המכונה מול האדם: ויכוח הלכתי בן 150 שנה
בשנת ה'תקצ"ח (1838), במחוז אלזס שבצרפת, המציא ר' איציק זינגר את המכונה שנועדה לשנות את חיי היהודים לקראת פסח. המכונה רידדה בצק במהירות והבטיחה לפתור בעיה כואבת: המחיר הגבוה של מצות. משפחות עניות רבות נאלצו להסתמך על קמחא דפסחא לקראת החג כדי להשיג מצות לליל הסדר. עכשיו, לפתע, נראה שהפתרון כאן.
ההמצאה התפשטה במהירות מדהימה. עד ה'תר"ה (1845) פעלה מכונת מצות בפרנקפורט שבגרמניה, ועד ה'תרי"ב (1852) הוקם מפעל המצות הראשון בפוזנן שבפולין. הרבנים בצרפת ובגרמניה המערבית הכירו ביתרונות: מצות זולות יותר, תהליך מהיר יותר, פחות סיכון לטעויות אנוש. אבל כשהמכונה הגיעה מזרחה, לאוסטריה, פולין וליטא, הכל השתנה.
בשנת ה'תרי"ט (1859) פרץ הוויכוח. הרב שלמה קלוגר מברודי, אחד מסמכויות ההלכה הבולטות באותה העת, פרסם "מודעה לבית ישראל" שאסר בתוקף שימוש במכונת המצות. הוא התייחס לגרמניה, שם המכונה כבר הייתה בשימוש, בביקורת חריפה, וקונן על מצב היהדות שם.
מהרה הצטרפו אליו גדולי הדור. ה'דברי חיים', רבי חיים מצאנז, התנגד בתוקף למכונה וראה בה איסור חמור. האדמו"ר מגור, ה'חידושי הרי"ם', הלך רחוק עוד יותר והאשים את תומכי המכונה בכוונה לעקור את כל התורה. המלחמה פרצה.
הטיעונים נגד המכונה התפרשו על פני כמה חזיתות. מבחינה הלכתית, המתנגדים חששו שהמכונה לא תוכל למנוע חימוץ כראוי. המקורות ההלכתיים דיברו רק על עבודה ידנית, לא על מכונות. מעבר לזה, עובד אנושי יכול להרגיש חיטה שלמה או שבורה בבצק ולשאול שאלה, מכונה לא תזהה זאת. וגם, שהחיכוך במכונה עלול ליצור חום שיחמם את הבצק ויגרום לחימוץ מוקדם.
אבל ככל נראה הבעיה החמורה ביותר הייתה סוגיית הכוונה. מצת שמורה, המצה שאוכלים בליל הסדר, חייבת להיעשות בכוונה מפורשת לקיום מצוות אכילת מצה. איך מכונה, שפועלת אוטומטית בלחיצת כפתור, יכולה לכוון? השאלה הזו הייתה במרכז המחלוקת ונותרה שנויה במחלוקת עד היום.
הקרע המשפחתי: כשהלכה פגשה כלכלה
מעבר לטיעונים ההלכתיים, עמדה בעיה אנושית כואבת. רבי שלמה קלוגר הדגיש: "אין זה מגדר היושר והמוסר להיות גוזל עניים אשר עיניהם נשואות על זה". משפחות עניות רבות הסתמכו על עבודת אפיית המצות כמקור הכנסה לקראת פסח, והמכונות איימו לשלול מהן פרנסה זו. "כמה בעלי בתים והבינונים ומכ"ש ההדיוטים אין נותנים מעות חיטין", הוסיף רבי שלמה. רבים לא נותנים תרומה לעניים לפסח, ומאפשרים להם להרוויח מאפיית מצות, כלומר, ביטול זה שקול לביטול מצוות צדקה.
המחלוקת פיצלה לא רק קהילות. היא פיצלה בין רבנים וגדולים. הרב יוסף שאול נתנזון, רבה של לבוב, מחבר שו"ת 'שואל ומשיב' ואחד מפוסקי הדור. השניים למדו חברותא יומם ולילה, ואף כתבו ספרים ביחד, "מגן גיבורים", שהמשנה ברורה מצטט למעלה מ-200 פעמים. כשפרץ הוויכוח על מצות המכונה, הקרע היה בלתי נמנע. רבי יוסף שאול פרסם את "ביטול מודעה", תשובה נרחבת שסתרה את טיעוני רבי שלמה.
הסיפור הפך למורכב עוד יותר כשהתברר שגם רבי מרדכי זאב אטינגר, חברותא ישן של השואל ומשיב, שלח מכתב שאסר את מצות המכונה, מלבוב עצמה, העיר שבה כיהן רבי יוסף שאול כרב, הקרע היה עמוק ומכאיב.
התומכים במכונה הציגו טיעונים משכנעים משלהם. ה'ערוך לנר', רבי יעקב עטלינגר, טען: "נראה שאותם רבנים לא הכירו את המכונה, ושמיעה אינה כראייה". הוא הדגיש שרבני גרמניה "שומרים מרחק מחידושים בעניינים של תורה. מנגד, מה שחודש על ידי בעלי מלאכה וחכמי הטבע בעניינים טבעיים, מדוע לא נקבל את הטוב שבהם, לשם קיום מצוות הקב"ה בכוח וחוזק גדולים יותר".
ה'כתב סופר', רבי אברהם בן ה'חתם סופר' שינה את עמדתו לאחר בדיקה מעמיקה. "לא רציתי להכניס עצמי בזה", כתב, "והכלל אני מושך ידי תמיד לחדש חדשות". אבל המציאות השתנתה. "נשתנו העיתים בשנה שעברה ולא הי' בנמצא עוזרים יהודים כמקדם". העובדים שנותרו היו "מן גרוע גרועים ופחוזים על אשר לא שמעו לקול המשגיחים". הוא הלך עם בית הדין שלו למפעל המצות, ועמדו שם שעות ארוכות עד שראו את כל התהליך. המסקנה: "הסכמנו לאפות עליה בראותינו כי הכל בזריזות ביותר".
רבי אליעזר הלוי הורוויץ השיב על הטיעון הכלכלי בשאלה רטורית: "מאוד אני תמה למי טעמו שעיניהם של עניים נשואות לזה למה לא יאסור המאשין שנתחדש להדפסת ספרי קודש?". הרבה פועלים בטלים ממלאכתם עקב מכונת הדפוס, אבל איש לא הציע לאסור אותה. אי אפשר לאסור מכונות בכל פעם שהן מחליפות עובדים אנושיים. התומכים טענו שמצות זולות יותר יועילו לכלל הציבור, כולל העניים עצמם.
מנישביץ והמהפכה האמריקאית של המצה המרובעת
בשנת ה'תרמ"ו (1886), כשלושים שנה אחרי פרוץ המחלוקת באירופה, הגיע לסינסינטי שבאוהיו יהודי בשם דב בער מנישביץ. הקהילה היהודית הזמינה אותו לשמש שוחט, אבל היו לו תוכניות גדולות יותר. מנישביץ פתח מאפייה והחל להשקיע בהמצאות טכנולוגיות: מכונה ללישת הבצק, תנור גז ששלט בפיזור אחיד של החום, ומכונה שסופרת מצות. בסך הכל רשם חמישים פטנטים הקשורים לתהליך הייצור.
החידוש המרכזי של מנישביץ היה שהמצות שלו היו מרובעות. המנהג היהודי מאז ומעולם היה מצות עגולות, כך נאפו המצות כשיצאו אבותינו ממצרים, וכך נאפו במשך מאות שנים. אבל מנישביץ הבין שמצות מרובעות ניתן לארוז בצפיפות ולא ישברו בקלות. שיעור השבירה של מצה שמורה עגולה גבוה בהרבה ממצה מרובעת, זה פשוט חוק פיזיקלי.
מנישביץ השקיע את רוב תקציב השיווק שלו בפרסומות בעיתונים יהודיים שפורסמו באנגלית. הוא כינה את הטכנולוגיה שלו "מקדש הכשרות", אבל המסר היה עמוק יותר: אפשר להיטמע בחברה האמריקאית, לדבר אנגלית, להיות בהרמוניה עם חידושים, ועדיין לשמור כשרות. הוא הזמין רבנים מכובדים לבקר במאפייה, דאג לצלם את הביקורים, ופרסם פרסומות שבהן ניתן היה לראות את הרבנים הבולטים ביותר באמריקה טועמים את המצות שלו. הוא אף הקים "מועצת הפיקוח הרבני של מנישביץ", שחבריה סיפקו למוצרי החברה חותמת כשרות.
האימפריה של מנישביץ התרחבה אל מעבר לגבולות ארצות הברית. הוא מימן ארגוני צדקה בארץ ישראל וייסד ישיבה בירושלים. בניסיון מוצלח להרחיב את עסקיו מעבר ליהודים חרדים, הוא קיבל את ברכתו של הרב קוק, מה שהפך את כל הקהילה הציונית-דתית ללקוחותיו. מפעל מצות מנישביץ נפתח גם בגבעת שאול בירושלים.
בארץ ישראל התפתחה תמונה מורכבת. כבר בשנת ה'תרל"ג (1873) הובאה מכונת אפיית מצות ראשונה לארץ, אבל היא לא עוררה סערה. המצב השתנה בתרס"ח (1908), כשמפעל מצות מכונה כהן-הלפרין הפך נפוץ בקרב החרדים הלא-חסידיים, הפרושים. המפעל קיבל השגחה מרבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים, וגם רבי יוסף חיים זוננפלד נתן הסכמתו למפעל בחיפה. החרדים החסידיים, לעומת זאת, האמינו שמצות אלה נוגדות את התורה וההלכה.
כיום, המחלוקת עדיין קיימת. אצל החסידים נתקבלו מצות מכונה לאיסור חמור, ורובם אוכלים רק מצות יד. רוב האשכנזים הלא-חסידיים משתמשים גם במצות מכונה, ולחלקם יש מנהג לאכול מצה ידנית רק בסדר.
תגובות (1)
תיקון טעות קל: משתמע שהמהרש"ק למד עם ר' יוסף שאול וחיברו יחד ספר. נראה לי שזה טעות, והחברותא הוא גיסו ר' מרדכי זאב.
מעבר לכך, קראתי בעבר במספר מקורות כי ריבוע מצות המכונה נעשה לדרישת הרבנים שחששו שיחזירו למכונה את הבצק העודף במצות העגולות. ודבר זה נעשה כבר באירופה בראשית השימוש במכונות ולא בארה"ב כמשתמע.
יישר כח