הגשר ההרוס ביוון שנהגים ממשיכים לחצות
מצלמת רחפן מרחפת בשקט מעל הכביש, ומתעדת רכב שמתקרב בעצבנות לשקע בטון עמוק וקרוע, יורד לתוכו כמו טובע לאט לתוך תהום קטנה, נעצר לרגע נשימה, ואז מיטלטל ומטפס בכוח אל האגף השני. מי שלא ידע היה בטוח שזו תחרות רכבי שטח מתוכננת. אך זהו כביש אזרחי לגמרי, סמוך לעיר לריסה שבצפון יוון, או נכון יותר, מה שנשאר ממנו לאחר שהטבע גבה ממנו את מחירו. הסרטון, שהופץ ברשתות החברתיות, עורר את אותה שאלה מדממת בליבם של כל מי שצפו בו: איך בימינו, דבר כזה ממשיך להתקיים?
הסיפור, כמו כל סיפור אמיתי של אסון, מתחיל בשמיים שהשתנו לפתע. בספטמבר 2023 פקדה את יוון, את בולגריה ואת טורקיה, זו אחר זו, סופת "דניאל", שם תמים לכוח הרס ששבר שיאים. באזור מגנסיה שביוון ירדו כמויות גשם שתוארו כחסרות תקדים, כאילו נשפכו על אזור אחד בלבד כל מימי השנה גם יחד. הסופה לא הסתפקה בכך: היא הותירה מאחוריה אלפי נפגעים, נזקים שהוערכו במיליארדי דולרים, ותשתית שלמה של אזור תסליה שבמרכז המדינה, שנותרה שבורה עד היסוד.
אחד מקורבנותיה הרבים והשקטים של הסופה היה גשר סאלאבריה (הידוע גם כפלאיופירגוס), שחיבר לאורך שנים בין מזרח האזור למערבו. חלק מהקשת המרכזית שלו, זו שנשאה על גבה דורות של נוסעים, קרסה תחת עוצמת המים המשתוללים. גשרים אחרים באזור זכו ל"חמלה" מוזרה של הרס מוחלט, וסולקו מהשימוש כליל בלי אפשרות לעבור בהם. סאלאבריה, לעומת זאת, נשאר תלוי במין מצב ביניים מסוכן: פגוע מכדי להיחשב בטוח, אך שלם למרבה הצער בדיוק כפי הנדרש כדי לפתות נהג נועז נוסף לנסות ולחצות אותו.
הדרך הקצרה שגובה מחיר יקר
מדוע בכלל מישהו יבחר להסתכן ולנסוע מעל גשר שקוע וקרוע? התשובה, כשמגרדים מעליה את השאלה הרטורית, פשוטה ומכאיבה כאחד. המסלול החלופי מחייב נסיעה ארוכה בכביש הבין-עירוני, עקיפה שגוזלת גם דקות יקרות וגם דלק לא מבוטל. עבור חקלאי האזור, שנוסעים בין השדות לבתיהם כמה וכמה פעמים ביום, ההפרש הזה מצטבר במהירות מסחררת. כך, בפשטות, מסבירים תושבי המקום לכתבים ששאלו אותם: הבחירה בגשר ההרוס אינה תוצאה של בורות או חוסר מודעות לסכנה הברורה לכולם, אלא שיקול כלכלי צונן לחלוטין.
מי שמתגורר כאן שנים ארוכות מכיר בעל פה כל סדק וכל שקע בבטון הפגוע, ויודע בדייקנות של נווט ותיק לאן להטות את ההגה כדי לצאת מזה בשלום. התושבים המקומיים חוצים את המכשול הזה כל בוקר, לעיתים בלי אפילו להאט את קצב הנשימה. הבעיה האמיתית, זו שמעלה חלחלה בגב, מתחילה כשמגיעים לאזור מבקרים מבחוץ: נהגים שלא שמעו מעולם על הגשר ההרוס, ושאין להם שום דרך לצפות מה מחכה להם ממש בעוד כמה מטרים.
גם מערכות הניווט הלוויניות, שבהן אנו סומכים בעיניים עצומות, לא עודכנו במצב האמיתי שבשטח, וממשיכות לשלוח נהגים בלי היסוס היישר לתוך המעבר הפגוע. כך קורה, לא פעם ולא פעמיים, שנהג תמים נתקל לפתע ברמפת בטון סדוקה וחסרת רחמים, בולם בבהלה ומבצע פניית פרסה מאולתרת, ממש באותה נקודה שבה כל טעות קטנה עלולה להסתיים באסון בלתי הפיך. סרטונים חדשים מהגשר הקרוס ממשיכים להופיע ברשת, ואי אפשר שלא לתהות איך תופעה כזו מצליחה להתמשך כבר 3 שנים, ומדוע הרשויות עדיין לא הרימו יד ושמו לה קץ.
שנים של הבטחות שנשארו על הנייר
גשר פלאיופירגוס, יש להבהיר, אינו מקרה בודד וחד-פעמי באזור. סופת דניאל הותירה מאחוריה כ-80 גשרים בלתי שמישים ברחבי אזור תסליה בלבד, אזור שנחשב זה מכבר ללב החקלאי הפועם של יוון. שיטפונות דומים גרמו נזק כבד גם לכבישים, למסילות הרכבת ולשטחים חקלאיים נרחבים בכל הגזרה. קהילות שלמות נותקו מהעולם החיצון בימים הראשונים שאחרי הסופה, כשמי הגשמים הציפו את הכבישים ומחקו אותם כליל מן המפה, כאילו לא היו.
ומה קורה בשטח כמעט 3 שנים לאחר מכן? כמעט כלום. הגשר לא נחסם באף מחסום פיזי ממשי, רק בשלטי אזהרה שקל מאוד, קל מידי, להתעלם מהם בנסיעה מהירה. לפי דיווחים מקומיים, תושבים ופקידים מצביעים על עיכובים משמעותיים בשיקום הכבישים, מערכות ההשקיה וקשרי התחבורה ברחבי האזור, וזאת חרף העובדה שכבר הוכרזו רשמית פרוייקטי שיקום נרחבים.
והסיכון הזה, יש לזכור, רחוק מלהיות תיאורטי גרידא. באותה סופה בדיוק, בעיירת הנופש הבולגרית צארבו, טבעו בים שלושה בני אדם, שופטת מקומית, בתה ואדם נוסף, לאחר שמכוניתם נסחפה מגשר שהנהר עלה עליו בעוצמה. ברשת ממשיך להפרסם הסרטון שצולם ברחפן ממחוז לריסה שבתסליה, ותושבי האזור מקווים בלב כבד שהפעם, סוף-סוף, תשומת הלב הציבורית תניע את הרשויות להתקין מחסום ממשי, לפני שיתרחש אסון שלא ניתן יהיה להשיב ממנו לאחור.
תגובות
היו הראשונים להגיב!