s&p500 או ישראלי: מה כדאי יותר להשקיע?
שלמה, משקיע צעיר, מצא את עצמו בפני דילמה שמוכרת לצעירים ישראלים רבים וגם מבוגרים. קופת הגמל שלו הייתה מושקעת במדד תל אביב 35 במשך מספר שנים וכמעט לא זזה. כשחברת הניהול הודיעה על העלאת דמי הניהול, הוא החל לבחון את האופציה להעביר את הכסף למדד S&P500 האמריקאי. אבל השאלה שהטרידה אותה הייתה: האם זה הזמן הנכון?
המספרים מספרים סיפור מאוד ברור. ב-20 השנה האחרונות, מדד S&P 500 הניב תשואה שנתית ממוצעת של 11.8%, בעוד תל אביב 35 הציג תשואות נמוכות יותר. זהו פער משמעותי, סכום שמצטבר לסכומים אדירים לאורך עשרות שנים של חיסכון לפנסיה. ההבדל בתשואות לטווח ארוך בין המדדים אינו שולי.
משקיעים ותיקים מצביעים על הבעיה המרכזית: "הבעיה העיקרית בהשקעה בת"א 35 היא חוסר פיזור משמעותי". שוק המניות האמריקאי מהווה חלק נכבד מכלכלת העולם, בעוד שוק המניות הישראלי קטן בהרבה. ההבדל בסדרי הגודל הוא עצום.
משקיעים נוספים מוסיפים: "בגדול הבורסה בארץ קטנה ולא אטרקטיבית מספיק, כך יוצא שחברות רבות בוחרות בבורסות זרות. חברות אחרות נכנסות לתוך הוואקום שנוצר. קרנות נדל"ן שונות מצליחות להיכנס למדדים המובילים שלנו. ב-S&P זה לא יכול לקרות בהיקפים כאלה".
למה תזמון השוק הוא טעות יקרה
שלמה הרגיש שהוא "מוכר בזול". המדד הישראלי כמעט לא זז בחמש שנים, בעוד ה-S&P 500 נמצא "בסופה של עליה ארוכה מאוד". אולי, חשבה, כדאי לחכות שה-S&P 500 ייקלע למשבר ורק אז לשנות מסלול? הרעיון נשמע הגיוני, למה לקנות ביקר כשאפשר לחכות להזדמנות טובה יותר?
אבל ניסיון תזמון השוק הוא אחת הטעויות הנפוצות ביותר בקרב משקיעים. השאלה המרכזית היא: מתי בדיוק כדאי לקנות? כשהשוק ירד 50% מהמחיר הנוכחי? זה יכול פשוט לא לקרות לעולם. או אולי לחכות לירידה של 50% משיא כלשהו? אבל מה אם השוק יעלה 300% ב-10 שנים ואז יירד 50%, המחיר עדיין יהיה גבוה בהרבה מהיום.
מחקרים פיננסיים מראים דפוס ברור: תקופות של תשואות עבר יוצאות דופן בדרך כלל מלוות בתשואות עתידיות נמוכות יותר. תיקים משוקללי שווי שוק עם דגש על מניות צמיחה מגדילים באופן שיטתי חשיפה למנצחים אחרונים, תוך הטמעת סיכונים שעולים רק במהלך לחץ שוק. לעומת זאת, תיקים מגוונים או ממוקדי ערך מסתמכים פחות על התרחבות מכפילים ויותר על מניעים פונדמנטליים.
טרייסי דין, מתכננת פיננסית מוסמכת מיוטה, מציעה גישה אחרת לחלוטין: "לא לדאוג אם השוק נמצא בשיא או בשפל, מכיוון שסביר שתראה את שניהם אם אתה משקיע בשוק במשך שנים רבות. יהיה עוד שיא או יהיה שפל. זה הגאות והשפל והתנודתיות של השווקים". לכן, לא משנה מה קורה בשוק, עכשיו זמן טוב להשקיע, אם אתה משקיע לטווח ארוך.
הסיכון הנסתר בגיל הפרישה
התשואות הגבוהות של S&P 500 נראות מפתות, אבל מחקרים פיננסיים מגלים סיכון שרוב המשקיעים לא מודעים אליו. כשעוברים מחיסכון לפרישה להוצאה בפרישה, החשבון משתנה לחלוטין. במהלך תקופת חיסכון, משקיעים נהנים מיתרון הממוצע העלות הדולרי, אותו סכום קונה יותר מניות בשווקים יורדים, ובכך מגביר תשואות ממוצעות.
אבל ברגע שמשיכות מתחילות, אותה תנודתיות הופכת לאיום. המניות הנוספות שנמכרות כדי לספק הכנסה במהלך שווקים יורדים לעולם לא ניתן לרכוש מחדש. השווקים החזקים שבאים אחריהם גם פחות משפיעים כי הם מרימים את שווי השוק של פחות מניות. מחקרים בדקו משיכות של 8% מהערך הראשוני מותאמות לאינפלציה, והתוצאות היו מדהימות.
תיקים מגוונים, ממוקדי ערך או איכות הגנתית נכשלו לשמור על הפצות של לפחות 6% מהיתרה ההתחלתית רק ב-2% עד 3% מהמקרים. תיק שווי שוק סטנדרטי, לעומת זאת, היה עד פי 8 יותר סביר לכשל, עם שיעור כשל של 17%. לא רק שתיקים מגוונים כשלו פחות, הם גם היו יותר סביר לספק מעבר לטווח היעד.
הבעיה היא למשל בתקופות משבר כמו קריסת הייטק והמשבר הפיננסי הגלובלי, חוסכים שהוסיפו כסף ברציפות נהנו מתשואות משופרות בזכות ממוצע העלות הדולרי. אבל פורשים שמשכו כסף באותה תקופה ראו את התיקים שלהם מדלדלים משמעותית, גם כשהממוצע ארוך הטווח נשאר גבוה.
תקופות אלה מדגימות פגם יסודי בהנחה שתשואות מניות לטווח ארוך יכולות לתמוך בשיעורי משיכה גבוהים: ממוצעים לא חשובים כשסיכון הרצף קיצוני. סדר התשואות חשוב הרבה יותר מהגודל. פורש שיצא לפנסיה ממש לפני שוק חלש עלול לראות את התיק שלו נהרס לתמיד.
מה הפתרון? מחקרים ממליצים להעביר את המיקוד מרדיפה אחר ביצועים יחסיים לעיצוב תיקים שממקסמים את ההסתברות לעמוד ביעדי הכנסת פרישה לטווח ארוך. עבור תיקים בשלב הצבירה, זה אומר לשקול פיזור רחב יותר, רגישות שווי, תנודתיות נמוכה יותר ומאפייני איכות, גם אם זה אומר לוותר על חלק מהתשואות הפוטנציאליות בשנים הטובות.
תגובות (1)