מבצע קציצה: הגופה שהטעתה את היטלר והצילה אלפים
ב-30 באפריל 1943, בשעות הבוקר המוקדמות, הושלכה גופתו של גבר בשנות השלושים המוקדמות לחייו מצוללת בריטית, במרחק של כק"מ וחצי מחוף הואלבה שבספרד. כמה שעות לאחר מכן מצא דייג ספרדי את הגופה צפה במים. הרשויות המקומיות זיהו אותה בקלות כמייג'ור ויליאם מרטין, קצין בכיר בחיל הנחתים המלכותי הבריטי. למחרת נקבר בכבוד צבאי מלא בבית הקברות בהואלבה, בנוכחות סגן הקונסול הבריטי.
מה שלא ידע סגן הקונסול הוא שנמצא גם תיק עור נעול, מחובר בשרשרת לגופה באמצעות החגורה. ספרד, כמדינה ניטרלית מבחינה רשמית, הייתה אמורה להחזיר את התיק סגור לשגרירות הבריטית במדריד. אולם מסתבר שהתיק כן נפתח, ותוך שבוע מגילויו נבדקו בקפידה תרגומים של שני המכתבים העיקריים שהכיל על ידי שירות המודיעין הגרמני בברלין.
המכתבים, שנחתמו על ידי בכירים צבאיים בריטיים, הבהירו כביכול שבעלות הברית מתכננות שתי התקפות בו-זמניות על אירופה: אחת דרך סרדיניה והשנייה דרך דרום יוון. כדי להסתיר את זה, הם התכוונו להטעות את האויב ולגרום לו לחשוב שהיעד האמיתי להתקפתן הוא סיציליה. מכיוון שסיציליה אכן הייתה היעד האמיתי, מדובר היה בבלוף כפול מושלם.
מקור הרעיון למבצע ההטעיה המבריק הזה היה במזכר שהוציא אדמירל ג'ון גודפרי, ראש המודיעין הצבאי של הצי הבריטי, עוד בספטמבר 1939. במסמך, שנכתב בשיתוף עוזרו האישי איאן פלמינג, שיהפוך מאוחר יותר למחבר סדרת ג'יימס בונד, הועלו 51 הצעות שונות ל״החדרת רעיונות לראשי הגרמנים״. הצעה מספר 28 הייתה:
״להשליך גופה לבושה במדי טייס, ובכיסיו שדרים, על החוף, כביכול מניסיון צניחה כושל״.
הרעיון נותר על הנייר עד אוקטובר 1942, כאשר צ'רלס כריסטופר צ'ולמונדלי, סגן צעיר בחיל האוויר הבריטי שסופח לשירות המודיעין MI5, הציג ל״ועדת XX״ של גופי המודיעין הבריטי. את תכניתו ״למסור מסמכים בעלי אופי סודי ביותר לידי האויב״. התכנית כללה לקחת גופה מאחד מבתי החולים בלונדון, להלביש אותה במדים צבאיים, למלא את הריאות במים, לתחוב את כל המסמכים לכיס פנימי ולהשליך את הגופה ממטוס במיקום המתאים. יו״ר הוועדה הורה לצ'ולמונדלי לבדוק את היתכנות ביצוע התוכנית, והטיל על יואן מונטגיו, נציג המודיעין של הצי בוועדה, לסייע לו בפיתוח הרעיון.
יצירת הזהות המושלמת של מייג'ור מרטין
מונטגיו, עורך דין ידוע ונצר למשפחת בנקאים יהודיים, התגלה כבעל חוש נדיר לפרטים הקטנים. הוא פנה לפתולוג סר ברנרד ספילסברי כדי לקבוע איזה סוג גופה הם זקוקים לו. ספילסברי הודיע לו שמי שמתים בהתרסקות מטוס מתים לעתים קרובות מהלם ולא מטביעה, והריאות אינן בהכרח מלאות במים. הוא הוסיף שספרדים כמאמינים נרתעים מנתיחות שלאחר המוות ואינם עורכים אותן אלא אם סיבת המוות בעלת חשיבות רבה.
כאשר מונטגיו דן באפשרות להשיג גופה עם בנטלי פרצ'ייס, חוקר מקרי המוות למחוז הצפוני של לונדון, נאמר לו שיהיו קשיים מעשיים ומשפטיים. רק ב-28 בינואר 1943 יצר פרצ'ייס קשר עם מונטגיו עם הידיעה שהוא איתר גופה מתאימה, ככל הנראה של גלינדור מייקל, נווד ממוצא וולשי שמת מאכילת רעל עכברים. פרצ'ייס הודיע למונטגיו ולצ'ולמונדלי שכמות הרעל הקטנה לא תזוהה בגופה שאמורה הייתה לצוף בים במשך מספר ימים.
גלינדור מייקל חי חיים מצערים. הוא התקשה להחזיק במשרה ובסופו של דבר הגיע ללונדון, שם מת ב-24 בינואר 1943 מסיבוכים כתוצאה מבליעת רעל עכברים. היתרון בגופתו של מייקל היה כפול: ראשית, הוא היה נווד ערירי ללא משפחה שתתלונן; שנית, סיבת המוות המדויקת, שרידי זרחן, הייתה קשה לאיתור בניתוח שלאחר המוות.
ב-4 בפברואר 1943 הציגו מונטגיו וצ'ולמונדלי לוועדה את התוכנית במתכונתה החדשה, תחת השם ״מבצע קציצה״ (או 'מינסמיט' בשמו האנגלי) שם מקאברי למדי. וכך הפכה הגופה ל"מייג׳ור ויליאם מרטין מחיל הנחתים המלכותי הבריטי". השם ״מרטין״ נבחר משום שהיו כמה גברים בשם זה בדרגה דומה בחיל הנחתים המלכותי, מה שהקשה על גילוי הזיוף.
מונטגיו וצ׳ולמונדלי השקיעו שעות רבות בבניית זהות משכנעת לגופה. ״דיברנו עליו עד שהרגשנו שהוא חבר ותיק״, תיאר מונטגיו מאוחר יותר. ״הוא הפך לגמרי אמיתי עבורנו״. הגופה צוידה בכל הנדרש: מדים, דרגות, תעודת קצין, מכתבים מארוסתו בשם פאם, שבמציאות הייתה פקידת MI5 בשם ג׳ין לסלי, כרטיסים למופע בלונדון, קבלה לטבעת אירוסין יהלום בעלות של 53 פאונד מחנות תכשיטים ברחוב בונד, מכתבים מהבנק הדורשים תשלום משיכת יתר, מכתב מאביו הבדוי, שתואר כ״פומפוזי ופדנטי כפי שרק אב אדוארדי יכול להיות״, כרטיס אוטובוס משומש, שטרות כסף ועוד.
ניסיונות לצלם את הגופה לתעודת הזהות הימית לא היו מספקים, והיה ברור שהתמונות הן של גופה. מונטגיו וצ׳ולמונדלי ערכו חיפוש אחר אנשים שדמו לגופה, ומצאו את קפטן רוני ריד מ-MI5 שהסכים להצטלם לתעודת הזהות, לבוש במדי חיל הנחתים המלכותי. בן מקינטייר, מחבר הספר ״מבצע קציצה״, ציין: ״בכיסים של מרטין לא היה שום דבר חריג או בלתי מוסבר. הכול היה קשור, הכול היה מחובר… בתפיסה המודיעינית, משהו שנראה מושלם הוא בדרך כלל זיוף״.
ההטעיה שהצליחה מעבר לכל הציפיות
לב ליבו של המבצע היו שני מכתבים מזויפים שהושמו בתיקו של מייג'ור מרטין. המכתב הראשון נכתב על ידי סגן ראש המטה הכללי האימפריאלי, ארצ'יבלד ניי, והופנה לגנרל הרולד אלכסנדר בתוניסיה. המכתב כלל מידע לפיו בכוונת בעלות הברית לפלוש ליוון ולסרדיניה ובמקביל להשתמש בסיציליה כיעד כיסוי. את המכתב השני כתב לורד לואי מאונטבאטן, מפקד "המבצעים המשולבים", לסר אנדרו קנינגהם, המפקד העליון של הכוחות הבריטיים בים התיכון, והוא כלל רמיזה על פעילות אמפיבית עתידית בסרדיניה. כתיבת שני המכתבים הללו ארכה למעלה מחודש תמים, כאשר כל תו ומילה בהם אושרו בידי הדרגים הבכירים ביותר בקרב שירותי המודיעין הבריטיים.
מונטגיו וצ'ולמונדלי בחרו בהואלבה שבחוף דרום ספרד כמיקום למסירת הגופה, לאחר שנטלו עצה מההידרוגרף של הצי לגבי הגאות והזרמים המתאימים ביותר. הואלבה נבחרה גם משום ש"היה שם סוכן גרמני פעיל מאוד… שהיו לו קשרים מצוינים עם ספרדים מסוימים". הסוכן, אדולף קלאוס, חבר באבווהר, היה בנו של הקונסול הגרמני. הבריטים סמכו על הסימפטיות הפרו-ציר החזקות של ספרד של פרנקו כדי להבטיח שהמסמכים שהוטמנו ימצאו את דרכם לידיים גרמניות.
ב-13 באפריל 1943 אושר המבצע בידי ועדת ראשי המטות הבריטית. מקץ יומיים נתן צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה, אור ירוק למבצע, אך התנה את ביצועו בקבלת אישור מגנרל אייזנהאואר האמריקאי, שהעניק אף הוא את אישורו. בשעות המוקדמות של 17 באפריל הולבשה גופתו של מייקל כמרטין, אם כי הייתה תקלה אחרונה: הרגליים קפאו. פרצ'ייס, מונטגיו וצ'ולמונדלי לא הצליחו להניח את המגפיים, ולכן אותר תנור חימום חשמלי והרגליים הופשרו מספיק כדי להניח את המגפיים כראוי. הגופה הוצבה במיכל שמולא בקרח יבש ונאטם.
ב-19 באפריל 1943 יצאה לדרכה הצוללת "סראף" תחת פיקודו של סגן ביל ג'וול מנמל הולי-לוך בסקוטלנד, ובבטנה המיכל עם גופת "מייג'ור מרטין". ב-30 באפריל, בשעה 4:15 לפנות בוקר, עלתה הצוללת על פני השטח. ג'וול הורה להעלות את המיכל על הסיפון, ואז שלח את כל הצוות למטה מלבד הקצינים. הם פתחו את המיכל והורידו את הגופה למים. ג'וול קרא את פרק ל"ט בתהילים: "הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּה יָמַי וְחֶלְדִּי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ אַךְ כׇּל הֶבֶל כׇּל אָדָם נִצָּב סֶלָה: אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם:" והורה להפעיל מנועים בעוצמה לאחור, הזרם ממדחפי הצוללת דחף את הגופה לעבר החוף.
באותו הבוקר מצא דייג סרדינים ספרדי את הגופה צפה במים. בניתוח שלאחר המוות, שביצע פתולוג ספרדי ונכח בו גם סגן הקונסול הבריטי הסלדן, נפסק: "הקצין הבריטי הצעיר נפל למים בהיותו בחיים, לא ניכרו סימני פציעה, והוא טבע מחנק שנגרם עקב הצלילה במים". השמועה על גופת הקצין הבריטי שאליו צמוד תיק מסמכים פשטה במהרה ברחבי העיירה הספרדית הואלבה, והגיעה גם לאוזני הסוכן הגרמני קלאוס.
לבסוף הצליח המודיעין הגרמני לשים את ידו על המסמכים באמצעות סוכן שהיה קצין מטה ספרדי בכיר. הספרדים הוציאו את הנייר הלח על ידי כריכתו בחוזקה סביב מחט עבה, ואז משיכתו החוצה בין דש המעטפה, שעדיין הייתה סגורה בחותם שעווה, לבין גוף המעטפה. המכתבים יובשו וצולמו, ואז הושרו במי מלח במשך 24 שעות לפני שהוכנסו מחדש למעטפות שלהם. המידע הועבר לגרמנים ב-8 במאי.
ההוכחה הסופית שהגרמנים קיבלו את המידע הגיעה ב-14 במאי כאשר תקשורת גרמנית פוענחה על ידי מודיעין אותות שהופק בבלצ'לי פארק. ההודעה הזהירה שהפלישה תהיה לבלקן. מסר נשלח לצ'רצ'יל, ששהה אז בארצות הברית: "מינסמיט נבלע בשלמותו, עם החכה, החוט והמשקולת על ידי האנשים הנכונים; ועל פי המידע המהימן ביותר שבידינו, נראה שהם פועלים לפיו".
ב-12 במאי שיגר גנרל אלפרד יודל, ראש אגף המבצעים של ה-או.ק.וו. (הפיקוד העליון של הוורמאכט) מברק שבו נכתב: "האויב מתכנן נחיתה נרחבת בעתיד הקרוב במזרח הים התיכון ובמערבו… המידע הגיע ממקור שניתן לראות אותו כמהימן לחלוטין". תגובתו הראשונה של היטלר למידע הייתה ספקנית, אך הערכות נחרצות של קציניו הפיגו את הספק. ב-12 במאי הוציא היטלר פקודה צבאית כללית: "יש לצפות שהאנגלו-אמריקאים ינסו להמשיך בסדרת מבצעים בים התיכון. אלה האתרים הנתונים בסכנה הגדולה ביותר: במערב הים התיכון, סרדיניה, קורסיקה וסיציליה; במזרח הים התיכון, הפלופונסוס והדודקנס… יש לתת את העדיפות הגבוהה ביותר לסרדיניה ופלופונסוס".
בין החודשים מרץ ליולי 1943 גדל מספר הדיוויזיות הגרמניות בבלקן מ-8 ל-18, ואילו הכוחות המגנים על יוון הוגדלו מדיוויזיה אחת ל-8 דיוויזיות. כוח הצבא הגרמני בסרדיניה הוכפל ל-10,000, עם תמיכת מטוסי קרב. סירות טורפדו גרמניות הועברו מסיציליה לאיים היווניים. אזהרות המודיעין האיטלקי בדבר מתקפה קרובה על סיציליה ובקשתו לתגבורת גרמנית נפלו על אוזניים ערלות.
בשעות הבוקר של 9 ביולי 1943 הסתערו כוחות בעלות הברית על החוף הסיציליאני. לקראת סוף אותו היום ניצבו יותר מ-100,000 חיילי בעלות הברית, מצויידים היטב, על החוף. אותות גרמניים שיורטו הראו שאפילו 4 שעות לאחר שהפלישה לסיציליה החלה, 21 מטוסים עזבו את סיציליה כדי לחזק את סרדיניה. האובדן בחיי אדם וברכוש של בעלות הברית היה נמוך בצורה ניכרת מהאומדנים המוקדמים. למרות שהבריטים ציפו ל-10,000 הרוגים או פצועים בשבוע הראשון של הלחימה, רק שביעית ממספר זה אכן נפגעו. המערכה הצפויה של 90 יום הסתיימה תוך 38 יום בלבד.
ל"מבצע קציצה" (מבצע 'מינסמיט' בשמו האנגלי) היה חלק חשוב בהצלחת פלישת בעלות הברית לסיציליה. המבצע נחשב לאחד ממבצעי ההטעיה המודיעיניים המוצלחים והחשובים ביותר במלחמת העולם השנייה ובהיסטוריה הצבאית המודרנית בכלל.
גלינדור מייקל, שבחייו היה אלמוני בשולי החברה, הצליח במותו להציל אלפים מחיילי כוחות הברית. הוא קבור בבית הקברות בהואלבה שבספרד, בקבר המסומן: "גלינדור מייקל ששירת כרב-סרן ויליאם מרטין RM".
תגובות (4)