שער הגיהנום: המכתש הבוער בטורקמניסטן שלא כבה 50 שנה
באמצע מדבר קרקום השומם שבטורקמניסטן, כ-260 קילומטרים צפונית לבירה אשגבאט, בוער בור ענק שקוטרו כ-70 מטרים ועומקו 30 מטרים. מאות להבות גז טבעי מאירות את רצפת המכתש ואת שוליו, ושאגת האש נשמעת מרחוק. התושבים המקומיים כינו את המקום "שער הגיהנום", ולא לחינם, המראה של בור פעור באמצע המדבר, מלא באש בוערת ללא הפסקה, יוצר תחושה אפוקליפטית המזכירה תיאורים של הגיהנום.
הסיפור של המכתש הבוער מתחיל בשנת 1971, כאשר צוות גאולוגים סובייטים קדח במדבר במסגרת חיפושים אחר מאגרי נפט תת-קרקעיים. הקידוח חדר אל חלל תת-קרקעי מלא בגז טבעי, וגג המערה קרס מהלחץ הפתאומי שהשתחרר. ציוד הקידוח נבלע פנימה והשאיר מאחוריו מכתש רחב שממנו החל גז רעיל להיפלט. הגאולוגים הסובייטים, שחששו מהסכנה הבריאותית של הגז הרעיל, החליטו על פתרון שנראה להם הגיוני באותו זמן: הם הציתו את הגז, בהערכה שהוא יתכלה תוך מספר ימים ספורים.
אולם ההערכה הסתברה כשגויה לחלוטין. הגאולוגים לא העריכו נכון את כמות הדלק העצומה הכלואה מתחת לפני השטח, טורקמניסטן מחזיקה ברזרבות הגז הטבעי השישיות בגודלן בעולם. מאז אותו יום בשנת 1971 ועד היום, למעלה מ-45 שנה מאוחר יותר, הבור ממשיך לבעור ברציפות. אלפי להבות קטנות מסביב לקצוות ולכיוון המרכז, ושתי להבות גדולות באמצע התחתית, כנראה במקום שבו היה חור אסדת הקידוח המקורית.
עם זאת, קיימת אי-בהירות משמעותית לגבי התאריכים המדויקים של היווצרות המכתש. התיעוד מהתקופה הסובייטית חסר, לא שלם או עדיין מסווג. גאולוגים מקומיים טורקמנים טענו שקריסת המכתש התרחשה למעשה בשנות ה-60, והוא הוצת רק בשנות ה-80 כדי למנוע פליטת גזים רעילים. הניסיונות למצוא דוחות תקריות ישנים או תיעוד רשמי נכשלו, מחלקת הגאולוגיה פשוט לא שמרה על רשומות שמתוארכות כל כך רחוק אחורה. חלק מהסיפור עדיין נותר בגדר תעלומה.
גם איך הגז הודלק לראשונה הוא תעלומה. יש הטוענים שזה היה רימון יד, אחרים אומרים שהסובייטים פשוט זרקו גפרור פנימה. תיאוריה נוספת מספרת שחקלאי שיכור נהג בטרקטור שלו למקום בשלב מסוים. סיפורים מקומיים מציעים גרסאות שונות נוספות לנסיבות ההצתה, אך אף אחת מהן לא אומתה באופן מלא.
הירידה ההיסטורית אל תוך הלהבות
במשך למעלה מארבעה עשורים, אף אדם לא העז לרדת אל תוך המכתש הבוער. עד שבנובמבר 2013 הגיע החוקר הקנדי ג'ורג' קורוניס, הרפתקן ומנחה לשעבר של תוכנית הטלוויזיה Angry Planet, שהתמחה בחקר סביבות קיצוניות בטבע. קורוניס, שחווה בעבר חוויות אקסטרמליות רבות כמו מרדף אחר טורנדו במערב התיכון של ארה״ב ושחייה עם פיראניות בוונצואלה, תיאר את המשלחת לטורקמניסטן כאחת החוויות המרגשות ביותר שלו. במהלך הירידה לבור הוא הודה שהרגיש "קצת כמו תפוח אדמה אפוי".
אולם האתגר הגדול ביותר לא היה הירידה לבור הבוער עצמו, אלא משהו הרבה יותר ארצי, בירוקרטיה. "המטרה הגדולה ביותר הייתה פשוט לקבל אישור להיכנס למדינה", מסביר קורוניס. "זו הייתה הדאגה הגדולה ביותר שלנו, כי טורקמניסטן היא אחת המדינות הסגורות ביותר בעולם". הצוות הצליח לבסוף להיכנס לטורקמניסטן ב־2013, אחרי שנתיים של ניסיונות לקבל אישור כניסה.
ההכנות למשלחת ארכו כשנה וחצי וכללו קבלת אישורים רשמיים, ארגון לוגיסטיקה מורכבת, הרכבת צוות מקצועי וגיוס תמיכת מועצת המשלחות של נשיונל ג'יאוגרפיק. קורוניס תרגל מספר פעמים באמצעות מערכת חבלים מעל ערוץ נהר מקומי, כולל עם הציוד המלא שלבש: חליפה מחזירת חום העשויה מבד אלומיניום, מערכת נשימה עצמאית ורתמת טיפוס שיוצרה במיוחד מקוולר, שכן רתמת טיפוס רגילה הייתה נמסה תחת החום הקיצוני.
בהכנה נוספת ומפתיעה, קורוניס שכר מתאם פעלולים המבצע פעלולים לסרטי הוליווד, והדליק את עצמו באש מספר פעמים, כדי להכין את עצמו נפשית לא להיכנס לפאניקה כשהוא נמצא בסמיכות לאש. למרות ההכנות המקיפות, קורוניס הודה שחש עצבנות ולחץ ברגעי האמת.
כשקורוניס ראה את המכתש לראשונה, הוא תיאר אותו כ״משהו מתוך סרט מדע בדיוני״. המדבר העצום והריק פתאום מתפרץ בבור בוער פעור. החום הבוקע ממנו צורב, והעיוות של האוויר מסביב יוצר שיממון מדהים. כשעומדים בכיוון הרוח, מקבלים פיצוץ של חום כה אינטנסיבי שאי אפשר אפילו להסתכל ישר לתוך הרוח, צריך להגן על הפנים ביד כבר בעמידה בשפת המכתש. קורוניס זוכר שחשב לעצמו: "אוקיי, אולי נגסתי יותר ממה שאני יכול ללעוס".
הירידה עצמה הייתה חוויה סוריאליסטית. "כשאתה עושה את הצעד הראשון מעבר לשפה ולבסוף שם את כל משקלך על החבל הזה, אתה סומך על כל חוליה בשרשרת הזו של טכנולוגיה ועבודת צוות", תיאר קורוניס. "כשאתה יוצא מעבר ומסתכל ישר למטה, זה ממש כמו כוכב לכת אחר כמעט."
הוא תיאר את המכתש כ״קולוסיאום של אש, פשוט לכל מקום שאתה מסתכל יש אלפי השריפות הקטנות האלה. הצליל היה כמו של מנוע סילון, צליל של שריפת גז בלחץ גבוה ושואג. ולא היה עשן. זה בוער בצורה נקייה מאוד, אז אין שום דבר שמסתיר את הנוף שלך. אתה פשוט יכול לראות כל ליקוק קטן של להבה." הזוהר הכתום מהלהבות הופך את הקרקע לכתומה לחלוטין, וקירות המכתש נראים כתומים, מה שיצר תחושה של עולם אחר.
היו כמה רגעים שבהם קורוניס פשוט נאלץ לעצור, להסתכל מסביב ולשתות את המחזה של המקום שבו הוא נמצא. הוא יכול היה לראות את חברי הצוות שלו למעלה על שפת המכתש, רק כתמים זעירים המוארים על ידי האש. "אתה מרגיש מאוד, מאוד קטן ומאוד פגיע במקום כזה", הוא סיכם.
חיידקים אקסטרמופילים ועתיד המכתש הבוער
המטרה המרכזית של המשלחת לא הייתה רק ההרפתקה המרגשת, אלא משימה מדעית חשובה. "החלק החשוב ביותר של המשימה וכל המניע מאחורי המשלחת הזו היה לקחת כמה דגימות מהאדמה בתחתית ולראות אם יש שם חיידקים אקסטרמופילים, חיידקים המסוגלים לשרוד בתנאים קיצוניים, שחיים בתחתית, מה שיכול לתת לנו רמזים לקיומם של חיים בסביבות קיצוניות כאלו", הסביר קורוניס.
הרציונל המדעי היה מרתק: "ישנם כוכבי לכת שהתגלו מחוץ למערכת השמש שלנו, שיש להם סביבה חמה מאוד ועשירה בגז מתאן, בדומה למה שיש במכתש. אז בעצם חיפשנו חיים חוץ־ארציים ממש כאן על כדור הארץ". קורוניס אסף דגימות אדמה עבור מחקר מיקרוביולוגי, והמשלחת מומנה חלקית על ידי נשיונל ג'יאוגרפיק.
התנאים בתוך המכתש היו קיצוניים ומסוכנים. "זה מקום מאוד תנודתי", אומר קורוניס. "כדי לתת לך דוגמה עד כמה תנודתי, בשלב מסוים כרעתי על הקרקע וחפרתי בחול כדי לנסות לאסוף כמה דגימות מקצת מתחת לפני השטח, וכשחפרתי עם יד קטנה, אש יצאה מהחור שחפרתי. פשוט פתחתי פתח אוורור חדש בזמן שחפרתי שם למטה!"
הדגימות שהוציא קורוניס ממכתש הגז נמסרו למחקר מיקרוביולוגי. הממצאים היו משמעותיים: החוקרים גילו בדגימות כמה סוגים של חיידקים חיים. הממצא המרכזי היה שהחיידקים "הועשרו" מהטמפרטורות העזות, כלומר לא רק ששרדו אלא למעשה שגשגו בתנאים הקיצוניים.
"לא היה הרבה חיים שם למטה, מצאנו חיים, אבל זה היה דליל. אבל הנקודה חסרת חשיבות, כי זו הייתה תוצאה חיובית", הסביר קורוניס. "היינו פשוט נרגשים מעבר לירח וכל כך שמחים שהצלחנו לאמת את זה." החוקרים הסיקו שבהחלט יכולים להיות חיים על כוכבי לכת שונים עם תנאי מחייה דומים.
המשמעות הרחבה יותר של הממצאים משמעותית: "מחוץ למערכת השמש שלנו יש כוכבי לכת שדומים לתנאים בתוך הבור הזה, והידיעה שחיים יכולים להתקיים בתנאים כאלה יכולה לעזור להרחיב את מספר המקומות שבהם ניתן בביטחון להתחיל לחפש חיים מחוץ למערכת השמש", הסביר קורוניס. "זה אולי יהיה בעוד שנים רבות, אבל לפחות עכשיו יודעים כמה מקומות חדשים שבהם אפשר להתחיל לחפש."
קורוניס סיכם את חווייתו במילים אלה: "הייתי במקום שבו לא היה אף אדם מעולם. זה היה כמו לעלות על כוכב לכת זר, יותר אנשים היו על הירח מאשר במקום שבו אני הייתי. זה היה מרגש, הרפתקני, מסוכן, ראשוני ועם תרומה חשובה למדע. במשלחת הזו היה כל מה שאני אוהב."
המכתש הבוער הפך לאטרקציה תיירותית מרכזית בטורקמניסטן. כיום קיימים מחנות המציעים לינה ביורטות, אוהלים מסורתיים, או אוהלים רגילים, ארוחות ותחבורה ממונעת לשפת המכתש. בשנים האחרונות נוספה גדר בטיחות כדי למנוע ממבקרים להתקרב יותר מדי לבור הבוער. המסע למכתש כולל נסיעה של ארבע שעות צפונה מהבירה אשגבאט, ומומלץ מאוד רכב שטח למסע לאורך הכביש המחוספס ודרכי המדבר החוליות.
עם זאת, עתיד המכתש אינו ברור. ביוני 2022 הכריז נשיא טורקמניסטן גורבנגולי ברדימוחמדוב על תוכניות לכיבוי המכתש, תוך ציון השפעות מזיקות על בריאות התושבים המקומיים, הסביבה ותעשיית הגז הטבעי. בין הסיבות שצוינו לסגירת המכתש היו אובדן משאב טבעי יקר ערך, נזק סביבתי וחששות בריאותיים. הוקמה ועדה למציאת הטכניקה האופטימלית לכיבוי.
מבקרים חוזרים מדווחים כי הלהבות הפכו נמוכות יותר בשנים האחרונות. "הייתי אומר שזה בוער רק בכ־40% מהרמה שראיתי שם לראשונה ב־2009", אומר דילן לופין, שחברת הנסיעות שלו Lupine Travel הייתה מהחלוצות בהבאת תיירים לטורקמניסטן. "אזור הרבה יותר גדול של המכתש בער בלהבות אז. יש פחות עכשיו, והן לא גבוהות כמו שהיו." יש האומרים שהממשלה כבר קדחה באר חיפוש סמוכה ששאבה כמות ניכרת של גז שנמלט דרך המכתש וגרמה לירידה משמעותית ברמת הלהבות.
לעת עתה, מכתש הגז דרווזה ממשיך להדהים מבקרים שעושים את המסע הארוך והמפרך על פני מדבר קרקום כדי לצפות בפלא הטבע התאונתי של טורקמניסטן, "שער הגיהנום" שנוצר בטעות ונשאר בוער למעלה מחצי מאה.
תגובות (1)