המרגל היהודי שהציל את מלחמת העצמאות האמריקאית
בשנת 1775, בגיל 35, הגיע חיים סלומון לניו יורק. יהודי פולני, נצר למשפחה ספרדית שברחה מהאינקוויזיציה והתיישבה בפולין. הוא דיבר לאדינו, שפת היהודים הספרדים המבוססת על עברית וספרדית ובנוסף שלט בגרמנית, צרפתית ועוד מספר שפות שרכש במסעותיו באירופה. בניו יורק הקים עסק תיווך פיננסי למסחר בינלאומי. ההצלחה הגיעה במהירות, ולקוחותיו העשירים היו בעיקר נאמנים לכתר הבריטי.
אבל ככל שלמד יותר על העריצות הבריטית, סלומון הבין שהוא לא יכול להישאר אדיש. הוא הצטרף לארגון המחתרת 'בני החירות', קבוצת פטריוטים שפעלה נגד השלטון הבריטי. כאשר שריפה גדולה פקדה את ניו יורק הכבושה, הבריטים עצרו את חברי הארגון במעצר המוני. סלומון היה ביניהם.
הוא הצליח להבטיח את חירותו בדרך מפתיעה: הבריטים נזקקו למתורגמן בין השומרים האנגלים לבין החיילים ההסיאנים, שהיו שכירי חרב גרמנים שהועסקו על ידי הבריטים ולא הצליחו לתקשר עם מפקדיהם. סלומון, ששלט בגרמנית, היה נראה כמועמד המושלם. אך נאמנותו לא השתנתה. יש המשערים שהוא ניצל את תפקידו כדי לשכנע מאות חיילים הסיאנים לערוק מהצבא הבריטי.
ב-1778 נעצר שוב, הפעם באשמת ריגול. הוא הורשע ונידון למוות. אבל סלומון הצליח לברוח, מטבעות זהב שהחליק לשומר אפשרו לו להימלט עם משפחתו לפילדלפיה, שם שכן הקונגרס הקונטיננטלי. שם הוא הקים מחדש את עסק התיווך שלו, והפך לחבר פעיל בקהילת 'מקווה ישראל', בית הכנסת הראשון בפילדלפיה שאותו עזר לייסד.
בתקופה של קנאות אנטישמית נרחבת, מנהיגי המהפכה כיבדו את סלומון והסתמכו עליו. הוא הפך לסוכן הקונסול הצרפתי ולמשלם השכר לכוחות הצרפתיים בצפון אמריקה. ב-1781 החל לעבוד באופן אינטנסיבי עם רוברט מוריס, המפקח החדש על הכספים של ארצות הברית. היומן האישי של מוריס לשנים 1781-1784 מתעד כ-75 עסקאות בין שני האנשים, עם רישומים תכופים של 'שלחתי להביא את חיים סלומון'.
72 שעות שהצילו את אמריקה
אוגוסט 1781. הצבא הקונטיננטלי לכד את הגנרל הבריטי לורד קורנווליס בעיירת החוף יורקטאון שבווירג'יניה. וושינגטון והצבא הראשי, יחד עם הרוזן דה רושמבו וצבאו הצרפתי, החליטו לצעוד מרמות ההדסון דרומה כדי להנחית את המכה הסופית. רק בעיה אחת: אין כסף. קופת המלחמה של וושינגטון ריקה לחלוטין, וגם הקונגרס פושט רגל.
ללא מזון, מדים ואספקה, חיילי וושינגטון על סף מרד. החיילים לא קיבלו משכורת, רחשי התקוממות מתפשטים במחנה. וושינגטון העריך שהוא זקוק לפחות ל-20,000 דולר, סכום עצום באותה העת, כדי לנהל את המבצעים, להאכיל, לספק ולהלביש את צבאו. רוברט מוריס כתב לוושינגטון: אין כספים, אין אשראי זמין. התשובה של וושינגטון הייתה קצרה: 'שלחו להביא את חיים סלומון'.
תוך 72 שעות, סלומון גייס את ה-20,000 דולר באמצעות מכירת שטרי חליפין. הוא הפעיל את כל הקשרים הפיננסיים שלו, ניצל את האמון שרכש בקהילה העסקית, והצליח להשיג את הסכום הגבוה. עם תרומה זו, וושינגטון ניהל את מערכת יורקטאון, הקרב שהתברר כקרב הסופי של המהפכה. הבריטים נכנעו, והעצמאות האמריקאית הפכה למציאות.
אבל זה היה רק חלק קטן מתרומתו של סלומון. בין השנים 1781-1784, הוא גייס והלווה אישית למעלה מ-650,000 דולר למאמץ המלחמתי, סכום שמשתווה לכ-19.5 מיליון דולר נכון ל-2023. הוא תיווך את מכירת רוב הסיוע המלחמתי מצרפת ומהרפובליקה ההולנדית, תוך מכירת שטרי חליפין לסוחרים אמריקאים.
סלומון תמך באופן אישי בחברים שונים בקונגרס הקונטיננטלי במהלך שהותם בפילדלפיה, כולל ג'יימס מדיסון, שיהפוך מאוחר יותר לנשיא הרביעי של ארצות הברית. מדיסון עצמו העיד: 'במשך זמן מה… הייתי תלוי בחסדו של חיים סלומון, מתווך יהודי'. סלומון ביקש ריביות נמוכות מהשוק, ומעולם לא דרש החזר. הוא גם העניק מתנות ישירות לאנשים שחשב שהם גיבורים לא מוכרים של המהפכה שהתרוששו במהלך המלחמה, כמו בודו אוטו, מנתח בכיר בצבא שהצטרף לשירות בגיל 65 והקים את בית החולים בוואלי פורג' מכספו הפרטי.
מת בעוני: הגיבור שאמריקה שכחה
ב-3 בספטמבר 1783 נחתמה אמנת פריז וסיימה רשמית את מלחמת העצמאות האמריקאית. אבל האמנה סיימה את המלחמה, לא את הבעיות הפיננסיות של האומה החדשה. חוב המלחמה של אמריקה לצרפת מעולם לא הוחזר כראוי, מה שהיה חלק מהאירועים שהובילו למהפכה הצרפתית. וגם לגבי חיים סלומון, הממשלה שהוא עזר להקים לא הצליחה להחזיר את החובות שחבה לו.
ב-6 בינואר 1785, בגיל 44, חיים סלומון נפטר בפתאומיות בפילדלפיה. משפחתו נותרה חסרת כל. מאות אלפי הדולרים של החוב הקונטיננטלי שסלומון קנה מהונו הפרטי היו שווים רק כ-10 סנט לדולר כשמת. המממן הנדיב ביותר של המהפכה האמריקאית מת כעני. בהודעה על פטירתו בעיתון "אינדיפנדנט גזטיר" נכתב: 'ביום חמישי האחרון, נפטר, לאחר מחלה קשה, מר חיים סלומון, מתווך בולט של עיר זו, היה יליד פולין, ומהעם העברי. הוא היה ידוע במיומנותו ויושרתו במקצועו, ובהתנהגותו הנדיבה והאנושית'.
הוא נקבר בבית הקברות של מקווה ישראל בפילדלפיה, בקבר לא מסומן. רק שני אנדרטאות לוחות מציינים את מקום קבורתו, לוח שיש שהותקן על ידי נכדו הגדול, ואנדרטת גרניט בשער בית הקברות. למרות תרומתו המכרעת, סיפורו של סלומון כמעט ולא ידוע. שאלו את רוב האמריקאים אם הם שמעו על ג'ורג' וושינגטון, כולם יודעים. שאלו אותם מי היה חיים סלומון, כמעט אף אחד לא יידע.
ב-1941 הוקמה אנדרטת הרלד סקוור בשיקגו, פסל ברונזה המציג שלושה מנהיגים עומדים יד ביד: הגנרל ג'ורג' וושינגטון, רוברט מוריס וחיים סלומון. על לוח לצד הפסל נכתב: 'שני המממנים העיקריים של המהפכה האמריקאית'. במלחמת העולם השנייה, ספינת החירות האמריקאית "SS חיים סלומון" נקראה על שמו. בתי אבות, כיכרות ומרכזים קהילתיים ברחבי ארצות הברית נושאים את שמו. אבל עד היום, הוא נותר אחד מחברי דור המייסדים הנשכחים ביותר, רק הערת שוליים בהקמת ארצות הברית, למרות שהמהפכה עשויה הייתה להיכשל ללא תמיכתו הפיננסית והמודיעינית של חיים.
תגובות (2)