מהגג של אחת הטירות נגלה מראה שקשה לתאר במילים: שורות של צריחים כחולים-אפורים נמתחות עד האופק, כמו הצצה לתוך קליידוסקופ ענק. זה בדיוק מה שראו לנגד עיניהם שני עיתונאים מהגארדיאן שסיירו במקום באוקטובר 2024. אבל ברגע שיורדים מהגג ומתחילים ללכת בין הבניינים, האשליה מתנפצת כליל. טירות רבות במרכז השטח הן שלד בטון חשוף בלבד; עשבי בר גבוהים מגיעים עד למרפסות הקומה הראשונה, ואת הדממה שוברים רק ציוץ ציפורים ומכונית בודדת שחולפת מרחוק.
המקום נקרא בורג' אל-באבאס, שילוב מוזר של מילים ערביות וטורקיות, שמרמז על מעיינות המים החמים הטבעיים שבאזור. התוכנית המקורית הבטיחה 732 טירות זהות, אבל בפועל נבנו רק 587 מהן, על שטח של כ-1,000 דונם בעמק מיוער בין איסטנבול לאנקרה. במרחק של כמה ק"מ בלבד משם שוכנת מודורנו, עיירה עם מורשת ביזנטית ועות'מאנית עשירה, עיירה שהחלום של אחרים הפך לסיוט שלה.
מי היו אמורים לגור שם, בעצם? התשובה פשוטה: משקיעים אמידים מכווית, מסעודיה ומבחריין, ששילמו על הבטחה. כל טירה תוכננה לקבל צנרת פרטית משלה, שתזין את מי המרפא החמים היישר לבריכת שחייה פרטית בתוך הבית. המחיר נע בין 150,000 ל-500,000 דולר ליחידה, בהתאם למקור המים ולתקופת המכירה. הרעיון השיווקי היה פשוט ומפתה: מקום קריר יחסית לימי הקיץ החמים במפרץ, לא רחוק מבירות המדינה, וקרוב לעיירה שלווה בעלת היסטוריה עתיקה. מה שהמשקיעים לא ידעו הוא שההבטחה הזו עמדה לקרוס תחתיהם.
פשיטת רגל שהרסה חלומות
מאחורי הפרויקט עמדה קבוצת סארוט פרופרטיז, יזמית מקומית שכבר הקימה בהצלחה שני בתי מלון עם מעיינות תרמיים באזור. משפחת ירדלן, שעומדת בראש הקבוצה, ראתה בבורג' אל-באבאס את הפרויקט הגדול הבא שלה: מקבץ ארמונות בהשראה אירופית, המיועד לקהל שלא חיפש דווקא את דרום צרפת או ספרד, אלא משהו אחר לגמרי.

הבנייה יצאה לדרך ב-2014, עם הבטחה לסיים אותה תוך 4 שנים בלבד. אבל כבר ב-2016 החלו הבעיות להצטבר: התושבים הבחינו בפחות ופחות פועלים באתר, וקבוצת סארוט מיהרה להסביר את זה במזג אוויר קר, ואחר כך בהשלכות ניסיון ההפיכה הכושל שהתרחש באותה שנה בטורקיה. ב-2018, כשהלירה הטורקית קרסה והכלכלה המקומית נכנסה למשבר חמור, הגישה החברה בקשה רשמית לפשיטת רגל, וטענה, בפשטות מדהימה, שהרוכשים עצמם הם אלה שלא שילמו במועד.
מי באמת משלם את המחיר כשפרויקט ענק כזה קורס תחתיו? בטח לא החברה. ג'אסים אלפחאד שילם מאות אלפי דולרים עבור טירה שבחוזה שלה נכתב מועד מסירה לשנת 2018, טירה שמעולם לא נמסרה לידיו. הוא מוביל כיום קבוצה של רוכשים כוויתים ממורמרים, שכל אחד מהם שילם סכום דומה על נכס שמעולם לא קיבל. "בעלי הנכסים סבלו כמעט עשור", אמר אלפחאד לגארדיאן, "חלק מהרוכשים האחרים איבדו את יקיריהם, הם מתו לפני שהפרויקט הושלם. הם רק רצו לבוא ולשבת בטירות שלהם".
מהונאה פיננסית לאטרקציית תיירים
לא כל תושבי מודורנו התאבלו על הקריסה. מהמט קנטירק, פעיל סביבה מהעיירה, התנגד לפרויקט מתחילתו וכעס בעיקר על הפגיעה במעיינות החמים המקומיים, ששימשו את בריכות הטירות. תושבים מקומיים אף כינו את הפרויקט בכינויים לא מחמיאים משלהם. מהמט אינגול, ראש העיר לשעבר שאישר את היתרי הבנייה, ראה בפרויקט מקור פרנסה חשוב לאזור וטען שהמתנגדים לא הבינו את הפיתוח כראוי, אבל בסוף הפסיד את משרתו על כך.

הסיפור לא הסתיים בפשיטת הרגל. במאי 2024, בעת ביקור מדינה של אמיר כווית באנקרה, עלה נושא הטירות בשיחה עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. בעקבות כך נפתחה בטורקיה חקירה נגד כספי חברת סארוט, בחשד להונאת משקיעים. כל 14 החברות שבבעלות מהמט ירדלן, כולל אלה האחראיות לבניית הטירות, הועברו לניהול קרן ממשלתית טורקית. עורך דין המייצג את בעלי הטירות הצביע על נקודה תמוהה: החברה טענה לקשיים כלכליים חמורים, אבל נותרו סימני שאלה גדולים לגבי הדרך שבה נוהלו הכספים שהתקבלו מהרוכשים, וכיצד בדיוק הגיע הפרויקט למצב שבו לא הושלם.
כמעט עשור לאחר שהחלה הבנייה, בורג' אל-באבאס הפך בעצמו לאטרקציית תיירות, לא בזכות היופי המתוכנן, אלא דווקא בשל הנטישה. מטיילים משוטטים כיום בין הטירות, למרות שאין שם דוכן כרטיסים או שילוט רשמי, ומקומיים מספרים כיצד שומר האתר פשוט מרשה להם להיכנס. חלק מהפרויקט נרכש בינתיים על ידי חברה אמריקאית בשם NOVA Group Holdings, שהודיעה על כוונתה להמשיך ולמכור טירות לקונים ממדינות המפרץ הפרסי, כאילו דבר לא קרה. מהמט ירדלן עדיין מביע אמונה שיגיע היום שבו תיערך מסיבת פתיחה גרנדיוזית. אלפחאד ושאר הרוכשים הכוויתים, לעומת זאת, כבר לא מחכים לחגיגה, הם רק רוצים לדעת אם אי פעם יראו את הכסף שלהם, או את הטירות שעליהן חלמו.
תגובות (3)