מגילת הנחושת: המפה הסודית לאוצרות בית המקדש
ב-14 במרץ 1952, במערה השלישית במערות קומראן שבמדבר יהודה, גילתה משלחת ארכיאולוגית משהו שלא דמה לשום דבר שנמצא שם קודם. בעוד שכל שאר המגילות שהתגלו במערות הסביבה נכתבו על קלף או פפירוס, רכים ושבירים כעלה נובל, כאן ניצבו שני גלילי מתכת מחלודים, עשויים נחושת מעורבת בכ-1% בדיל, קשוחים ומסתירים סוד בן אלפיים שנה. זו הייתה המגילה החמש-עשרה והאחרונה, שהתגלתה באותה מערה, איש לא ידע עדיין מה כתוב עליה. דבר אחד בלבד היה ברור כבר אז: זו לא מגילה רגילה.
הבעיה הייתה שהמתכת, אחרי כאלפיים שנה מתחת לאדמה, הפכה שבירה כזכוכית עתיקה, עד כדי כך שכל ניסיון לפתוח אותה בדרך רגילה עלול היה לפורר אותה כליל, ולקבור את סודה פעם שנייה, והפעם לצמיתות. במשך 4 שנים היא עמדה בארון תצוגה במוזיאון בעמאן, בדיוק כפי שנמצאה, מחכה, בלי שאיש הצליח לקרוא ממנה ולו מילה אחת. את הכתב העברי בחלקה החיצוני זיהה לראשונה פרופ' ק.ג. קון מאוניברסיטת גטינגן שבגרמניה. הפתרון המעשי הגיע רק ב-1956, כשהמגילה נשלחה לקולג' הטכנולוגי של אוניברסיטת מנצ'סטר שבאנגליה, ושם ניסר הפרופסור רייט־בייקר את הגיליונות, בעזרת מסור עדין במיוחד, ל-23 רצועות נפרדות.
רק אז התברר שמדובר, למעשה, בשני חלקים של מגילה אחת שאורכה המקורי הגיע לכ-2.4 מטרים. התברר גם דבר נוסף, זו אינה יצירה ספרותית כמו רוב מגילות מדבר יהודה. אין בה לא פרשנות ולא מזמורים, לא תפילה ולא תוכחה. יש בה רשימה בלבד, יבשה ותכליתית, רשימה של 64 מקומות שבהם, כך נכתב, הוטמנו כמויות עצומות של זהב וכסף. גם השפה התגלתה שונה: עברית הקרובה יותר ללשון המשנה מאשר לעברית של שאר המגילות, כמו קול זר שהתגנב לתוך מקהלה עתיקה.
מי בכלל חיבר את הטקסט הזה? השאלה הזו קשורה לשאלה רחבה יותר, שמעסיקה חוקרים ביחס לכלל מגילות מדבר יהודה: מיהי הקבוצה שהחביאה את המגילות במערות קומראן? הזהות המדויקת של אותה קבוצה שנויה במחלוקת מחקרית, כאשר חלק מהחוקרים מטילים ספק בזיהוי המקובל שלה כ'איסיים'. מגילת הנחושת עצמה שונה מכל השאר גם בנקודה הזו: בשפתה, בתאריכה ואף באופי הכתיבה, לפי ההשערה הרווחת בקרב החוקרים, היא אכן כלל לא נכתבה בידי אותה קבוצה, אלא הופקדה במערה בנפרד, בפער זמן ניכר מהמגילות האחרות.
אוצר של עשרות טונות זהב
מתוך 64 הרשומות, 63 מתארות מחבואים של זהב וכסף בכמויות שקשה לתפוס במושגים רגילים, כמעט כמו אגדה שמישהו טרח לנסח בשפה משפטית ויבשה. רשומה אחת בלבד מדברת על 900 ככרים של כסף, לפי החישוב המקובל זה משוער בכ-30 טון, ברשימה מוזכרים גם כלי מעשר, כלים נוספים, ואף בגדי כהונה. כבר בשנת 1960 נקבע בהערכה מקצועית ששווי האוצר כולו עולה על מיליון דולר דאז, סכום ששקול היום לכ-11 מיליון דולר. הרשומה האחרונה, המסומנת 60, מפנה למסמך נוסף: עותק כפול עם פירוט מדויק יותר, אך מסמך זה מעולם לא נמצא.
כל רשומה בנויה במתכונת דומה: תיאור מיקום, מרחק מדויק באמות, ותיאור הפריט המוחבא. כך למשל נפתחות השורות הראשונות: 'בחורבה שבעמק עכור, מתחת למדרגות, עם הכניסה במזרח, במרחק ארבעים אמות: תיבת כסף וכליה במשקל שבעה עשר ככרים'. זה נשמע מדויק, כמעט כמו הוראות הפעלה שכתב מהנדס קפדן. הבעיה היחידה היא שהקורא של ימינו, וכנראה גם קוראים שניסו את מזלם כבר לפני מאות שנים, פשוט לא מחזיק בידע שהיה מובן מאליו לכותב המקורי. איפה בדיוק נמצא עמק עכור? איזו חורבה? המדרגות של איזה מבנה בדיוק?
תוספת מסתורית נוספת מסבכת את התמונה: שבעה משמות המקומות ברשומות הראשונות מלווים בצירוף של שתיים או שלוש אותיות יווניות בתעתיק לטיני, כמו KEN או XAG. הטקסט עצמו כתוב בעברית, אבל הסימנים הללו דווקא ביוונית. יש המנסים לפרש אותם כראשי תיבות של שמות אנשים, אולי מי שהיה אחראי על ההטמנה באותו מקום, אבל הסבר מוסכם לכך אין עד היום. גם צורת הכתב עצמה אינה אחידה, כאילו מי שחרט את האותיות בפטיש ואיזמל על גבי המתכת לא היה בקיא לגמרי בשפה שהעתיק, ובלבל בין צורות דומות של אותיות.
מפה לאוצר המקדש האבוד?
למי שייך האוצר הזה בכלל? זו השאלה שליוותה את המגילה מאז נחשפה, ופרופסור ריצ'רד פרוינד תיאר אותה פעם כמגילה ה'ייחודית ביותר, החשובה ביותר, והכי פחות מובנת' מכל מגילות מדבר יהודה. החוקרים מתחלקים לכמה מחנות. יש הסוברים שזה באוצר של הקהילה שהתגוררה בקומראן, שאולי אגרה נכסים משותפים לאורך שנים, כקופת קהילה שגדלה ותפחה מדור לדור. אחרים מציעים שזהו חלק מאוצר בית המקדש השני, שהוסתר לפני שהרומאים הגיעו לירושלים, ברגע האחרון, כשידיים רועדות ניסו להציל את מה שעוד ניתן להציל. ויש גם מי שמעלה אפשרות אחרת לגמרי: שהמגילה כולה היא יצירה סמלית, שלא נועדה מעולם להוביל לאוצר ממשי.
תיאוריה נוספת ומיוחדת מיוחסת לחוקר בן-ציון לוריא, שעסק במגילה. לפי גרסה זו הכוונה היא לא על אוצר מהעבר כלל, אלא באוצר שהוכן לקראת העתיד, כלי קודש שהכהנים הטמינו בתקופת מרד בר כוכבא, מתוך תקווה שבית המקדש ייבנה מחדש במהרה, כאדם הצופן מטבע לשעת דחק שטרם הגיעה. יש המקשרים לתמונה הזו גם חיבור ותיק יותר, שכותרתו 'מסכת כלים', ובו נכתב לכאורה שרשימה דומה נכתבה במקורה על גבי לוח נחושת, עדות שאם אכן קדמה לגילוי המגילה בקומראן, מוסיפה שכבה מסקרנת לתעלומה, אף שפרטיה המדויקים דורשים בדיקה נוספת.
בשטח לא חסרו מי שניסו את מזלם, כאותם מבקשים שדופקים על שער נעול בתקווה שהוא ייפתח דווקא בשבילם. בשנת 1962 יצא ג'ון אלגרו, החוקר שפיקח בעצמו על פתיחת המגילה, למשלחת חיפוש מסודרת בעקבות המקומות המתוארים בה. הצוות חפר במספר אתרים וחזר בידיים ריקות. ניסיון מאוחר יותר, של חוקר בשם ג'ים ברפילד, אף הוא לא הבשיל לכלל תגלית: ברפילד טען כי איתר מקומות המתאימים לתיאורים במגילה, אך הטענה מעולם לא נבדקה במלואה בשטח. וכך, בדיוק כפי שהמגילה הזאת ניצבה פעם דוממת בארון תצוגה בעמאן, שבירה מכדי שייגעו בה, היא ממשיכה עד היום, למעלה משבעים שנה אחרי שהתגלתה, לשמור על סודה מאחורי אותיות שנחרתו בנחושת: רשימה מדויקת לכאורה, המובילה כרגע לשום מקום, ומחכה, כמו תמיד, למי שידע סוף סוף לקרוא אותה נכון.
תגובות
היו הראשונים להגיב!