לא רק סטארמר: אי היציבות הפוליטית של בריטניה
ב-7 ביולי 2022, בצהריים, עמד בוריס ג'ונסון מחוץ למעון ראש הממשלה ברחוב דאונינג 10 והודה בתבוסה. עשרות שרים ופקידים בכירים התפטרו מממשלתו בימים הקודמים, במרד פוליטי שהוביל לנפילתו. הוא לא היה הראשון.
סר רוברט וולפול, שנחשב לראש הממשלה הראשון של בריטניה, פתח את המסורת הזו כבר ב-11 בפברואר 1742. אחרי יותר מ-20 שנה בשלטון, תקופת הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה הבריטית, וולפול נאלץ להתפטר בעקבות טיפולו הכושל ב"מלחמת אוזנו של ג'נקינס" נגד מושבותיה של ספרד בחופי אמריקה הדרומית והצפונית. המלך ג'ורג' השני העניק לו קודם לכן את דאונינג 10 במתנה, והבניין הפך למעון הרשמי של כל ראשי הממשלה שאחריו.
המערכת הפרלמנטרית הבריטית בנויה על עיקרון פשוט אך מכריע: ראש הממשלה אינו נבחר ישירות על ידי העם. המלך או המלכה ממנים את מנהיג המפלגה שמחזיקה ברוב הפרלמנטרי, והמינוי תלוי ביכולתו לשמור על אמון בית הנבחרים. בלי האמון הזה, אין חקיקה, אין תקציב, ואפילו לא אישור לקיים צבא קבע.
מאז ימי וולפול, המאה ה-18 ראתה שורה של התפטרויות שנבעו מסיבות מגוונות. ויליאם פיט הבן, הפך לראש הממשלה הצעיר ביותר אי פעם בגיל 24, והתפטר פעמיים, הפעם הראשונה ב-1801 כשהמלך סירב לקבל את בקשת פיט להעניק שוויון זכויות לקתולים. הוא חזר לתפקיד כשהמלחמה עם צרפת התחדשה, אבל מת בתפקיד בגיל 46, מותש מדרישות התפקיד.
ג'ורג' קנינג, החזיק מעמד רק 118 ימים ב-1827 לפני שמת מדלקת ריאות, תקופת כהונה שנחשבה לקצרה ביותר עד שליז טראס שברה את השיא ב-2022. במאה ה-19 התרחשה גם הטרגדיה היחידה מסוגה: ספנסר פרסבל, נורה למוות בלובי בית הנבחרים ב-1812 על ידי פושט רגל שהאשים את הממשלה באסונו. הוא נשאר ראש הממשלה הבריטי היחיד שנרצח אי פעם.
שערוריות ומלחמות: התפטרויות במאה ה-20
המאה ה-20 הביאה דפוסים חדשים של התפטרויות ראשי ממשלה בריטניה. נוויל צ'מברליין חזר ממינכן ב-1938 עם ההצהרה המפורסמת "אני מאמין שזה שלום לזמננו". שנתיים אחר כך, עם הקיפאון בחזית המערבית במלחמת העולם השנייה, הוא נאלץ להתפטר. וינסטון צ'רצ'יל, שירש אותו, התפטר בכהונתו השנייה ב-1955 עקב בריאות לקויה וגילו המתקדם.
שערוריות היו הגורם השכיח ביותר להתפטרויות במאה זו. ב-1963 בעקבות שערוריית פרופיומו, שערורייה פוליטית-ביטחונית שערערה את אמון הציבור בממשלה השמרנית פוטר שר החוץ ג'ון פרופיומו והביא גם להתפטרות ראש הממשלה הרולד מקמילן. דייוויד לויד ג'ורג', ראש הממשלה היחיד שדיבר וולשית כשפת אם, הודח מהשלטון ב-1922 בעקבות "שערוריית תוארי הכבוד" והענקת עצמאות לדרום אירלנד.
אנתוני אידן התפטר ב-1957 לאחר משבר סואץ, הכישלון הדיפלומטי והצבאי שסימן למעשה את סוף עידן האימפריה הבריטית. הוא כיהן רק שנה ו-279 ימים. אלק דאגלס-הום החזיק מעמד 364 ימים ב-1963-64 עד שהפסיד בבחירות כלליות.
הרולד ווילסון הפתיע את כולם כשהתפטר ב-1976, חמישה ימים אחרי יום הולדתו ה-60. רק חבריו הקרובים ביותר ידעו על כוונתו מראש. התפטרותו הייתה ייחודית, לא נבעה מכישלון פוליטי או שערורייה, אלא מהחלטה אישית מתוכננת. במהלך כהונתו בוטל עונש המוות והוקמה האוניברסיטה הפתוחה.
מרגרט תאצ'ר, ראש הממשלה האישה הראשונה של בריטניה, כיהנה 11 שנים ו-209 ימים, תקופת הכהונה הארוכה ביותר במאה ה-20. התפטרותה בנובמבר 1990 הייתה דרמטית: מייקל הזלטין הכריז על התמודדות מולה על הנהגת המפלגה לאחר שהשיג רוב, לאחר התייעצות עם עמיתיה הבכירים החליטה להתפטר. "אשת הברזל" הזילה דמעה כשמכוניתה עזבה את רחוב דאונינג, רגע שכתבים מיהרו לתעד.
עידן הברקזיט: שישה ראשי ממשלה בעשור
המאה ה-21 התחילה בעשור יציב יחסית תחת טוני בלייר, שכיהן יותר מעשר שנים. בלייר התפטר ביוני 2007 תחת לחץ פנימי במפלגת הלייבור, כשהפופולריות שלו צנחה בעקבות הפלישה לעיראק, מספר ניכר של חברי הפרלמנט ממפלגתו התנגדו למלחמה. הוא עזב את התפקיד בעודו בעל רוב פרלמנטרי, מצב נדיר.
אבל משאל העם על הברקזיט ב-2016 פתח עידן של אי-יציבות חסרת תקדים. דייוויד קמרון התפטר מיד לאחר תוצאות המשאל, שבו תמך בהישארות באיחוד האירופי. הוא כיהן 6 שנים ו-64 ימים. תרזה מיי ירשה אותו, אך התפטרה ביולי 2019 לאחר שהפרלמנט דחה את הסכם הפרישה שלה מהאיחוד האירופי שלוש פעמים. תקופת כהונתה, שלוש שנים ו-12 ימים, התאפיינה במאבקים פרלמנטריים אינסופיים.
בוריס ג'ונסון זכה ברוב מוחץ של 80 מושבים בבחירות דצמבר 2019 בהבטחה "להשלים את הברקזיט". הוא פיקח על יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי, מגיפת הקורונה והפלישה הרוסית לאוקראינה. סדרה של שערוריות הובילה לקריסתו: שערוריית "פארטי-גייט" על מסיבות בניגוד לכללי הסגר, והקש האחרון מינוי כריס פינצ'ר לתפקיד בכיר למרות שידע על האשמות נגדו.
ב-5 ביולי 2022, שר הבריאות סאג'יד ג'אוויד ושר האוצר רישי סונאק התפטרו כמעט בו-זמנית. תוך 24 שעות, 36 חברי פרלמנט התפטרו מתפקידיהם, המספר הגדול ביותר מאז 1932. מישל דונלן התפטרה יומיים אחרי שמונתה לשרת החינוך, והפכה לשרה הקצרה ביותר בהיסטוריה הבריטית. ג'ונסון התריס במשך שלושה ימים, אך ב-7 ביולי נאלץ להודות בתבוסה.
ליז טראס שברה את כל השיאים. היא כיהנה 44 ימים בלבד, פחות ממחצית מתקופת הכהונה של ג'ורג' קנינג ב-1827. התוכנית הכלכלית שלה גרמה לכאוס בשווקים, והיא התפטרה ב-20 באוקטובר 2022. רישי סונאק ירש אותה, אך על כהונתו העיבו בעיות הגירה וכלכלה.
בבחירות יולי 2024, מפלגת הלייבור חזרה לשלטון אחרי 14 שנה עם רוב עצום. קיר סטארמר, עורך דין ותובע ציבורי לשעבר, הוביל את המפלגה לניצחון. פרשנים רבים העריכו שהניצחון נבע בעיקר מהתסכול מהשמרנים, ופחות מכריזמה אישית.
רקר בעשור האחרון היו לבריטניה שישה ראשי ממשלה: קמרון, מיי, ג'ונסון, טראס (49 יום), סונאק וסטארמר. "הדלת המסתובבת" של דאונינג 10 הפכה לסמל לאי-יציבות פוליטית. המערכת הפרלמנטרית הבריטית, שהתפתחה במשך יותר מאלף שנים, מאפשרת החלפה מהירה של מנהיגים ללא משבר חוקתי. שערוריות אישיות ופוליטיות היוו את הסיבה השכיחה ביותר להתפטרויות, מפרופיומו דרך "שערוריית תוארי הכבוד" ועד "פארטי-גייט". משברים חיצוניים כמו מלחמות והברקזיט גם הם גורמים מרכזיים.
המסורת הבריטית של התפטרויות דרמטיות ממשיכה להתפתח. הכיסא בדאונינג 10 תמיד בער, וזה עניין של זמן עד שסטארמר יצטרך לקום ממנו, כמיטב המסורת הבריטית.
תגובות (3)
מעניין מתי יפרוש סטארמר…