מקדשים מפוארים ושערים מעוטרים בפסלי אריות וספינקסים.
החיתים לא היו עם פשוט. הם ניהלו מלחמות ודיפלומטיה מול מצרים, וחתמו על אחד מהסכמי השלום הקדומים ביותר בהיסטוריה האנושית, עותק שלו תלוי היום בבניין האו"ם בניו יורק. הם שמרו ארכיון מלכותי של כ-30,000 לוחות טיט כתובים ב-6 שפות שונות. סביב שנת 1200 לפנה"ס, האימפריה קרסה בפתאומיות כחלק ממשבר כלל-אזורי שהחריב ציוויליזציות שלמות בו-זמנית. חטוסה ננטשה. החומות שתקו.
בתחילת המאה ה-20 הגיעו הארכיאולוגים. הם גילו שרידים של 31 מקדשים בתוך שטח של כמעט 700 דונם, לצד לוחות, כלים, פסלים ושרידי ארמונות. ובתוך המבנה הגדול ביותר, שעמד על פלטפורמה בגודל 65 על 42 מטר הם מצאו משהו שלא ידעו בדיוק מה לעשות איתו.
טון אבן ירוקה ללא הסבר
בחדר קטן, בקצה הדרומי של הרחוב המוביל מהשער הראשי של המבנה, שוכנת אבן. לא סתם אבן. גוש מלוטש בצורת קובייה גסה, כ-69 ס"מ לכל צלע, עשוי ממה שמזוהה כנפריט, סוג מינרלי ירוק כהה הקרוב לג'ייד. משקלו: כ-1000 ק"ג. טון שלם של אבן ירוקה, מעובדת ביד, יושבת לבדה בחדר של מקדש עתיק.
היא ידועה בשם "האבן הירוקה של חטוסה". לתושבי הכפר הסמוך היא "אבן המשאלות" לפי המסורת המקומית, מי שמניח את ידיו עליה יזכה שמשאלתו הסודית תתגשם. אנשים מגיעים אליה עד היום. אבל הארכיאולוגים, שחפרו את האתר ברציפות מאז 1906, טרם מצאו תשובה לשאלה הפשוטה ביותר: מה היא עושה שם?
פרופסור אנדראס שאכנר, מנהל החפירות הארכיאולוגיות באתר מטעם המכון הארכיאולוגי הגרמני, ציין כי ידוע בוודאות שהאבן אינה שוכנת במיקומה המקורי, אך מדוע הובאה למקדש ומה היה שימושה שם נותרה תעלומה פתוחה. דבריו אינם ביטוי לצניעות מדעית בלבד. הם תיאור מדויק של המצב: אחרי יותר ממאה שנות חפירה, אין תשובה.
הסוד שהאבן שומרת
כמה פרטים ידועים בוודאות, וכל אחד מהם מוסיף שכבה של תעלומה. ראשית, האבן אינה במיקומה המקורי: בהשוואה לסף הדלתות הסמוכות, היא יושבת כיום מתחת לגובה פני הקרקע, ממצא שמעיד שהוזזה ממקומה בשלב כלשהו. שנית, שאכנר הדגיש שייתכן שהאבן כלל לא שימשה בתקופה החיתית. אולי היא קדמה להם. אולי הגיעה אחריהם. "קביעת התקופה המדויקת שאליה היא שייכת היא משימה קשה ביותר", אמר.
שלישית, ואולי המדאיגה מכולם, זוהי האבן היחידה מסוגה שנמצאה בחטוסה כולה. לא נמצאו אבנים דומות באתר: לא שבורות, לא חלקיות, לא בשלב עיבוד. היא עומדת לבד, ללא מקבילות, ללא הקשר. והפרדוקס מחריף עוד יותר לנוכח עובדה אחת: נפריט אינו חומר נדיר באזור הגיאוגרפי הזה, הוא מצוי בגיאולוגיה המקומית. אז מדוע דווקא גוש אחד, מלוטש בקפידה לצורת קובייה, שוכן במבנה, ואף אחד לא טרח לשים לידו עוד אחד?
התיאוריות שהוצעו מגוונות: בסיס לפסל שנעלם, כס מלכותי לטקסים דתיים, מזבח, ואפילו מכשיר לחישוב עונות השנה, בהתחשב בכך שנמצאו באתר למעלה מ-50 מסמכים כתובים העוסקים בנושאים אסטרונומיים. אחרים שיערו שמא הגיעה כמתנה דיפלומטית ממלכות רחוקה, או כשלל מלחמה. מקורות מסוימים מצביעים על הרי הטאורוס שבדרום טורקיה כמקור אפשרי, מרחק של יותר מ-450 ק"מ. אם כך, הובלת טון אבן ממרחק כזה, בכלים של לפני אלפי שנים, מעידה על מאמץ עצום. אבל לאיזו תכלית? שאכנר עצמו הודה שכל התיאוריות הללו אינן חורגות מגדר ספקולציה.
האבן נותרת חשופה לשמיים, ללא הגנה, נגישה לכל מבקר. אנשים מניחים עליה את ידיהם ומבקשים משאלות. הארכיאולוגים ממשיכים לחפור מסביב. והתשובה, אם קיימת כזו עדיין קבורה איפשהו: אולי בשכבת אדמה שעוד לא נחשפה, אולי בלוח חרס שעוד לא נקרא. עד אז, הסלע הירוק ממשיך לשמור את סודו.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!