מסך תמים וחתימה אחת: כך נעלמו 1.5 מיליארד דולר
בורסת הקריפטו ביביט שמרה מיליארדים ב"ארנק קר", כלומר ארנק דיגיטלי שאינו מחובר לאינטרנט. כדי להוציא ממנו כסף צריך חתימה של כמה אנשי מפתח, כמו צ׳ק של עמותה. התוקפים לא ניסו לפרוץ לכספת. הם הכניסו קוד זדוני לאתר שדרכו נחתמות העסקאות, והקוד הזה פעל כמו מנתח מדויק ולא כמו פטיש.
הקוד פעל רק מול שני ארנקים שנקבעו מראש, ובהם הארנק הקר של ביביט. אצל כל שאר המשתמשים האתר התנהג כרגיל. כשאחד החותמים יזם עסקה, הקוד העתיק את הנתונים המקוריים, החליף אותם בנתונים זדוניים וחתם על העסקה המשובשת. זה כמו שטר שמחליפים את הדף שלו מתחת ליד החותם, בלי שהחותם מרגיש.
ואז הגיע החלק החכם באמת. הקוד החזיר את הנתונים התמימים אל המסך, כך שהחותמים ראו בדיוק את מה שהתכוונו לאשר. חברת אבטחת הסייבר אן-סי-סי גרופ, שניתחה את הקוד, משערת שהחותמים האחרים קיבלו עסקה מקורית, אך החתימות שלהם לא תאמו אותה. בסביבות 14:15, כשתי דקות אחרי העסקה, הקוד הזדוני נמחק מהאתר, וכמעט לא נשאר ממנו זכר.
הפרט הקטן שהוחמץ
ומה היה שונה בעסקה האמיתית? כאן נכנס מושג בשם "קריאה מואצלת". חוזה חכם, כלומר תוכנית שרצה על הבלוקצ'יין, שרשרת הרישומים הציבורית של המטבע, יכול לבקש מתוכנית אחרת לבצע פעולה. בקריאה מואצלת הוא נותן לקוד של האחר לרוץ בתוך הבית שלו, עם גישה לכל מה שבו. זה כמו להכניס אדם זר לחדר הכספות ולומר לו "תעשה כרצונך".
הקוד של התוקפים נראה כמו העברת מטבעות רגילה, אך בפועל החליף את הכתובת של מנהל הארנק. הכספת נשארה כספת, אבל המנהל הוחלף. אחר כך נוספו פונקציות "טאטוא", שמעבירות כספים החוצה בלי שום אישור של החותמים. מרגע שהמנהל הוחלף, כבר לא היה צורך בחתימה של אף אחד.
היה אפשר לשים לב? ההבדל המהותי בין העסקה התמימה למשובשת היה ערך אחד קטן, "סוג פעולה 1", שמסמן קריאה מואצלת. שאר הנתונים אינם קריאים לאדם. בארנקי חומרה, התקנים פיזיים לחתימה על עסקאות, שאינם מציגים את תוכן ההודעה על המסך, נאלצים לחתום "בעיניים עצומות". ב-14 בינואר ביצעה ביביט עסקה דומה, ולכן החריגה לא צעקה. אן-סי-סי גרופ כתבה שבדיקה של סוג הפעולה ושל הנתונים הייתה יכולה למנוע את הגניבה, אך היעדר תצוגה קריאה לאדם מקל על טעויות.
מרוץ ההלבנה נגד השעון
הלשכה הפדרלית לחקירות של ארצות הברית הטילה את האחריות על "טריידר-טרייטור", תת-יחידה בלשכה השלישית של שירות המודיעין הצפון-קוריאני, שמכונה גם לזארוס. חברת הסייבר מנדיאנט אישרה זאת, וגם זאק-אקס-בי-טי, חוקר בלוקצ'יין עצמאי, הציג ראיות לקשר. לפי מרכז וילסון, צפון קוריאה גנבה ב-2023 כ-660 מיליון דולר ב-20 אירועים, וב-2024 כ-1.34 מיליארד דולר ב-47. את ביביט גנבה באירוע אחד, ובו לבדו יותר מכל מה שגנבה ב-2023. בכיר בממשל ביידן העריך שכמחצית ממטבע החוץ של המשטר מגיעה מפשיעת סייבר.
עכשיו התחיל השלב השני. כסף גנוב אינו שווה מזומן: כל עוד אי אפשר להוציא אותו, הוא רק מספרים על מסך. הכספים פוצלו מיד ל-39 כתובות. לפי מכון מחקר מוושינגטון, לפחות 160 מיליון דולר הולבנו, כלומר עברו דרך שרשרת פעולות שמטשטשת את מקורם, כבר ב-48 השעות הראשונות. פלטפורמת ההמרה אקס-צ'ינג' המשיכה לבצע החלפות גם אחרי שביקשו ממנה לעצור. מנכ"ל ביביט, בן ג'ואו, מסר שעד 20 במרץ הומרו 86.29% מהאתריום לביטקוין, שקשה יותר לעקוב אחריו.
אחר כך הגיעו שירותי ערבול, שמערבבים כסף של הרבה אנשים כדי שלא יהיה אפשר לדעת מי העביר למי, וגם העברות ישירות בין אנשים ואלפי עסקאות קטנות. הטקטיקה נקראת "להציף את האזור": כשיש אלפי תנועות קטנות, קשה לעקוב אחרי הגדולות. מתוך מיליארד וחצי דולר הוקפאו רק 42.89 מיליון דולר.
אז איפה הייתה החוליה החלשה? לא בהצפנה, שלא נשברה, אלא במסך שעליו הסתמכו ובמחשב של מפתח אחד שפתח תיקייה שנראתה תמימה. מרכז וילסון ממליץ לבדוק עסקה בסימולציה לפני החתימה, להשהות העברות גדולות ולבדוק את הנתונים הגולמיים של העסקה, ולא להסתפק במה שהממשק מציג. חברת סיגניה סיכמה שאבטחה בעולם הקריפטו היא כבר לא רק עניין של מפתחות סודיים, אלא של כל המערכת: המחשבים, הענן והספקים. וג'ואו אמר: "זה לא רק על ביביט או על גוף יחיד, זה על הגישה של התעשייה להאקרים."
תגובות
היו הראשונים להגיב!