מלחמת הצללים על מצרי הורמוז: איך ארה"ב משנה את מפת הכוחות
ב-14 במרץ 2026, בשעות הלילה המאוחרות, ביצעו כוחות אמריקאיים תקיפה מסיבית על האי ח'ארג, מחשוף סלעי קטן במרחק 24 ק"מ בלבד מחופי איראן. זה לא אי רגיל. דרך מסוף הנפט שלו עוברים 90% מייצוא הנפט של איראן, עורק החיים של משטר משטר האייתולות.
פיקוד המרכז האמריקאי דיווח על השמדה של יותר מ-90 מטרות צבאיות: מתקני אחסון מוקשים ימיים, בונקרים לאחסון טילים, הגנות אוויריות. הנשיא טראמפ הכריז בגאווה שהמתקנים הצבאיים "הושמדו לחלוטין". אבל את תשתית הנפט הוא השאיר, לפחות לעת עתה.
"אם איראן, או כל אחד אחר, יעשה משהו כדי להפריע למעבר חופשי ובטוח של ספינות דרך מצרי הורמוז", אמר טראמפ, "אשקול מחדש את ההחלטה הזו באופן מיידי". האיום היה ברור. איראן הבינה.
פטרס קטינאס, חוקר בתחום אקלים, אנרגיה והגנה במכון המלכותי לשירותים מאוחדים (RUSI) הבריטי, הסביר את המשמעות: הכנסות הנפט מהוות חלק מרכזי מהתוצר המקומי הגולמי השנתי של איראן. "האי משמש כמרכז הפיזי המאפשר יצוא נפט גולמי איראני והשער העיקרי להכנסות מנפט", אמר קטינאס. הוא גם מאפשר לאיראן לקיים מכירות נפט גולמי למרות הסנקציות האמריקאיות, דבר המערער כלי מדיניות חוץ אמריקאי מרכזי.
התגובה האיראנית לא איחרה לבוא. סוכנות הידיעות פארס, המקושרת למשמרות המהפכה, דיווחה על יותר מ-15 פיצוצים שנשמעו באי. הכוחות המזוינים של איראן הזהירו: "אם זה יקרה, כל תשתית הנפט והגז באזור שבה לארצות הברית ולבעלות בריתה יש אינטרסים תועלה באש ותושמד". איראן כבר פגעה בעבר ביעדי אנרגיה ברחבי האזור, וגם במהלך המשבר הנוכחי דווח על התקפות מזל"טים על מתקני אנרגיה באיחוד האמירויות.
האם ארצות הברית תנסה לכבוש את האי? ספקולציות כבר זמן מה מרחפות באוויר. השתלטות עליו לא רק תחנוק את יצוא הנפט של איראן אלא גם תספק פלטפורמה שממנה ניתן לבצע התקפות נגד היבשת. מקורות אמרו ל-CBS ניוז שגורמים בפנטגון ביצעו הכנות מפורטות לפריסת כוחות קרקע לאיראן, וצבא ארצות הברית מתכונן לפרוס כ-2500 מרינס וספינת מלחמה לאזור.
כיבוש האי למעשה יחתוך את עורק החיים הכלכלי של משמרות המהפכה וישפיע על יכולתו לנהל מלחמה. אבל זה יהיה מאתגר, כוח נחיתה אמריקאי יצטרך לעבור מרחקים ניכרים, באמצעות כלי שיט ימיים או כחלק מכוח נחיתה אווירי. והאם ארצות הברית מוכנה לשלם את המחיר?
הצי הסיני נכנס למצרי הורמוז
במהלך מרץ האחרון התגברו המתחים במצרי הורמוז עם דיווחים על תנועת יחידות ימיות סיניות לעבר האזור. בייג'ין שיגרה כוחות ימיים מבסיסה בג'יבוטי, צעד שנתפס כאות לנחישותה להגן על אינטרסים אסטרטגיים. זו לא הייתה מחווה סמלית.
ארצות הברית מנסה להפעיל לחץ על סין דרך בעלות בריתה: וונצואלה ואיראן. זה מעמיד בסכנה את אספקת הנפט והאנרגיה האיראנית לסין. תנועת הספנות במצר נפגעה קשות כתוצאה מהכרזת משמרות המהפכה על מצור נגד ספינות, בתגובה למתקפות האמריקאיות והישראליות.
המשבר גרם לעלייה משמעותית במחירי האנרגיה העולמיים והפריע לשרשראות האספקה העולמיות. מומחי אנרגיה וכלכלה הזהירו זה מכבר מפני תרחיש "סיוט גיאופוליטי" זה, סגירה של מצרי הורמוז על ידי משמרות המהפכה. חלק ניכר מאספקת הנפט העולמית ומשאבי אנרגיה חיוניים עוברים דרך נתיב המים הזה.
סין היא יבואנית מרכזית של נפט איראני, דרך "צי הצללים" שלה ומדינות המפרץ. עצירת הספנות משמעה שהאסטרטגיה האמריקאית של הפעלת לחץ על בעלות בריתה של סין הגיעה לעימות ישיר, תוך סיכון הביטחון התזונתי והתעשייתי הסיני. אין צינורות נפט או מסלולים חלופיים המסוגלים להתמודד עם הנפח המלא של הנפט העובר דרך מצרי הורמוז.
הנוכחות הפיזית של ספינות סיניות משמשת כגורם מרתיע מפני כל התקפה ימית רחבת היקף של ארצות הברית או ישראל נגד יעדים איראניים. סין נחושה להבטיח את אספקת האנרגיה שלה: זה כולל משא ומתן עם טהראן כדי להבטיח מעבר בטוח למכליות הנפט והגז הסיניות.
סין מקיימת סחר דו-כיווני נרחב עם מדינות המפרץ הערביות, כולל ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, בהיקפים העולים על הסחר שלה עם איראן. מדינות המפרץ מציגות הזדמנויות השקעה, טכנולוגיה וגישה לשוק גדולות בהרבה לחברות סיניות. אז למה סין מסכנת את היחסים עם השותפות העשירות האלה?
התשובה טמונה בהכנות ארוכות-טווח. סין הגדילה משמעותית את יכולת אחסון והמלאי של נפט גולמי. הערכות מצביעות על כך שהיא בנתה מאגרי חירום ניכרים שיכולים לספק חיץ אם תהיה סגירה ממושכת של מצרי הורמוז.
הרשויות הסיניות נקטו צעדים להגבלת יצוא מוצרי נפט מזוקקים, סימן ברור לחשש גובר מהפרעות מהמפרץ. רוב הספינות שעברו לאחרונה במצרי הורמוז היו כלי שיט של צי הצללים המובילים נפט איראני. כמה ספינות המנסות לעבור במצרי הורמוז טוענות שיש להן צוותים סיניים במאמץ להרתיע התקפות.
ארצות הברית התנגדה באופן פעיל לצעדים הסיניים הללו, שהיא רואה בהם תמיכה במשטר האיראני וניסיון לשבור את ההגמוניה המערבית על האוקיינוסים. הנשיא טראמפ איים להשתמש בצי האמריקאי כדי ללוות ספינות מסחריות להבטחת מעברן הבטוח. הוא גם הכריז על תוכנית ביטוח כדי להחיות את תנועת הספנות, שנפגעה קשות במצר. וושינגטון המשיכה בפעולות הלחימה שלה נגד אתרים אסטרטגיים וגרעיניים באיראן, תוך אזהרה שכל ניסיון איראני לסגור את מצרי הורמוז יהיה "התאבדות כלכלית" הדורשת תגובה נחרצת.
המשבר במצרי הורמוז משקף את השינוי במפת הכוחות העולמית. ארצות הברית מנסה לשמור על הגמוניה ימית וכלכלית, בעוד סין מגנה על אינטרסים חיוניים ומאתגרת את הסדר העולמי הקיים. הסכסוך הופך ממשבר אזורי למבחן כוחות בין מעצמות־העל, עם השלכות פוטנציאליות על הכלכלה העולמית, ביטחון אנרגטי, ויציבות גיאופוליטית.
שותפות אירופה-מפרץ: חלופה אמריקאית
קשה כיום להבחין מי מערערת יותר את יציבות אירופה, ארצות הברית או רוסיה. בין המכסים שהטילה, שאפתנותה בגרינלנד, והמלחמה שהיא מנהלת באיראן, ארצות הברית מסכנת כעת את כלכלת אירופה, אספקת האנרגיה שלה, התיעוש מחדש, שלמותה הטריטוריאלית והביטחון, הכול בבת אחת.
לאחר שנהנתה מהגנה אמריקאית ממושכת מאז תום מלחמת העולם השנייה, אירופה חווה כעת מה זה להיות בצד המקבל של הכוח האמריקאי ללא ההגנות של מערכת יחסים מיוחדת. האמונה שארצות הברית ואירופה קשורות בגורלות משותפים בכוח ובשגשוג כמעט ואינה קיימת בקרב הבכירים בממשל טראמפ.
החדשות הטובות הן שבעוד אירופה עדיין מנסה למצוא את דריכתה במציאות החדשה, היא צברה ניסיון שמדינות המפרץ הערבי עומדות למצוא שימושי. זה יכול להיות הבסיס לשותפות חדשה של מעצמות ביניים. ביניהן, לאירופה ולמפרץ יש מספיק יכולות צבאיות, כלכליות ומשאבי טבע כדי לבנות בולמי זעזועים אמינים.
העולם ישתנה באופן בלתי הפיך בעקבות המלחמה שארצות הברית וישראל פתחו נגד איראן בתחילת 2026. העולם הערבי יהיה המושפע ביותר, עם האירופים במקום שני קרוב. הערבות הביטחונית האמריקאית וההגמוניה שיצרו את הבסיס למודלים הכלכליים והביטחוניים של המפרץ הערבי סובלים מנזק אמיתי. לאחר ערעור היציבות של האזור במשך עשורים והעצמת איראן שנוצרה על ידי הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003, וושינגטון כעת נכשלת בהגנה על מדינות שבהן יש לה בסיסים צבאיים ענקיים.
חוסר היכולת של ממשל טראמפ למנוע מאיראן לשתק את אחד העורקים העיקריים של המסחר העולמי ואספקת האנרגיה מעורר שחיקה מתמשכת במעמדה העולמי של ארצות הברית. עליונות הכוח האמריקאי נבנתה זה מכבר על מעמדה כערבה האולטימטיבית למסחר בינלאומי וחופש השיט בימים. זה כעת מאותגר באופן חמור.
המדינות האירופיות שטראמפ קרא להן לעזרה, למרות שזלזל בהן שוב ושוב כחלשות וחסרות תועלת, נקטו בצעד מעודד ראשון בכך שהצהירו בבירור שהן לא יסדרו את הבלגן שנשיא ארצות הברית כפה על העולם. מה שהמלחמה הזו הראתה הוא שאפילו ארצות הברית האדירה זקוקה לאירופה ולרב-צדדיות.
מלחמת המפרץ החדשה פורצת בשנה שעשויה לסמן נקודת מפנה, גם רב-צדדית, בשיתוף הפעולה בין אירופה לשש המונרכיות באזור. הפורום האירופי-מפרצי הראשון אמור להתקיים ביוון במאי 2026. מעל לכול, ערב הסעודית תארח בסתיו את הפסגה המוסדית השנייה בין האיחוד האירופי למועצת שיתוף הפעולה של המפרץ.
המלחמה של ישראל וארצות הברית על איראן, ותגובת טהראן נגד המונרכיות באזור, שינו את המסגרת והציפיות למפרץ. הדבר הקשה על הבחירות של המוסדות והמדינות האירופיות. למעשה, הכלכלה כבר לא תהיה הגיבורה המוחלטת של השותפות. ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטר, כווית, בחריין ועומאן רוצות להרחיב את היקף שיתוף הפעולה לביטחון והגנה.
איראן שיגרה עד כה אלפי מזל"טים וטילים בליסטיים נגד שטחי מדינות המפרץ. הגנות האוויר שלהן, המסופקות בעיקר על ידי ארצות הברית, מיירטות ביעילות את רוב האיומים. אבל ההתקפות נמשכות כבר כמעט חודש. כדי להגן על עצמן, מדינות אלה משתמשות במערכות יקרות כגון פטריוט ו-THAAD. מדינות המפרץ חייבות למצוא חלופות הגנה יעילות וברות קיימא יותר ביחס לעלות הנמוכה של המזל"טים המשוגרים על ידי איראן.
מסיבה זו בירות ערב המפרץ קיבלו בברכה צוותי מומחים אוקראינים וביקשו מערכות הגנה ממדינות אירופיות מסוימות, כולל איטליה. בין יותר מ-20 המדינות שכתבו שהן "מוכנות לתרום למאמצים המתאימים" לאבטחת הניווט במצר הורמוז נמצאות מדינות אירופיות רבות, כמו גם איחוד האמירויות ובחריין.
ברמה הכלכלית, נתיב שיתוף הפעולה כבר מופה. בדצמבר האחרון, האיחוד האירופי החל במשא ומתן על הסכמי שותפות אסטרטגית עם קטר ואיחוד האמירויות. ההתמקדות היא באנרגיה, תשתיות, דיגיטליזציה, בינה מלאכותית וטכנולוגיה. המטרה השאפתנית ביותר היא אזור הסחר החופשי בין האיחוד האירופי למועצת שיתוף הפעולה של המפרץ, פרויקט שעומד במקום עשרות שנים.
בשנה המרכזית לשיתוף הפעולה אירופה-מפרץ, הסכסוך הוא כעת מקרה מבחן לשותפות זו בהתהוות. עד כה, בהסתכלות על המונרכיות באזור, בריסל ובירות אירופה חשבו על הגנה ביחס להשקעות ולמיזמים משותפים. מדינות המפרץ שמותקפות דורשות כעת, גם מאיתנו, בחירות והתחייבויות קונקרטיות במגזר הביטחון וההגנה.
אירופה והמפרץ בילו עשורים בדאגה לגבי חיים בלי אמריקה. הן היו הרבה יותר איטיות להתכונן לבעיה אחרת: חיים עם אמריקה שכבר לא מתנהגת כמייצבת. זו המציאות החדשה שמעצבת את העולם.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!