החצב והסתוונית: איך פרחים פורחים באדמה צחיחה ומבשרים סתיו
סוף הקיץ. השדה צהוב וקוצני, ומאז האביב לא ירדה בו טיפה. ופתאום, בתוך הדשא היבש, מזדקר עמוד לבן וישר, לפעמים גבוה ממטר. זה החצב, שמבשר שהסתיו מתקרב. הוא יוצא מהאדמה היבשה עוד לפני הגשם הראשון ופורח מסוף אוגוסט ועד תחילת אוקטובר. הרבה אנשים רואים בו את הסימן שהחופש הגדול נגמר. אבל איך צמח מצליח לפרוח כשהאדמה סביבו יבשה וסדוקה?
התשובה חבויה מתחת לאדמה. הצמחים האלה פורחים בזכות מחסן מלא באוכל, שנמצא בתוך הבצל שלהם. את האוכל הזה הם אספו בחורף שעבר, בימי הגשמים. הפריחה עצמה מרשימה: הפרחים הלבנים מסודרים לאורך העמוד הארוך, ורואים אותם מרחוק דווקא בתקופה שכמעט כל השאר יבש. העלים הרחבים יופיעו רק אחר כך, בחורף.
לחצב יש עוד כמה סיפורים. הצבאים אוהבים אותו, אף שהוא צמח רעיל. ומה עם הגובה שלו? לא ברור מה הצמח מרוויח מעמוד כל כך גבוה בתחילת הסתיו. השאלה הזאת נשארה פתוחה.
שוק הסתיו המצומק והפרחים הגדולים
אפשר לדמות את הסתיו לשוק. הפרחים הם המוכרים, החרקים שמעבירים אבקה מפרח לפרח הם הקונים, והסתיו הוא שוק קטן: מעט מוכרים ועוד פחות קונים. באביב פורחים בארץ מינים רבים, והם מתחרים זה בזה על תשומת הלב של החרקים. בסתיו פורחים הרבה פחות מינים, ומחציתם צמחים שמסתתרים מתחת לאדמה בבצל, בפקעת או בקנה שורש. קוראים להם "גיאופיטים".
ודווקא בסתיו, הפרחים הגדולים ביותר בצמחיית ישראל הם אלה שצמודים לקרקע. למה להשקיע בפרח גדול וצבעוני כשאין מתחרים? אפשר להבין זאת כך: כשיש מעט מתחרים, הפרח לא צריך להתחרות אלא רק להיראות. הסתוונית פורחת באדמה חשופה, הפרחים רחוקים זה מזה, ובלי פרח גדול קשה למצוא אותם. הפרח הגדול הוא כמו שלט ענק באמצע מדבר. הוא לא בא להתחרות בפרחים אחרים, אלא להראות איפה הוא נמצא.
והקהל? דל מאוד. בשוק קטן כזה כל חרק שווה הרבה, ופרח שלא רואים אותו עלול להישאר בלי אף אורח. לכן הגודל של פרחי הסתיו הוא לא קישוט מיותר, אלא דרך להשיג קונים בשוק קטן וקשה.
סתוונית התשבץ: יופי בסכנת הכחדה
הסתוונית פורחת בסתיו ומציצה מהאדמה היבשה, ומכאן שמה. בניגוד לחצב, שהעמוד שלו מזדקר גבוה מעל הדשא, הסתוונית נשארת נמוכה וצמודה לקרקע. אתם בטח מכירים אותה: פרח ורוד על צינור ארוך, שרובו טמון באדמה, והחלק שבו נוצרים הזרעים נמצא כשני ס״מ מתחת לפני הקרקע. רק החלק העליון של הפרח מציץ מעל השדה החשוף.
סתוונית התשבץ, שגדלה בגולן, היא דוגמה לפרח גדול שבולט דווקא משום שהוא פורח בשוק קטן, עם מעט חרקים ומעט מתחרים. היופי של הפרח הגלוי מסתיר את מה שחבוי מתחת לאדמה, והחלק הזה רעיל. הפקעת רעילה לרוב בעלי החיים בגלל חומר שנקרא קולכיצין. הרפואה משתמשת בו, בכמות מדודה מאוד, נגד שיגדון, מחלה שגורמת לכאבים חזקים במפרקים.
כך אותו חומר שמסוכן בטבע משמש גם לריפוי, כשנותנים אותו בכמות הנכונה. "מה רבו מעשיך ה'", ובשדה יבש וצהוב מחכה לנו פרח שלם של חכמה. ועוד נשארה השאלה הפתוחה: למה החצב צריך להיות כל כך גבוה? את זה אנחנו טרם יודעים.
תגובות
היו הראשונים להגיב!