כלכלת הקפה: המסע מאתיופיה עד לספל שלכם
אבבה דורי, חקלאי קפה בן 50 ומשהו מאזור יירגצ'פה שבאתיופיה, מעבד 20 דונם של קרקע. הוא מגדל קפה מאותו סוג שממנו מכינים את הקפה המיוחד שנמכר בבתי הקפה היוקרתיים ברחבי העולם. כמו רוב חקלאי הקפה הקטנים באתיופיה, הכנסתו השנתית נמוכה באופן דרמטי מהסכום הנדרש לפרנס את משפחתו הגדולה בכבוד.
אתיופיה היא מקום הולדתו של הקפה. המסורת המקומית מספרת על רועה עיזים בשם כלדי שגילה את צמח הקפה באזור כפא במאה התשיעית. כיום, היא היצרנית החמישית בגודלה בעולם והגדולה ביותר באפריקה, מייצרת 560,000 טון קפה בשנה. למעלה מ-95% מהקפה מגיע מחקלאים קטנים כמו אבבה דורי, שמחזיקים בפחות מ-20 דונם. כ-25% מהאוכלוסייה, שזה כבין 15 ל-20 מיליון איש, תלויים ישירות או עקיפות בקפה לפרנסתם.
מחקרים שנערכו באזורי גידול הקפה באתיופיה מצביעים על פער משמעותי בין ההכנסה בפועל של חקלאי קפה לבין הסכום הנדרש לחיים הגונים. חקלאים רבים מדווחים על קשיים בסיסיים כמו חוסר גישה לכבישים טובים ולמים נקיים. בתי ספר שנבנו על ידי חברות קפה לפני מספר שנים עומדים כיום רבים מהם נטושים או חסרי משאבים. בית ספר הוא רק בניין, אלא אם כן יש למישהו את הרצון והמשאבים להפוך אותו לפעיל ובר קיימא. ואת הרצון הזה ממש אין לממשלות האזוריות העניות.
שרשרת האספקה שסוחטת את החקלאים
גידול קפה הוא עבודת פרך. החקלאי מטפל בעצי הקפה במשך שנה שלמה עד שהם מניבים פירות אדומים או צהובים בשלים. אבל מהרגע שהפרי נקטף ועד שהקפה מגיע לכוס שלכם, יש עשרות שלבים שדורשים משאבים: ציוד, מיטות ייבוש, תחבורה, גישה לכבישים טובים, טחנות רטובות וטחנות יבשות. רוב החקלאים יודעים לגדל מצוין, אבל אין להם את הקשרים והלוגיסטיקה כדי להגיע אלינו. מי שכן מחזיק בכלים האלה הם 'שומרי הסף', המתווכים הגדולים ששולטים בדרך מהשדה למדף וקובעים מי ירוויח וכמה נשלם.
כל עוד יש שומרי סף, הם משלמים לחקלאי כמה שפחות שהם יכולים. מחקרים על שרשרת הערך של הקפה האתיופי מראים שקבלני איסוף הקפה נהנים ממרווחי רווח גבוהים יחסית לעלויות השיווק שלהם, בהשוואה לחקלאים ולסיטונאים. הם קונים זול, מוכרים ביוקר, והחקלאי נשאר עם הפירורים.
הסוחרים רוכשים מהאספנים ומוכרים ליצואנים בבורסת הסחורות באדיס אבבה. היצואנים מוכרים לשוק העולמי. בשנת 2019-2020, אתיופיה ייצאה קפה בשווי 917 מיליון דולר, שיא. עשר המדינות המובילות ביבוא קפה אתיופי: איטליה, גרמניה, ערב הסעודית, יפן, בלגיה, דרום קוריאה, סין, איחוד האמירויות, צרפת וירדן. מהוות 84% מכלל הייבוא. רוב הקפה מיוצא בצורתו הירוקה, פולים לא קלויים, מה שמוריד את ערכו בשוק העולמי למרות יתרון הטעם.
בעוד שהחקלאים מתקשים להתפרנס, מחירי הקפה בשוק העולמי עולים. בין מאי 2024 לאפריל 2025, מחירי חוזי העתיד של קפה ערביקה בשוק ניו יורק עלו מ-216 ל-400.75 סנט אמריקאי לפאונד, עלייה של 85.6%. המחירים הגיעו לשיא של 425.10 סנט באמצע פברואר 2025. הסיבה: בצורת בברזיל ובווייטנאם, שהפחיתו משמעותית את אספקת הקפה ממדינות מייצאות מפתח. כשהאספקה מצטמצמת, המחירים עולים. אבל החקלאים האתיופים לא רואים את העלייה הזו.
לפי נתוני הרשות האתיופית לקפה ותה, חלקם של חקלאי הקפה ממחיר היצוא הוכפל בחמש השנים האחרונות, מ-40 ל-80%. זה נשמע מרשים, אבל המציאות בשטח מספרת סיפור אחר. חקלאים רבים עדיין מקבלים מחירים נמוכים שאינם מאפשרים להם לחיות בכבוד, למרות שיפורים מסוימים בשנים האחרונות.
פתרון חדש: 90% לחקלאי
אתיופיה היא אחת המדינות העניות בעולם. היא יבואנית נטו, קונה יותר מהעולם ממה שהיא מוכרת. סחורות כמו קפה נמכרות בבורסות עולמיות בכסף גלובלי יציב כמו הדולר, מה שמכונה מטבע חוץ קשה, כך גם מוצרים חיוניים שאתיופיה לא יכולה לייצר בעצמה: תרופות, חלקי רכב ומטוסים. הממשלה מעוניינת מאוד בכל דבר שיכול להביא מטבע חוץ קשה, ומחמירה מאוד בשליטה על הדרכים שבהן ניתן להשתמש בו.
כשיצואן קפה מוכר מכולה של קפה, הרוכש משלים את העסקה בדולרים. אבל הדולרים לא מופקדים במלואם בחשבון היצואן. עד 2020, 70% מהתמורה הופקדו בדולרים בחשבון היצואן, ו-30% נשמרו בדולרים לשימוש הממשלה. במהלך מלחמת האזרחים 2020-2022, הממשלה שינתה את המדיניות. כיום, רק 30% מהתמורה מופקדים בדולרים בחשבון היצואן, ו-70% מופקדים במטבע המקומי ביר.
יוצא שבפועל עבור מכירה של 100 דולר, היצואן מקבל כעת 30 דולר ו-1,680 ביר. הממשלה מקבלת גישה ל-70 דולר, שעבורם שילמה 3,920 ביר. אבל בשוק החופשי, הדולרים האלה שווים הרבה יותר. המדיניות הזו סוחטת כסף משרשרת האספקה של הקפה, והחקלאי לעולם לא מרוויח כשזה קורה.
יש גם דרך אחרת. חלק מהיוזמות החדשות בתעשיית הקפה האתיופי מציעות מודל עסקי שונה באופן קיצוני, מודל שמבטיח שהחקלאי מקבל חלק גדול משמעותית מהמחיר ששולם ליצואן לפני שהקפה יוצא. במקום המודל המסורתי שבו מתווכים רבים לוקחים חלק מהרווח, יוזמות אלו עובדות בשקיפות מלאה ומבטיחות שהחקלאי רואה את רוב הכסף.
הגישה הזו הופכת את מודל שומר הסף על ראשו. במקום שרשרת של מתווכים שכל אחד לוקח את חלקו, היא יוצרת שותפות ישירה עם היצרנים ומבטיחה שהם מקבלים מחיר הוגן עבור הקפה שלהם. זה לא פילנתרופיה, זה עסק. אבל זה עסק שמבין שחקלאי שמקבל תשלום הוגן יכול לייצר קפה טוב יותר, להשקיע בשתילים משופרים, ולהישאר בעסק לטווח ארוך.
מיליוני אנשים ברחבי העולם תלויים בגידול קפה להתפרנסותם. אבבה דורי הוא אחד מהם. בפעם הבאה שאתם שותים כוס קפה אתיופי, תזכרו שמאחורי הטעם המעולה יש חקלאי שעובד קשה כדי לפרנס משפחה גדולה, ושמקבל רק שבריר מהמחיר שאתם משלמים. השאלה היא האם אנחנו מוכנים לשלם קצת יותר כדי שהוא יוכל לחיות בכבוד.
תגובות (1)