מה זה תל"ג ולמה הוא קובע את עתיד הכלכלה?
בשנת 1937, בעיצומו של השפל הגדול, עמד כלכלן יהודי בשם סיימון קוזנץ בפני קונגרס ארצות הברית עם הצעה מהפכנית. הוא ביקש ליצור מדד אחד פשוט שיאפשר למדינה לדעת בדיוק כמה היא מייצרת, כמה היא צומחת, ואיפה היא עומדת מבחינה כלכלית. הרעיון הזה , שנשמע היום כל כך פשוט , שינה את פני הכלכלה העולמית לנצח.
המדד שקוזנץ הציע נקרא תוצר לאומי גולמי, או בקיצור תל"ג. הוא מודד דבר אחד פשוט: את הערך הכולל של כל הסחורות והשירותים שמיוצרים במדינה במהלך שנה. כל רכב שיוצא ממפעל, כל ספר שנמכר בחנות, כל ביקור אצל הרופא, כל בניין שנבנה , הכול נספר במדד הזה. וככל שהמספר הזה גדול יותר, כך הכלכלה נחשבת חזקה יותר.
אבל קוזנץ עצמו, האיש שהמציא את המדד, הזהיר כבר אז מפני שימוש יתר בו. בדוח השני שלו לקונגרס ב־1937 הוא כתב משפט שהפך למפורסם: "רווחת אומה בקושי ניתנת להיקבע ממדידת הכנסה לאומית". הוא הבין שמדד כלכלי, גם אם הוא מדויק ושימושי, לא יכול לספר את כל הסיפור על איכות החיים של האזרחים. העולם, שזקק נואשות לכלי מדידה ברור, אימץ את התל"ג בחום. והמדד הזה הפך במהרה לסטנדרט העולמי למדידת כוח כלכלי.
היום, כמעט תשעים שנה אחרי שקוזנץ הציג את רעיונו, התל"ג הוא המדד החשוב ביותר בכלכלה העולמית. ממשלות מתכננות את תקציביהן לפיו, משקיעים מחליטים איפה לשים את כספם על סמך השינויים בו, ואזרחים רגילים מרגישים את ההשפעות שלו בכיס. כשהתל"ג צומח , מקומות עבודה נוצרים ושכר עולה. כשהוא מתכווץ שני רבעונים ברצף, הכלכלה נחשבת למצויה במיתון, ואז מגיעים הפיטורים והקיצוצים.
איך בדיוק מודדים דבר כל כך מורכב? איך לוקחים כלכלה שלמה עם מיליוני עסקאות ביום ומסכמים אותה למספר אחד?
איך באמת מחשבים את התל"ג?
הדבר המפתיע בתוצר הלאומי הגולמי הוא שיש 3 דרכים שונות לחלוטין לחשב אותו, ובתיאוריה, כולן אמורות להגיע לאותה תוצאה.
השיטה הראשונה היא שיטת הייצור, שבה פשוט סופרים את כל מה שיוצר במדינה. מפעל שמייצר מכוניות? הערך של המכוניות נכנס לחישוב. בית חולים שנותן שירותי בריאות? גם זה נספר. חקלאי שמגדל עגבניות? גם הן בחשבון.
השיטה השנייה היא שיטת ההכנסה. הרעיון כאן פשוט: כל שקל שמיוצר בכלכלה הופך להכנסה של מישהו. אם מפעל ייצר מכונית ומכר אותה, הכסף הזה הפך להכנסה , חלקו הלך לשכר העובדים, חלקו לרווחי הבעלים, וחלקו למסים. אז אפשר גם פשוט לסכום את כל ההכנסות במדינה: שכר העובדים, רווחי החברות, הכנסות העצמאים, והמסים. התוצאה אמורה להיות זהה לשיטת הייצור.
השיטה השלישית, והנפוצה ביותר, היא שיטת ההוצאה. היא מסתכלת על השאלה: מי קונה את כל מה שמיוצר? התשובה מתחלקת לארבעה רכיבים עיקריים.
הרכיב הראשון והגדול ביותר הוא צריכה פרטית , כל מה שמשקי הבית קונים, ממזון ובגדים ועד שירותים רפואיים וחינוך. בארצות הברית, למשל, הצריכה מהווה כמעט 70% מהתל"ג. זו ההוכחה שהצרכן הוא המנוע האמיתי של הכלכלה.
הרכיב השני הוא השקעות. כאן נכנסות כל הרכישות של ציוד ומבנים חדשים , מפעלים, משרדים, מכונות, ואפילו בתים חדשים. חשוב להבין שבעולם הכלכלה, "השקעה" היא לא קניית מניות או אג"ח. זו רכישה של משהו פיזי שייצור ערך בעתיד. כשסטארבקס בונה סניף חדש או אמזון קונה רובוטים למחסנים , זו השקעה. הרכיב הזה קטן יותר מהצריכה, אבל הוא קריטי. כאן נוצרים מקומות העבודה החדשים.
הרכיב השלישי הוא הוצאות ממשלתיות. אבל שימו לב , לא כל הוצאה ממשלתית נכנסת לחישוב. רק רכישות של סחורות ושירותים נספרות: שכר עובדי ציבור, ציוד לצבא, בניית כבישים ובתי ספר. תשלומי העברה כמו קצבאות זקנה או דמי אבטלה לא נכנסים לחישוב, כי הממשלה לא מקבלת בתמורה שירות או מוצר חדש. הכסף פשוט עובר מאזרח אחד לאחר, וכשהמקבל יוציא אותו , אז זה ייספר בצריכה הפרטית.
הרכיב הרביעי הוא יצוא נטו , ההפרש בין מה שהמדינה מייצאת למה שהיא מייבאת. אם ישראל מוכרת ציוד רפואי לגרמניה, זה מוסיף לתל"ג שלנו. אם אנחנו קונים מכוניות מיפן, זה מפחית. כשמחברים את כל הרכיבים האלה , צריכה פרטית, השקעות, הוצאות ממשלתיות, ויצוא נטו , מקבלים את התל"ג. הנוסחה הפשוטה היא: תל"ג = צריכה + השקעות + הוצאות ממשלתיות + (ייצוא, ייבוא).
בפועל, הסטטיסטיקאים משתמשים בכל שלוש השיטות ומשווים ביניהן. באירלנד, למשל, התל"ג הרשמי הוא הממוצע של כל השיטות, וההפרש ביניהן מופיע כ"סטייה סטטיסטית". אם שיטה אחת נתנה 499 מיליארד יורו והשנייה 501 מיליארד, התל"ג הרשמי יהיה 500 מיליארד. זו דרך לזהות אי-דיוקים ולהגיע להערכה מאוזנת יותר.
המגבלות והביקורות על מדד התל"ג
אבל התל"ג, למרות כל החשיבות שלו, סובל ממגבלות רציניות. הביקורת הכבדה ביותר עליו הגיעה, למרבה האירוניה, מהאדם שיצר אותו. סיימון קוזנץ הזהיר כבר ב-1962: "יש לשמור על הבחנות בין כמות ואיכות של צמיחה, בין עלויות ותשואות, ובין הטווח הקצר והארוך". הוא הבין שהמדד שלו מודד כמות, לא איכות. מדינה יכולה להגדיל את התל"ג שלה על ידי כריתת יערות, ייצור נשק, או בניית בתי כלא, אבל האם זה באמת הופך אותה למשגשגת יותר?
רוברט קנדי, הפוליטיקאי האמריקאי, ניסח את הביקורת בצורה חדה במיוחד: "התוצר הלאומי הגולמי סופר זיהום אוויר ופרסומות סיגריות, ואמבולנסים למפונים לבתי חולים. הוא סופר את המנעולים המיוחדים לדלתות שלנו ואת בתי הכלא לאנשים שפורצים אותם. אבל התוצר הלאומי הגולמי אינו מאפשר את בריאות ילדינו, איכות החינוך שלהם או שמחת המשחק שלהם. הוא אינו כולל את יופי השירה שלנו או את חוזק נישואינו. הוא מודד הכל, בקיצור, מלבד מה שעושה את החיים ראויים לחיות".
בעיה נוספת: התל"ג לא מתחשב בגידול האוכלוסייה. אם התל"ג בבריטניה עלה ב-2% אבל האוכלוסייה גדלה ב-4%, ההכנסה הממוצעת לאדם למעשה ירדה. לכן כלכלנים משתמשים במדד נוסף , תל"ג לנפש. זה פשוט התל"ג הכולל חלקי מספר התושבים. המדד הזה מאפשר השוואה הוגנת יותר בין מדינות בגדלים שונים, אלא שגם הוא לא מספר את כל הסיפור.
התל"ג גם לא מודד שוויון. מדינה עם תל"ג גבוה יכולה להיות מדינה שבה עשירים מעטים מרוויחים הרבה, בעוד רוב האוכלוסייה מתקשה. התל"ג לא מבחין בין מדינה שבה כולם חיים בנוחות למדינה שבה יש פער עצום בין עשירים לעניים. הוא פשוט סוכם את כל הייצור, ללא קשר לאיך הוא מתחלק.
בעיה משמעותית נוספת: התל"ג לא כולל עבודה שלא משולמת בכסף. אמא שמטפלת בילדיה בבית לא תורמת לתל"ג, אבל אם היא הייתה שוכרת מטפלת ויוצאת לעבוד , שתי המשכורות היו נספרות. מחקרים מצאו שערך העבודה הלא-שכירה באוסטרליה הוא יותר מ-50% מהתל"ג. בבריטניה זה כמעט 70%. מדובר בתרומה עצומה לכלכלה שפשוט לא נספרת.
וכמובן, התל"ג לא מתחשב בנזקים סביבתיים. חברה שמזהמת נהר כדי לייצר מוצרים תגדיל את התל"ג. הניקיון של הנהר אחר כך גם יגדיל את התל"ג. אבל הנזק לטבע, לבריאות, ולדורות הבאים , לא נכנס לחשבון. פקקי תנועה מגדילים את התל"ג כי אנשים צורכים יותר דלק, אבל איכות האוויר והזמן האבוד לא נמדדים.
מחקר שפורסם ב-2022 מצא שמדינות אוטוריטריות נוטות לתפוח את נתוני התל"ג שלהן. החוקרים השוו בין הצמיחה המדווחת לבין שינויים בבהירות האורות בלילה כפי שנמדדה בלוויינים. מדינות ללא הפרדת רשויות אפקטיבית דיווחו באופן עקבי על צמיחה גבוהה יותר ממה שאורות הלילה הצביעו עליו. גם המדד הכי מדויק בעולם לא שווה הרבה אם הנתונים שמזינים אותו מזויפים.
בעקבות כל הביקורות האלה, פותחו מדדים חלופיים. מדד הפיתוח האנושי (HDI) משלב תוחלת חיים, שיעור אוריינות ורמת חיים. מדד האושר הלאומי הגולמי של בהוטן כולל בריאות נפשית ורוחנית, איזון זמן, חיוניות חברתית ותרבותית, וחיוניות אקולוגית. ה-OECD פיתח מדד חיים טובים יותר שכולל ממדים של בריאות, עבודה, דיור, מעורבות אזרחית ושביעות רצון מהחיים. סין השיקה ב-2020 את מדד התוצר של המערכת האקולוגית (GEP), שמודד את תרומת הטבע לכלכלה.
הפורום הכלכלי העולמי הציע ב-2016 שהתל"ג "נאבק להישאר רלוונטי" בעידן שבו קיימות והכלה הם ערכים מרכזיים. הפורום פיתח את "המטריקות של בעלי העניין", סט של גילויים אוניברסליים שחברות יכולות להשתמש בהם כדי לדווח על השפעתן החברתית והסביבתית לצד הנתונים הפיננסיים. למעלה מ-200 חברות כבר תומכות במטריקות האלה.
אבל למרות כל המגבלות והביקורות, התל"ג נשאר המדד המרכזי. למה? כי הוא פשוט, ברור, וניתן למדידה. קל להשוות תל"ג בין מדינות ובין תקופות. קל להבין אם הכלכלה צומחת או מתכווצת. וחשוב מכול , הוא משפיע על החלטות אמיתיות. כשהתל"ג יורד, ממשלות מפחיתות הוצאות או מגדילות אותן כדי לעודד צמיחה. כשהוא עולה, משקיעים מרגישים בטוחים יותר. העובדה שהמדד לא מושלם לא הופכת אותו לחסר ערך.
אולי הדרך הנכונה היא לא לנטוש את התל"ג, אלא להשלים אותו. להסתכל עליו יחד עם מדדי שוויון, קיימות, ורווחה. לזכור שמספר אחד, גם אם הוא גדול, לא מספר את כל הסיפור. ולהבין שכלכלה חזקה היא אמצעי, לא מטרה. המטרה האמיתית היא חיים טובים יותר לכל האזרחים , ולזה אין מדד אחד פשוט.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!