ארכיאומגנטיות: כך פתרו מדענים חידות תנ'״כיות עתיקות
כשחומות העיר גת הפלשתית עלו באש לפני כ-2,850 שנה, הלבנים שנשרפו בשריפה העזה תיעדו משהו מפתיע: את כיוון ועוצמת השדה המגנטי של כדור הארץ באותו רגע היסטורי. מעין "צילום" בלתי נראה שנשמר בתוך החומר השרוף עד היום. כעת, מחקר מהפכני של חוקרים מאוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית מצליח לקרוא את הזיכרון הזה ולהשתמש בו כדי לפתור חידות היסטוריות שהעסיקו חוקרים במשך דורות.
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי PNAS, מציג שיטה חדשנית המכונה "ארכיאומגנטיות" (Archaeomagnetism, ארכיאולוגיה מגנטית). צוות של 21 חוקרים ממדינות שונות, בראשות יואב וקנין מאוניברסיטת תל אביב ורון שער מהאוניברסיטה העברית, בחן 1,186 דגימות מ-20 שכבות הרס שונות ב-17 אתרים ארכיאולוגיים ברחבי הארץ. הממצאים מאשרים באופן מדעי את תיאורי המסעות הצבאיים המופיעים בתנ"ך ומספקים תאריכים מדויקים לאירועים שעד כה היו שנויים במחלוקת.
העיקרון המדעי שעומד בבסיס השיטה פשוט אך מרתק: כאשר לבני בוץ מחוממים לטמפרטורות גבוהות במהלך שריפה, חלקיקי הברזל הזעירים שבתוכם מתיישרים עם השדה המגנטי של כדור הארץ ו"נעולים" במצב זה כשהחומר מתקרר. מכיוון שהשדה המגנטי משתנה לאורך זמן, הן בכיוון והן בעוצמה, ניתן להשתמש במדידות האלה כמעין "טביעת אצבע" זמנית ייחודית. פרופ' רון שער מסביר: "השדה המגנטי של כדור הארץ נוצר בליבה החיצונית, בעומק של כמעט 3,000 קילומטר, על ידי זרמים של ברזל נוזלי. בשל התנועה הכאוטית של הברזל, השדה משתנה לאורך זמן. עד לאחרונה חשבנו שהוא נשאר יציב במשך עשורים, אך המחקר הארכיאומגנטי חושף שינויים מהירים ובלתי צפויים".
התקופה שנחקרה, בין השנים ב'תתי"א, ג'ר"ס (המאות העשירית עד השישית לפני הספירה למניינם), התגלתה כחריגה במיוחד מבחינה גיאומגנטית. השדה המגנטי באזור הלבנט היה אנומלי ביותר, עם ערכי עוצמה שהגיעו לפי שניים מעוצמת השדה של ימינו. החוקרים אף זיהו תנודות חדות בעוצמת השדה המגנטי שלא היו ידועות קודם לכן במהלך תקופה זו. התנודות המהירות האלה הופכות את השיטה לכלי תיארוך רב עוצמה דווקא לתקופה התנ"ך.
חזאל, שישק ויהואש: אימות מדעי למסעות
אחת התגליות המרכזיות של המחקר קשורה למסע הכיבוש של חזאל מלך ארם דמשק. כמתואר בספר מלכים ב' (י"ב, י"ח) וכך גם לפי מקורות היסטוריים, חזאל הוביל מסע צבאי לדרום הלבנט והרס את גת הפלשתית בסביבות שנת ב'תקצ"א (830 לפני הספירה). אך האם היה אחראי גם להרס של ערים נוספות? עד כה לא הייתה דרך לאמת זאת בוודאות. המחקר החדש זיהה התאמה סטטיסטית מלאה בין השדות המגנטיים שנרשמו בגת ובשלושה אתרים נוספים, תל רחוב, חורבת טבת ותל זית, מה שמהווה ראיה מדעית חזקה שכולם נהרסו במהלך אותו מסע צבאי.
יואב וקנין, החוקר הראשי, מסביר את החשיבות: "בהתבסס על הדמיון או ההבדל בעוצמה ובכיוון של השדה המגנטי, אנו יכולים לאשש או להפריך השערות על כך שאתרים ספציפיים נשרפו במהלך אותו מסע. יתרה מכך, בנינו עקומת שינוי של עוצמת השדה לאורך זמן שיכולה לשמש ככלי תיארוך מדעי, בדומה לשיטת תיארוך הפחמן הרדיואקטיבי". השיטה מציעה יתרון משמעותי על פני תיארוך פחמן רדיואקטיבי, במיוחד לתקופה של 800-400 לפני הספירה, שבה רזולוציית תיארוך הפחמן מוגבלת.
אך המחקר גם הפריך השערות מדעיות רווחות. שכבת ההרס בתל בית שאן, שרבים ייחסו גם היא לחזאל, הראתה שדה מגנטי שונה לחלוטין. הנתונים מצביעים על כך שבית שאן נהרסה כנראה 70-100 שנה קודם לכן, תאריך שיכול להתאים למסע הצבאי של פרעה שישק (שושנק הראשון). מסע שישק מתואר בספר מלכים א' (י"ד, כ"ה-כ"ו) ובכתובת על קיר מקדש אמון בכרנק שבמצרים, המזכירה את בית שאן כאחת מכיבושיו. התיארוך הארכיאומגנטי מראה שברמת ביטחון של 95% ההרס התרחש באזור שנת ב'תתקע"א (לפני כ־880 לפנה"ס), מה שתומך בייחוס למסע המצרי ולא לארמי.
מקרה מעניין נוסף הוא העיר היהודית בית שמש. התיארוך הארכיאומגנטי מצביע על הרס סביב שנת ג' אלפים (שנת 790). זה תומך בהצעת החופרים לייחס את ההרס ליהואש מלך ישראל, כפי שמתואר בספר מלכים ב' (י"ד, י"א-י"ג): "ולא שמע אמציהו ויעל יהואש מלך ישראל ויתראו פנים הוא ואמציהו מלך יהודה בבית שמש אשר ליהודה". זהו תיאור של סכסוך פנימי בין ממלכות ישראל ויהודה, שמתאם ישירות עם הנתונים המגנטיים. המחקר הצליח גם לאשר את תיארוך המסע האשורי של תגלת פלאסר השלישי (733-732 לפנה"ס), שבו נכבשו החלקים הצפוניים של ממלכת ישראל, ואת מסע סנחריב מלך אשור (701 לפנה"ס), המתועד היטב בתנ"ך וגם במקורות אשוריים.
חורבן יהודה: הרס בבלי ובגידה אדומית
אחד הממצאים המפתיעים ביותר במחקר קשור לימים האחרונים של ממלכת יהודה. במשך שנים התווכחו חוקרים האם הבבלים השמידו את יהודה לחלוטין או שחלק מהאזורים שרדו. פרופ' ארז בן יוסף מסביר: "חלק מהחוקרים, בהסתמך על עדויות ארכיאולוגיות, טוענים שיהודה לא נהרסה לחלוטין על ידי הבבלים. בעוד ירושלים וערי הגבול בשפלת יהודה חדלו להתקיים, עיירות אחרות בנגב, בהרי יהודה הדרומיים ובשפלת יהודה הדרומית נותרו כמעט ללא פגע". התוצאות המגנטיות תומכות בהשערה זו.
המחקר מגלה שההרס של העיר הפלשתית עקרון התרחש בסביבות ג' אלפים קנ"ז (אולי ב־604), ולא במהלך מסע שנת ג'קע"ה שבו נהרסה ירושלים. גם העיר בתש (תל בטש) נהרסה במסע המוקדם יותר. הממצאים מצביעים על כך שהבבלים ביצעו שני מסעות נפרדים, ושמסע ג'קע"ה התמקד בעיקר בירושלים ובסביבתה הקרובה. תוצאות העוצמה המגנטית מתל מלחתא, אתר בדרום יהודה, נמוכות מעט מאלו שנרשמו בהרס ירושלים, מה שתומך בהשערה שהצבא הבבלי לא הגיע עד לאזורים הדרומיים ביותר.
אך מה קרה לאתרים שלא נהרסו במסע הבבלי? כאן מתגלה פרק מרתק נוסף. מספר עשורים לאחר שהבבלים הרסו את ירושלים והחריבו את בית המקדש הראשון, אתרים בנגב ששרדו את המסע הבבלי נהרסו, ככל הנראה על ידי האדומים שניצלו את נפילת ירושלים. לכן כנראה נכתב בתנ"ך דברים חריפים כלפי האדומים, למשל, בנבואת עובדיה". גם מזמור קל"ז בתהילים, על ההרס הבבלי, מזכיר את נושא האלימות האדומית: "זכור ה' לבני אדום את יום ירושלם האומרים ערו ערו עד היסוד בה".
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!