כוח הקבוצה: איך רכישות קבוצתיות חוסכות אלפי שקלים
עשרות משטחים מכוסים בארגזי ירקות ופירות, שקי קמח וקרטוני חלב חוסמים את המדרכה כמעט לחלוטין. אמהות עם עגלות מנווטות בזהירות בין הערימות, חלקן נאלצות לרדת לכביש. זהו יום החלוקה של רשת "משנת יוסף", אחת ממכירות הרכישה הקבוצתית הגדולות במגזר החרדי. בשלוש-ארבע שעות יחלקו כאן מאות הזמנות שהוזמנו מראש ברשת או במערכת הטלפונית, מוצרים במחירים נמוכים משמעותית מהרשתות הגדולות.
התמונה הזו משקפת תופעה רחבה יותר שהולכת ותופסת תאוצה בשנתיים האחרונות: המעבר מהתאגדות מסורתית של גמ"חים ועזר ליולדות לזירה הצרכנית והנדל"נית בצורה מקצועית. המגזר החרדי, שתמיד ידע להתאגד סביב צרכים חברתיים, מגלה כעת שהקהילתיות יכולה להפוך לכוח קנייה אדיר, כזה שחוסך אלפי שקלים בחודש.
הרקע הכלכלי מסביר חלק ניכר מהתופעה. לפי מחקר של מרכז טאוב משנת 2014, משק בית חרדי ממוצע נמצא בגירעון מובנה של למעלה מ-3,000 שקלים בחודש, כרבע מהוצאותיו. ההכנסה הממוצעת ברוטו עומדת על 12,477 שקלים, לעומת 21,488 שקלים בשאינם חרדים. בתוך המציאות הזו, כל חיסכון הופך לקריטי.
מעיין דוד, חוקרת כלכלה במגזר החרדי, מתריעה במאמרה "האם אנו בפתחו של משבר משכנתאות חרדי?" כי המצב מחמיר. עליות הריבית מאז אפריל 2022 גרמו להתייקרות ממוצעת של 876 שקלים בהחזרי המשכנתא, אך במגזר החרדי, שבו משפחות רבות נטלו משכנתאות גדולות יותר עם חלק גבוה בפריים (ריבית משתנה), המשכנתא צמחה באלף שקלים או יותר בשנה האחרונה בלבד. "זהו מרוץ לסגור את החודש שמחמיר מחודש לחודש", היא כותבת.
בתוך המציאות הכלכלית הזו, רכישות קבוצתיות הופכות ממותרות להכרח. משפחות רבות מדווחות על חיסכון משמעותי בהוצאות המזון הודות למיזמים כמו משנת יוסף, כאשר ההבנה שכוח קהילתי יכול להתמודד עם יוקר המחיה הולכת ומתבססת.
יתרון לגודל: הכלכלה של רכישות קבוצתיות
העיקרון מאחורי רכישות קבוצתיות פשוט: כאשר מאות או אלפי צרכנים מתאגדים יחד, הם יוצרים נפח רכישה שמאפשר להם לנהל משא ומתן ישירות עם יצרנים ולקבל מחירים שבדרך כלל שמורים לרשתות הגדולות בלבד. זהו מה שמכונה בשפה הכלכלית "יתרון לגודל", ככל שקונים יותר, המחיר ליחידה יורד.
לפי מקורות בתעשיית המזון, הנחות טיפוסיות בארגוני רכישה קבוצתית נעות בין 18% ל-22% על מוצרים ושירותים. בתחום מוצרי המזון, החיסכון הממוצע עומד על 15%-20%. משפחות רבות מדווחות על חיסכון משמעותי בהוצאות החודשיות בעקבות מעבר לרכישות קבוצתיות.
החיסכון נובע ממספר מקורות. ראשית, איגוד צרכנים מבטל פערי תיווך, במקום שכל משפחה תקנה בנפרד דרך רשת שיווק, הקבוצה קונה ישירות מהיצרן או המפיץ. שנית, המודל חוסך לחברות עלויות פרסום ושיווק משמעותיות. כאשר חברה כמו תנובה או אוסם מוכרת למאות משפחות במכה אחת, היא חוסכת את עלות הפרסום הטלוויזיוני, המדפים ברשתות והמבצעים השבועיים. חלק מהחיסכון הזה מתגלגל ישירות למחיר.
שלישית, המודל מאפשר לחברות לתכנן טוב יותר את הייצור. כאשר יודעים מראש את כמויות ההזמנה, אפשר לייצר בדיוק את הכמות הנדרשת ללא בזבוז. זה מוריד עלויות ומאפשר מחירים טובים יותר. "ספקים מוכנים לשלם דמי ניהול ולתת הנחות משמעותיות בגלל הבטחה לעלייה בנפח המכירות", מסביר מקור בתעשייה.
אבל המודל לא חף מאתגרים. דיונים בפורומים צרכניים מעלים תלונות על איכות משתנה של מוצרים, על מלאי מוגבל שמוביל לקנייה דחפנית, ועל תחושה של חוסר שליטה, כאשר המבחר משתנה מדי שבוע, צרכנים עלולים לקנות יותר ממה שהם צריכים מחשש שהמוצר לא יהיה זמין בפעם הבאה. התלונות מצביעות על נקודת תורפה במודל: כאשר מתמקדים בהורדת מחירים, לעיתים האיכות או חוויית הקנייה משלמות את המחיר.
קבוצות רכישה בנדל"ן: הזדמנות או מלכודת?
אם במוצרי מזון החיסכון נמדד במאות שקלים, הרי שבנדל"ן המספרים הרבה יותר דרמטיים. קבוצות רכישה לדיור בערים כמו בית שמש, אלעד ומודיעין עילית מבטיחות להוריד את מחיר הדירה באופן משמעותי. אם מחיר דירה הוא מיליון שקלים, בקבוצת רכישה השאיפה היא להגיע ל־850,000 שקלים, חיסכון של 150,000 שקלים.
המנגנון דומה במהותו: במקום שכל משפחה תנהל משא ומתן בנפרד עם קבלן, קבוצה של משפחות מתאגדת ומזמינה בבת אחת בניין שלם או מספר בניינים. הקבלן מקבל וודאות, הוא יודע שכל הדירות נמכרו עוד לפני שהניח את אבן היסוד. בתמורה, הוא מוכן להוריד מחירים באופן משמעותי.
אבל כאן הסיכונים גדלים. מחקר של מרכז טאוב מגלה תמונה מדאיגה: משקי בית חרדיים משקיעים בנדל"ן פי כמה מיכולתם הכלכלית המדווחת. שיעור רוכשי דירות שאינן למגורים בקרב חרדים הוא 1.34% בשנה, לעומת 0.63% בשאינם חרדים, יותר מכפול. ההשקעה החודשית הממוצעת בנדל"ן זינקה מ־1,374 שקלים ב־2007 ל־3,190 שקלים ב־2012, עלייה של 132%.
הממצא המדאיג ביותר: תנועת החובות של משקי בית חרדיים על חשבון דירה הייתה שלילית ב־2012 בסכום של 1,413 שקלים בחודש. המשמעות: חובותיהם לבנקים ולמלווים אחרים הולכים ותופחים, וההשקעה בנדל"ן היא ספקולטיבית הממומנת באמצעות חוב. מנהל הכנסות המדינה מעריך שחלק גדול משוק הנדל"ן להשקעה מתבסס על הון שחור. 18% ממשקי הבית שרכשו דירות להשקעה בין 2012-2014 דיווחו על הכנסה חודשית נמוכה מ־7,000 שקלים, לא הגיוני כלכלית.
מחקרים מראים שמחירי הדיור במגזר החרדי עלו בצורה דרמטית, ומשפחות רבות נטלו משכנתאות גדולות יותר עם חלק גבוה בפריים. בעידן של ריבית גבוהה, הסיכונים מתעצמים. שיעור נוטלי המשכנתאות בקרב חרדים עלה מ־34.7% ל־41.4% בין 2003-2012, וגובה המשכנתה החודשית זינק ב־72% בעשור. כאשר מצרפים לזה את עליות הריבית האחרונות, משפחות רבות מוצאות את עצמן בלחץ כלכלי חמור. שיעור הפיגורים במשכנתאות עומד על 15% בקרב חרדים, לעומת 8% ביהודים שאינם חרדים.
סימני אזהרה לקבוצות רכישה בנדל"ן כוללים: הבטחות למחירים נמוכים בצורה לא סבירה, חוסר שקיפות לגבי מקורות המימון של הקבוצה, לחץ לחתום מהר, והיעדר ייעוץ משפטי עצמאי. חשוב לזכור שבניגוד לרכישת מזון, שבה הסיכון מוגבל למאות שקלים, ברכישת דירה הסיכון הוא כל ההון העצמי והמשכנתא לשנים רבות.
תגובות (1)
45% מהציבור החרדי לוקחים משכנתא, השיעור הגבוה מבין המגזרים בישראל, גם השיעור המתוקנן של פיגור בהחזרי הלוואות הכי נמוך במגזרים. נתוני הוצאה לפועל בציבור החרדי עומדים על 1.5%, לעומת 3.4% בקרב היהודים החילונים ו-6.2% המגזר הערבי.
בבנקים מספרים: "אנחנו רואים משפחות חרדיות עם עשרה ילדים והכנסות של 6,500 שקל בחודש, שלעולם אינן חורגות, ולעומת זאת, יש חילונים עם הכנסה של 45 אלף שקל בחודש, שנמצאים בחריגה כרונית"