מפלי הלהבה הנצחית: אש בוערת מאחורי מפל מים
מאחורי מפל מים במערב מדינת ניו יורק מסתתרת תופעה שמעטים מכירים. בתוך מערה קטנה, 5 מטרים מעל אפיק הנחל, בוערת להבה קטנה שגובהה נע בין 7.5 ל-20 ס"מ. הסדק הסלעי ומפל המים הזורם מעליה מגנים עליה ויוצרים מחזה שכמעט בלתי אפשרי, אש שבוערת בזהירות בתוך זרם מים.
המפל עצמו, שנקרא "מפלי הלהבה הנצחית", נמצא בפארק צ'סטנט רידג' בעיירה אורצ'רד פארק, פרבר של באפלו העיר השנייה בגודלה בניו יורק. גובה המפל הוא כ-9 מטרים. הוא מורכב משני קטעים: הקטע העליון צר, והשני מתפשט לרוחב כפול כשהוא זורם על פני סלע הפצלים השחור. המפל זורם בנחל שייל קריק, שמתחיל בבריכת חווה קטנה ומצטרף לנחל גדול יותר במרחק של כ-3 ק"מ מערבית לפארק.
כשמתקרבים למפל, ריח חריף של גז טבעי ממלא את האוויר, תוצאה של דליפת גז משכבות סלע עתיקות העשירות בחומרים אורגניים. השכבה הזו, בעובי של כ-27 מטר, מורכבת משכבות מתחלפות של פצלת שחורה ואפורה שקופה. הגזים המיוצרים במהלך הפירוק של החומרים האורגניים בתוך משקעי הסלע נמצאים תחת לחץ ונדחפים החוצה דרך סדקים ושכבות רופפות בסלע.
סדק גדול אחד ממוקם ממש בתוך המפל, במערה קטנה המגנה על דליפת הגז מהמים הנופלים ומכל רוח. המבנה הגיאולוגי הייחודי הזה יוצר את התנאים האידיאליים לקיום להבה: אספקת גז מתמשכת במרחב מוגן שבו הבעירה יכולה להימשך ללא הפרעה. ישנם שני מעיינות גז קטנים נוספים במערה שניתן להדליק, אם כי הם לא יכולים להחזיק להבה גדולה או ארוכה כמו הלהבה העיקרית.
למרות השם "הלהבה הנצחית", הלהבה כמובן לא באמת נצחית במובן המילולי. הגז הטבעי הוא טבעי לחלוטין, אבל הלהבה עצמה דורשת הדלקה. מומלץ למבקרים להביא מצית כדי להדליקה מחדש במידת הצורך. כשהזרימה גבוהה, המים זורמים מעל המערה, מכסים את הלהבה ומפזרים את האור כמו אהיל מנורה. לפעמים הלהבה גם כבה מעצמה, ורק כשמישהו מגיע ומדליק אותה מחדש היא חוזרת לבעור.
גילוי מדעי פורץ דרך בניו יורק
ארנדט שימלמן, חוקר מאוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון, הגיע למפל במסגרת משימה ממשרד האנרגיה האמריקאי. יחד עם עמיתים מהאוניברסיטה, הם קיבלו מטלה להעריך את הכמות הכוללת של מתאן הדולף מהקרקע בחלקים ממזרח ארצות הברית. כדי לסייע, הם גייסו את ג'וזפה אטיופה, חוקר מהמכון הלאומי לגיאופיזיקה וולקנולוגיה באיטליה, מומחה עולמי בנושא דליפות גז טבעי ולהבות נצחיות.
אטיופה הדריך את החוקרים ללהבה בפארק צ'סטנט רידג', וכינה אותה "היפה ביותר בעולם". הצוות פרסם את ממצאיהם בכתב עת מדעי בינלאומי. מה שהם גילו היה מפתיע במיוחד. בדרך כלל, גז טבעי נחשב כמגיע ממרבצי פצלים עתיקים, שקועים עמוק ומחוממים באופן קיצוני, הטמפרטורות צריכות להיות קרובות לנקודת הרתיחה של מים או חמות יותר כדי לפרק את מולקולות הפחמן הגדולות בפצלים וליצור מולקולות קטנות יותר של גז טבעי.
רק שבמקרה של המפל בניו יורק, הסלעים המזינים את הלהבה הם רק חמימים. "כמו כוס תה", כפי שתיאר שימלמן. מעבר לזה, הם צעירים יותר מבחינה גיאולוגית מהצפוי, ורדודים. ממצאים אלה מצביעים על כך שהגז מיוצר באמצעות תהליך שונה, שבו זרז כלשהו יוצר גז ממולקולות אורגניות בפצלים. "המנגנון הזה הוצע במשך שנים רבות, אבל זו הייתה סקרנות שאף אחד לא האמין בה", אמר שימלמן.
החוקרים העריכו שהדליפה במפל פולטת כק"ג אחד של מתאן ביום. הם גם ציינו את נוכחותן של דליפות קטנות רבות נוספות באזור המפל. על ידי השוואת הגז הנפלט מדליפות אלו עם גז מבארות באזור, הם קבעו שהגזים מקורם בשכבת פצלי ריינסטריט, בעומק של כ-400 מטר מתחת לפני השטח. פעילות טקטונית ככל הנראה פתחה שברים בפצלי הסלע, ואפשרה לגז להגיע אל פני השטח.
דבר נוסף שהפתיע את החוקרים היה ההרכב הכימי של הגז. דליפת הגז בניו יורק מציגה את הריכוז הגבוה ביותר של אתאן ופרופאן מכל דליפה בעולם, כ-35%, בהשוואה לדליפות אחרות שבדרך כלל מכילות שיעור גדול יותר של מתאן. זהו פרט משמעותי נוסף שמבדיל את הלהבה הזו מאחרות ברחבי העולם. אם התהליך הזה אכן מתרחש גם במקומות אחרים, כפי שמשער שימלמן, זה עשוי להצביע על כך שיש הרבה יותר מרבצי גז נגישים ממה שהוערך בעבר.
להבות נצחיות נדירות ברחבי העולם
להבות נצחיות הן תופעה נדירה ביותר. לפי הערכתו של אטיופה, קיימות כנראה פחות מ-50, להבות כאלה ברחבי העולם. האש הטבעית הזו נמצאת בדרך כלל בסמוך לשדות נפט, והיא נצפתה במדינות רבות כולל ארה"ב, רומניה, איטליה, טורקיה, עיראק, אזרבייג'ן, טייוואן, סין, הודו ואוסטרליה.
הלהבות המסתוריות הללו מופיעות במיתולוגיות רבות ובהיסטוריה העתיקה. בהר כימרה במפרץ אנטליה שבטורקיה מתוך סדקים בסלעי ההר בוקעות להבות אש קטנות הבוערות ללא הפסקה, בעבר, הלהבות היו חזקות וגבוהות בהרבה, ושימשו כמגדלור טבעי שעזר למלחים בים התיכון לנווט את דרכם, הלהבות מוזכרות על ידי פליניוס הזקן באנציקלופדיית תולדות הטבע, שנכתב בזמן החשמונאים בימי שלטונה של שלומציון המלכה, בסביבות שנת ג' תתס"ד (77 לפנה"ס), מה שאומר שהיא בוערת לפחות 2,000 שנה.
בכורדיסטאן העיראקית יש מכתש ענק 'באבא גורגור' עם להבה בוערת במרכזו. בקרב תושבי האזור קיימת מסורת העוברת מדור לדור לפיה הלהבות הבוערות ב'באבא גורגור' הן בדיוק המקום שבו הציב נבוכדנצר השני את "כבשן האש" המתואר בספר דניאל והשליך אליו את חנניה מישאל ועזריה, אם זה נכון אז הרי שהיא כבר בוערת 2,600 שנה. אבל למרות שחלק מהאשים הללו בערו במשך אלפי שנים, להבות נצחיות יכולות להיכבות.
ויש גם את "שער הגיהנום" של דרווזה, המכתש הבוער בטורקמניסטן שלא כבה 50 שנה ובוער ברצף מ-1971 ונוצר בטעות בקידוח לחלל תת-קרקעי על ידי גאולוגים סובייטים שהציתו את הגז הרעיל בהערכה שיכבה תוך ימים, הימים עדיין חולפים.
"הביטוי 'להבה נצחית' מטעה", מסביר שימלמן. חלק מהאשים עשויות לכבות בגלל גשם, אך בהתאם לעוצמת חלחול הגז ולתנאי הקרקע, "הן יכולות להידלק מחדש באופן עצמאי", אומר אטיופה. בצ'סטנט רידג', התזת מים לתוך המערה יכולה לכבות את האש. "עשיתי זאת כמה פעמים בעצמי כשעמדתי לדגום את הגז לניתוחים גיאוכימיים", מספר שימלמן. "זה תמיד אתגר להדליק מחדש את הלהבה מבלי להירטב מהמים הזורמים של המפל".
בסופו של דבר, להבה זו תיכבה עקב שחיקה טבעית כאשר המפל יסוג. איבוד המחסה של המערה יגרום ללהבה לכבות באופן קבוע, אם כי זרימת הגז עשויה להימשך, הוא אומר. קידוחים לגז עלולים גם "להרוג" להבות נצחיות סמוכות על ידי הורדת הלחץ של מאגר הגז שמזין אותן. הלהבה הנצחית של צ'סטנט רידג' היא "שריד נדיר", הוא אומר, "שקיים היום רק משום שלא בוצעו עד כה קידוחים באזור המסוים הזה".
התוצאות של המחקר היו עקביות עם הערכות לפיהן כ-30% מכל המתאן הנפלט ברחבי העולם מגיע ממקורות טבעיים כמו דליפות גז אלה. ישנן כל כך מעט להבות נצחיות שההשפעה הסביבתית זניחה בהשוואה לאלפי חלחולי הגז ברחבי העולם. הפליטות של שניהם "זעירות בהשוואה לפליטות תעשייתיות", אומר שימלמן. בעבר, המפל נחשב לאטרקציה נסתרת באזור, אך תשומת לב תקשורתית ושיפורים בשביל הגישה הובילו לעלייה משמעותית במספר המבקרים. באוגוסט 2023, השביל הראשי למפל נפתח מחדש לאחר עבודות משמעותיות שכללו הוספת 139 מדרגות וכ-35 מטר של מעקה לאורך השביל.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!