הפלישה לנורמנדי: היום שקבע את גורל מלחמת העולם השנייה
ביוני 1944 ההחלטה הקשה של אייזנהאואר לא הייתה האם לפלוש לצרפת, אלא מתי. מזג האוויר היה רחוק מלהיות אידיאלי, ובתנאים כאלה כלל לא היה ברור אם כדאי לצאת למבצע. החזאי הראשי של המפקדה הודיע כי בין הלילה של ה-5 ביוני לצהרי יום המחרת צפוי חלון של מזג אוויר נוח. המשא הכבד הזה נח על כתפיו של מפקד כוחות בעלות הברית, הגנרל דווייט אייזנהאואר, שקיבל את ההחלטה הגורלית לצאת למבצע ב-5 ביוני 1944.
אייזנהאואר התגלה כמנהיג בעל חוט שדרה שקיבל את ההחלטות הקשות ביותר בנוגע לפלישה. ביום הפלישה הכין טיוטת הצהרה קצרה למקרה של כישלון, בה לקח על עצמו אחריות מלאה לתוצאות המבצע.
ההכנות לפלישה נמשכו כשנתיים והיו כרוכות בהתארגנות לוגיסטית בהיקף עצום. כמה חודשים אחרי כניסת ארצות הברית למלחמה החל מבצע בולרו, ריכוז ציוד וכוחות אמריקניים וקנדים אדירים בדרום אנגליה. עד תחילת יוני 1944 הגיעו לבריטניה שני מיליון אנשי צבא אמריקניים ועוד רבע מיליון קנדים. צוותי התכנון של צבאות בריטניה וארצות הברית שבחנו את נושא הפלישה ב-1942 הגיעו למסקנה שהוא ידרוש יותר משאבים, כוח אדם, תכנון והיערכות מכל מבצע אחר שקדם לו.
מבצע הפלישה כלל כ-175,000 חיילי יחידות היבשה של בעלות הברית וכלי רכב, מטוסים וספינות רבים שצלחו את התעלה האנגלית וביצעו נחיתת סער אמפיבית על חופי נורמנדי המבוצרים. הארמדה הימית שתוכננה לסייע לפלישה הייתה אחת הגדולות בהיסטוריה הצבאית. תפקיד הכוח הימי, תחת פיקודו של אדמירל ברטרם רמזי, היה לאבטח את התעלה האנגלית, להפגיז את הגנות החופים קודם לנחיתות, לשאת את הגייסות ולהנחיתם בחופים ולהעביר אספקה ותגבורות.
בעיה עיקרית שניצבה בפני מתכנני אוברלורד הייתה הבאת ציוד ואספקה באופן יעיל לכוח הפולש. מהנדסים של בעלות הברית הגו את הרעיון לפיו ייבנו שני נמלים מלאכותיים מחלקים מוכנים מראש, שקיבלו את שם הצופן מאלברי, שחלקיהם ייגררו על פני תעלת למאנש אל חופי הפלישה. הנמלים הצפים תוכננו לקום ממש בתוך חופי הפלישה, עם נגישות מידית לכוחות הלוחמים.
מבצע ההטעיה שהונה את הגרמנים
במקביל להכנות לפלישה ניהלו בעלות הברית תוכנית הטעיה והונאה משוכללת שקיבלה את שם הצופן "שומר ראש", תוכנית שכללה מספר תוכניות הונאה משניות. המבצע המרכזי והמצליח ביותר בתוכה היה מבצע פורטיטיוד, שנחלק ל"פורטיטיוד צפון" ו"פורטיטיוד דרום". במטרה להטעות את הפיקוד העליון הגרמני באשר למיקום הפלישה ולגרום להם להאמין שההתקפה האמיתית היא למעשה הטעיה.
האסטרטגיה המרכזית של מבצע פורטיטיוד הייתה לשכנע את הגרמנים שהפלישה תתרחש בקאלה, הנקודה הצרה ביותר של תעלת למאנש, במקום במיקום האמיתי, נורמנדי. לשם כך יצרו בעלות הברית צבא פיקטיבי שלם ליד דובר באנגליה, שכלל יחידות פיקטיביות רבות שכביכול היו חלק מקבוצת הצבא הראשון האמריקאי, בפיקודו של הגנרל המפורסם ג'ורג' פאטון.
הוצבו מטוסים מזויפים העשויים מבד שנראו ריאליסטיים למדי, טנקים מתנפחים שתוכננו להיראות אמיתיים ממרחק, וג'יפים מתנפחים קלי משקל שחייל יכול היה להרים מעל ראשו. כמפקד FUSAG, פאטון ביקר ברבים מהאתרים יחד עם צלם, כדי להבטיח שמיקומם יצוין.
מבצע "פורטיטיוד צפון" הציג כיעד לפלישה את נורווגיה. כדי לאלץ את הגרמנים להתמקד בנורווגיה יצרו בעלות הברית בראשית 1944 ארמייה מזויפת, הארמייה הבריטית הרביעית, שהוצבה בסקוטלנד. התוצאה הייתה מרשימה. בשלהי אביב 1944 עוד נמצאו בנורווגיה 13 דיוויזיות גרמניות. מנגד, מבצע "פורטיטיוד דרום" כלל את הקמתה של קבוצת הארמיות הראשונה של ארצות הברית (FUSAG), בפיקודו של גנרל ג'ורג' פטון, שהוצבה בדובר בדרום מזרח אנגליה, מול פה-דה-קאלה. FUSAG הכילה טנקי דמה, מפקדות מדומות, נחתות דמה ומטבחי שדה שפלטו עשן.
אחד מערוצי ההטעיה העיקריים היה השימוש בסוכנים כפולים. חואן פוחול גרסיא (גרבו) היה אזרח ספרדי שהתנדב להקים את עצמו כסוכן כפול. גרבו היה סוכן מפתח להטעיית פורטיטיוד. רשת הסוכנים הפיקטיבית שלו , 27 סוכנים ברחבי בריטניה , הייתה דרך מצוינת ליצור רושם של יחידות נוספות. הוא היה כל כך מהימן שזכה בצלב הברזל. ב-1 ביוני שידור מפוענח של הירושי אושימה, השגריר היפני, לממשלתו סיפר על שיחה לאחרונה עם היטלר ואישר את האפקטיביות של פורטיטיוד. כששאלו את היטלר על תוכנית הקרב של בעלות הברית, הוא אמר: "אני חושב שפעולות הסחה יתרחשו במספר מקומות, נגד נורווגיה, דנמרק, החלק הדרומי של מערב צרפת וחוף הים התיכון הצרפתי".
הקרב על חופי נורמנדי המדממים
בלילה שבין 5 ל-6 ביוני 1944 הוצנחו כ-23,400 צנחנים אמריקניים, בריטים וקנדים במרחק קצר מחופי הנחיתה המיועדים בנורמנדי. בניגוד לדיוויזיות החי"ר הרגילות של בעלות הברית, הצנחנים היו לוחמים מובחרים, שתי דיוויזיות מוטסות בריטיות (הראשונה והשישית) ושתיים אמריקניות (ה-82 וה-101). כל צנחן היה מתנדב ועבר אימונים קפדניים מהקשוחים בעולם. במטרה לבודד את מרחב הפעולה מתגבורות גרמניות, הצנחנים נחתו מעבר לקווים בנורמנדי.
יחידות צנחנים בריטיות השתלטו על גשרים אסטרטגיים בשעות הראשונות של הפלישה, ויחידות אמריקניות כבשו את העיירה סנט-מר-אגליז, שחלשה על צומת דרכים חיוני. למרות תנאי הצניחה הקשים והפיזור הרחב של הכוחות, הצנחנים הצליחו להשיג את מרבית יעדיהם.
עם עלות השחר פתחו ספינות בעלות הברית בהפגזה כבדה על ביצורי החוף הגרמניים. בשעה 06:30 החלו הנחיתות האמריקניות בחופי יוטה ואומהה, ושעה אחר כך בחופים הבריטים והקנדיים. הכוחות נחתו בחמישה חופים: יוטה, אומהה, גולד, ג'ונו וסורד. בחוף יוטה נחתה דיוויזיית חיל הרגלים הרביעית האמריקנית. זרמי הים סחפו את הנחתות כמעט 1,800 מטר דרומה מהגזרה המיועדת. הכוח הגיע לחלק של החוף שההגנה עליו הייתה דלילה מאוד, ותחת התנגדות חלשה הצליחו הנחתות להעלות את הרגלים לחוף. בסך הכל עלו לחוף 23,000 איש ו-1,700 כלי רכב ביום הפלישה, במחיר נמוך של 197 נפגעים.
חוף אומהה היה החוף המוגן ביותר בנורמנדי. ההפגזה המקדימה כמעט ולא הייתה אפקטיבית. הרוחות והמים הסוערים הסיטו את מרבית הנחתות מיעדיהן, ורק 5 מ-32 הטנקים האמפיביים הגיעו לחוף. הרגלים נאלצו לצלוח את המרחק עד לחומת הים תחת אש כבדה של מקלעים ומרגמות. קצינים ומש"קים ברמת הפלוגה הובילו את החיילים במעלה החוף תחת אש אויב כבדה. אבדות הקורפוס החמישי היו גבוהות, ונעו בין 2,400 ל-3,800 הרוגים, פצועים ונעדרים. עד רדת הלילה הצליחו לנחות בחוף 34,000 איש.
בחוף גולד נחתה דיוויזיית חיל הרגלים ה-50 הבריטית המנוסה. ההתנגדות בחוף הייתה קלה יחסית, כתוצאה מאש תותחי הצי. הכוחות הבריטיים סבלו אבדות קלות, והצליחו להבקיע מהחוף ולהשתלט על לה-ריביירה ועל לה-האמל. הדיוויזיה העלתה 25,000 אנשים לחוף, במחיר של 400 נפגעים בחוף, וכ-1,000 בסך הכל. בחוף ג'ונו נחתה הדיוויזיה הקנדית השלישית. הגלים העזים עיכבו את הנחיתה הראשונית. הדיוויזיה הקנדית ביצעה את החדירה העמוקה ביותר ביום הפלישה, כאשר כוחות קנדיים התקדמו עמוק לעבר קאן. הקנדים העלו לחוף 21,400 חיילים ביום הפלישה, במחיר של למעלה מ-1,000 נפגעים.
עד לתום יום הפלישה הראשון הנחיתו בעלות הברית בחוף נורמנדי 156,000 חיילים דרך הים והאוויר. עומק החדירה היה מועט, ולא עלה על עשרה קילומטרים, אך בעלות הברית השיגו את יעדן העיקרי: הבקעת החומה האטלנטית וביסוס ראש גשר על אדמת צרפת. המערכה על נורמנדי ארכה כחודשיים וחצי ועלתה לכוחות בעלות הברית באבדות כבדות, אבל היא הביאה לשבירת כוחו של הצבא הגרמני על אדמת צרפת. מבצע אוברלורד היה אחת מנקודות המפנה החשובות במלחמת העולם השנייה, והצליח לפתוח חזית מערבית באירופה ואילץ את גרמניה הנאצית לפצל את כוחותיה בין שלוש חזיתות.
תגובות (1)