הסלמנדרה המצויה בישראל: מין נדיר בסכנת הכחדה
בשנים האחרונות דיווחו תושבים בחיפה על סלמנדרות שחורות עם כתמים צהובים בוואדיות השכונתיים. מדובר בסלמנדרה המצויה, דו-חי נדיר שאורכו יכול להגיע לכ-32 סנטימטר, והוא מוגדר כמין בסכנת הכחדה בישראל. הגילוי היה משמעותי במיוחד: אוכלוסיות הסלמנדרה בחיפה מהוות את הקצה הדרומי ביותר של תפוצת המין בעולם כולו. בעוד שבעולם המין מצוי גם בטורקיה, סוריה, לבנון, עיראק ואיראן, הרי שרכס הכרמל מייצג את הגבול הדרומי של התפוצה, עובדה המעניקה חשיבות גלובלית לאוכלוסיות הישראליות.
הצבעים הבולטים של הסלמנדרה, שחור וצהוב, אינם מקריים. הבורא יתברך הקנה לה מערכת הגנה כימית מתוחכמת: כאשר היא בסכנה, הסלמנדרה מפרישה רעל בשם "סלמנדרין" מבלוטות מיוחדות על גבה. הרעל גורם להתכווצויות שרירים חזקות ופוגע במערכת העצבים של טורפים פוטנציאליים. דפוס הכתמים הצהובים מראה וריאציות בין פרטים שונים, תכונה שמסייעת לחוקרים לזהות ולעקוב אחרי סלמנדרות לאורך זמן.
הסלמנדרות הן יצורים ליליים שמעדיפים לילות קרים וגשומים. בקיץ הן נעלמות כמעט לחלוטין, מסתתרות במערות, בנקיקים ובחגווי סלע קרירים ולחים. מעט מאוד ידוע על חייהן בעונות היבשות. אך כאשר מגיעים הגשמים הראשונים של החורף, בין אוקטובר למרץ, הן מגיחות ממחבואיהן. הסלמנדרות ניזונות מחשופיות, חלזונות ותולעי אדמה, והן יכולות לחיות עד גיל 22-23 שנים, אורך חיים מרשים לדו-חי.
דגי גמבוזיה: איום קטלני על הראשנים
מחזור החיים של הסלמנדרה מתחיל במים. בלילות גשומים, הנקבה משריצה ראשנים חיים ישירות למים, תוך דילוג על שלב הביצה. לראשנים ארבע רגליים קטנות, והם מתפתחים במשך כשלושה חודשים במקווי המים, ניזונים מזחלי יתושים וחסרי חוליות קטנים. אך בשלב הפגיע הזה, הם נתקלים באויב קטלני שלא היה אמור להיות כאן כלל.
בתחילת המאה ה-20 הוכנסו לישראל דגי גמבוזיה, דגים זעירים ממרכז אמריקה, לשם הדברה ביולוגית של יתושים. אך הדגים האלה הפכו לפולשים מסוכנים. מחקר דוקטורט מקיף שנערך באוניברסיטת חיפה חשף ממצאים מזעזעים: בבריכת כוכב בגליל התחתון, שאליה חדרו דגי גמבוזיה ב-2002, משקל הראשנים ירד ביותר ממחצית תוך שנה אחת, מ-3.30 גרם ל-1.31 גרם. מספר הראשנים קרס: בעוד שבמאי-יולי 1999 נמצאו ראשנים בכל הדגימות, ביולי 2003 לא נמצא אף ראש אחד.
החוקרים ערכו ניסוי מבוקר ב-16 בריכות מלאכותיות כדי להבין את ההשפעה המדויקת. התוצאות היו דרמטיות: אף ראש סלמנדרה לא שרד עד מטמורפוזה בנוכחות דגי גמבוזיה. 80-100% מהראשנים סבלו מנזק לזימים שלהם, 60-80% סבלו מנזק לגפיים, ומשקלם ירד ב-50% תוך תשעה שבועות. הגמבוזיה לא רק טורפת את הראשנים הקטנים, היא גם מתחרה איתם על המזון ופוצעת אותם באופן שמונע מהם להתפתח כראוי. האירוניה כואבת במיוחד: ראשני הסלמנדרות עצמם ניזונים מזחלי יתושים, ויכולים לשמש כמדביר טבעי, ללא צורך בדגים פולשים.
מדע אזרחי ומאמצי הצלה ייחודיים
בעקבות הגילוי המפתיע של אוכלוסיות הסלמנדרות בוואדיות חיפה, החלה החברה להגנת הטבע בפרויקט מדע אזרחי ייחודי. מדי חורף, בלילות הגשומים והקרים ביותר, יוצאים עשרות מתנדבים לסקרים ליליים. מספר המתנדבים גדל מפחות מעשרה בשנת 2016 לשישים בשנים האחרונות. הם עוברים הכשרה מיוחדת, לומדים לזהות את הסלמנדרות, למדוד אותן בצורה בטוחה ולתעד את דפוס הכתמים הייחודי של כל פרט.
הממצאים שהתגלו במהלך שש שנות המחקר מספרים סיפור מורכב. בוואדי אחוזה, אחד משני הוואדיות המרכזיים שנסקרו, תועדו 122 פרטים בוגרים שונים בגדלים שונים, עדות לרבייה מוצלחת לאורך מספר דורות. אך בוואדי לוטם, הוואדי השני, המצב מדאיג הרבה יותר: כמעט כל הפרטים שנמצאו היו גדולים, ולא נמצאו פרטים צעירים כמעט כלל. הסיבה? בבריכות של וואדי לוטם נמצאו דגי גמבוזיה, והראשנים פשוט לא שורדים שם.
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Journal of Zoology (ז'ורנל אוף זואולוג'י) חשף ממצאים נוספים מדאיגים: 85% מהסלמנדרות שנצפו יותר מפעם אחת נמצאו באותו מיקום בדיוק, כלומר, כל סלמנדרה נאמנה לאזור מסוים ואינה נודדת רחוק. ממצא זה מדגיש את החשיבות לשמור על כל בית גידול לאורך הוואדי כולו. אך הנתון המדאיג ביותר נוגע לשרידות: רק כשליש מהסלמנדרות הצעירות מגיעות לבגרות, וכאשר משלבים זאת עם נתוני שרידות של ראשנים, מתברר שהסיכוי שראשן בודד ישרוד עד גיל רבייה הוא 2% בלבד.
למרות האתגרים, יש גם סיבות לתקווה. בעקבות הממצאים הוסרו דגי הגמבוזיה ממעיינות בוואדיות חיפה, פעולה קריטית שעשויה להציל את האוכלוסייה המקומית. רשות הטבע והגנים מפעילה מספר תוכניות שימור: הגנה על בתי גידול מימיים קיימים, יצירת בתי גידול חדשים, הקמת "סולמנדרות", מתקנים שמאפשרים לסלמנדרות שנפלו לבורות מים לצאת בבטחה, ותכנון מעברי דו-חיים באזורי כבישים לצמצום דריסות.
הפרויקט ממשיך עם קהילת מתנדבים שגדלה משנה לשנה. מעבר לערך המדעי, הפרויקט מחזק את הקשר של הקהילה עם הטבע העירוני ומעלה מודעות לשמירה על הסלמנדרות ברמה המקומית והארצית. כל סקר לילי, כל סלמנדרה שמתועדת וכל נתון שנאסף, תורמים למירוץ נגד הזמן להצלת המין הנדיר הזה. בכל פעם שמתנדב מצלם בעדינות את דפוס הכתמים הייחודי של סלמנדרה בוואדי גשום, הוא משתתף בניסיון להבטיח שהדור הבא יוכל עדיין לפגוש את אחד היצורים המרתקים ביותר שהבורא יתברך הציב בטבע הישראלי, בקצה הדרומי של תפוצתו בעולם.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!