תעלומת אוניית הזהב הנאצית שטבעה מול איסלנד
24 בספטמבר 1939. פחות משלושה שבועות אחרי שפרצה המלחמה שהפכה עד מהרה לשריפה עולמית, עמד קברניט גרמני מול הכרעה שלא השאירה לו ברירה. שתי ספינות מלחמה בריטיות איתרו את אונייתו, האס. אס. מינדן, באזור הים שבין איסלנד לאיי פארו. ההוראה שקיבל מראש, בדיוק לקראת מצב כזה, הייתה חד-משמעית: להטביע את הספינה בעצמו, ובלבד שלא תיפול לידי האויב.
מדוע נדרשה פקודה כה קיצונית? לפי המקורות ההיסטוריים, ה"מינדן" לא הפליגה ריקה. היא יצאה מריו דה ז'ניירו שבברזיל, ובסיפונה, כך נטען, ארבעה טונות זהב, משקל ששוויו מוערך כיום בכ-130 מיליון דולר. הזהב, כך מסופר, הגיע מבנק בשם Banco Germanico סניף דרום-אמריקאי של בנק דרזדנר הגרמני, ונשלח בחזרה לגרמניה בניסיון להציל נכסים לפני שהמלחמה תבלע את היבשת כולה.
כשהבין הקברניט שאין דרך להימלט, הוא בחר להטביע את אונייתו במקום להסגירה לידיים בריטיות. פעולה כזאת, המוכרת בעגה הימית כ'טביעה עצמית מכוונת', הייתה נפוצה למדי בקרב ספינות גרמניות בראשית המלחמה. כך, במקום להגיע לנמל היעד שלה, שקעה ה"מינדן" אל קרקעית האוקיינוס האטלנטי הצפוני. עימה, אם אכן היה שם, נעלם גם המטען היקר, לעשרות שנים שבהן איש לא חשב עליה שוב.
יש פרט מטריד שמערער את התמונה כולה. התיעוד ההיסטורי הרשמי סביב מטענה של הספינה אינו חד-משמעי, ואין בנמצא מסמך מאושר המאשר בוודאות את קיומו של הזהב על סיפונה. היסטוריונים שבחנו את הפרשה הביעו תמיהה על כך שדווקא ספינה זו, שהראיות לגבי מטענה שנויות במחלוקת, משכה את תשומת ליבם של ציידי אוצרות במידה כה רבה. הפער בין אי-הוודאות ההיסטורית לבין האמונה העזה של ציידי האוצרות, זה בעצם לב התעלומה.
ספינת מחקר מעוררת חשד
השנים חלפו, מלחמת העולם השנייה הסתיימה מזמן, ושמה של ה"מינדן" כמעט נשכח. עד אביב 2017, אז הגיעה למים שמדרום לחופי איסלנד ספינת מחקר נורווגית בשם Seabed Constructor, ספינת אספקה ימית שנועדה לפעולות תת-ימיות. את הספינה שכרה חברת הצלה ימית בריטית בשם Advanced Marine Services, המוכרת בקיצור AMS. משמר החופים האיסלנדי הבחין בפעילות חשודה בלב ים וליווה את הספינה לנמל ריקיאוויק. כשאנשי הצוות נשאלו מה הם מחפשים, השיבו תשובות סותרות זו את זו. רק לאחר מכן התבררה האמת: הם חיפשו את שרידי ה"מינדן" ואת מטען הזהב האגדי שספון בתוכה.
לאחר שנחשפה, הודיעה חברת AMS כי לא תוכל להמשיך בפעולות ההצלה בלי רישיון רשמי. החברה הגישה בקשה לסוכנות הסביבתית האיסלנדית וב-11 באוקטובר 2017 קיבלה היתר לחקור את שרידי הספינה הטבועה, בתוקף עד ה-1 במאי 2018. אתר החדשות האיסלנדי "אייסלנד ריוויו" תיאר את הפרשה במילים אירוניות למדי: 'מחקר מסתורי על ספינה טבועה מסתורית שהופסק באורח מסתורי'. ניסוח כזה לא מופיע בכל יום בכותרות עיתונאיות.
מדוע בכלל נדרש היתר ממדינה שאין לה שום קשר משפטי ישיר לספינה גרמנית שטבעה במלחמת העולם השנייה? כאן נכנס לתמונה פרט משפטי מסקרן. שרידי ה"מינדן" שוכנים כ-120 מייל ימי, קרוב ל-220 ק"מ, מדרום לחופי איסלנד. מרחק כזה נמצא מחוץ למים הטריטוריאליים של המדינה, אבל בתוך מה שמכונה 'האזור הכלכלי הבלעדי' שלה, הנפרש עד 200 מייל ימי מהחוף. המשמעות המעשית: איסלנד לא יכולה לתבוע בעלות על מה שיימצא בספינה ובתוכה, כולל הזהב שכה רבים מחפשים, אבל היא כן רשאית לאכוף תנאי הגנה על הסביבה הימית באזור כולו.
החיפוש שהסתיים באכזבה
הרישיון הראשון כמעט לא היה שווה כלום. כבר בנובמבר 2017 יצאה לדרך ספינת המחקר MV Forland Inspector כדי לנצל אותו, אבל נאלצה לסגת בשל גלים סוערים ומזג אוויר בלתי אפשרי. מסתבר שהים הצפוני לא מקל על ציידי אוצרות. בעקבות הכישלון הזה הסכימו הרשויות האיסלנדיות להאריך את תוקף ההיתר מעבר לתאריך המקורי, צעד חריג שמלמד עד כמה רב היה העניין בפרשה, גם מצד הרשויות עצמן.
החיפוש המכריע יצא לדרך רק ביולי 2018, כמעט שנה וחצי לאחר הגילוי הראשוני. הפעם על ספינת מחקר אחרת, MV Seabed Worker, ולוח הזמנים היה הדוק במיוחד: שלושה ימים בלבד, עד חצות ה-10 ביולי. באתר חדשות איסלנדי תואר המתח בכותרת שכל מילה בה מדגישה את הדחיפות: 'חיפוש אחר אוצר נאצי מסתורי במימי איסלנד חייב להיפסק עד חצות'. מקורות מקומיים, שציטט עיתון איסלנדי, טענו אז דבר מפתיע: הזהב אולי אינו כלל המטרה האמיתית של המשימה, אלא רק חלק ממה שמסתתר שם באמת.
ואז, אחרי כל המאמץ, שכירת ספינות מחקר בעלות של כ-100 אלף דולר ליום, היתרים, עיכובים ומעקב תקשורתי נרחב, הגיעה התשובה. בדוח שהגישה חברת החיפוש AMS לרשויות האיסלנדיות נכתב משפט קצר וסופי: 'אושר כי לא נמצאו פריטים בעלי ערך'. אתר החדשות האיסלנדי Vísír סיכם את הפרשה בכותרת עממית: 'נתפס ריק בספינת האוצר'. האם כל המאמץ הזה, כל הכסף וההיתרים, היו לשווא?
הסיפור של ה"מינדן" אינו מקרה בודד. חיפוש אחר אוצרות מתקופת המשטר הנאצי ממשיך למשוך עניין ציבורי במקומות רבים בעולם, כאשר סיפורים דומים על אוצרות אבודים ומטמונים חמקמקים ממשיכים לרתק את הדמיון הציבורי עשרות שנים אחרי תום המלחמה. הזהב מה"מינדן", אם אי פעם באמת היה שם, נותר עד היום איפשהו במעמקי האוקיינוס האטלנטי הצפוני.
תגובות
היו הראשונים להגיב!