המסע המסוכן לאומן תחת שלטון הקומוניזם
בליל ראש השנה קפוא, באחת מעיירות אוקראינה השדופות, כשהכפור נושך בבשר והרוח מייללת בין הסמטאות האפלות, פסע לו יהודי אחד, זקנו ופאותיו חבויים תחת מעיל כבד, כאיש הבורח מפני חמת המלכות. עיניו נעות שמאלה וימינה, ולבו הולם כפטיש על סדן, כל צל נדמה בעיניו כסוכן הק.ג.ב הארור, האורב לטרוף את נפשו. הוא אינו יודע אם יזכה לראות אור בוקר כאיש חופשי, או יובל בשלשלאות אל צינוק סובייטי קפוא. אך רגליו ממשיכות ללכת, כי לפניו, במרחק שביל אחד בלבד, מצפה לו ציון קדוש קברו של רבינו, רבי נחמן מברסלב זיע"א.
לא לחינם מסר אותו יהודי אלמוני את נפשו על דבר קטן, כביכול, כביקור על גבי קבר. שהרי אמנם קבר היה זה, אבל לא קבר של בשר ודם, כי אם קברו של נין הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, מאורם של ישראל. רבי נחמן מברסלב נסתלק לבית עולמו בעיר אומן שבאוקראינה בשנת תק"ע, ובראש השנה האחרון לחייו, בעודו חולה וסובל, כינס את חסידיו הקדושים ואמר להם משפט שנחקק בלב הדורות: "איש בל יעדר", איש מכם אל יעדר מלהיות עמי בעת ההיא.
תלמידו הגדול, רבי נתן, שכל ימיו לא זז מלשמש את רבו ולהפיץ תורתו, הבין כי אין דברי הצדיק מוגבלים לחייו בלבד. הוא ידע בבירור שרוח קדשו של רבו ממשיכה לרחף מעל הציון, ושכל יהודי המבקש קרבת אלוקים חייב לבוא ולפקוד את המקום בכל שנה ושנה, ללא יוצא מן הכלל. כך, מכוח מסירותו של תלמיד נאמן זה, נולד מנהג שלא פסק מעולם, העלייה לציון רבי נחמן בראש השנה.
כבר בשנת תקע"א ארגן רבי נתן את העלייה הראשונה, וכ-60 חסידים בלבד השתתפו בה, גרעין קטן שממנו צמח אילן ענק. תוך פחות מעשור לא הכיל עוד בית הכנסת המקומי את המוני הבאים, ובשנת תקצ"ד (1834) נבנה במקום בית כנסת מפואר שכונה "הקלויז", מקום מקדש מעט לחסידים הנוהרים משנה לשנה. במשך יותר ממאה שנה גדל המנהג בהדרגה, כנחל ההולך ומתרחב, עד שבשנת תרע"ח (1917) קם עליו משטר הרשע הקומוניסטי, ובאחת חשך האור. חסידים ברחבי אירופה ובארץ ישראל נאלצו לכנס כינוסים עצמאיים משלהם, כי הדרך לאומן עצמה נחסמה כמעט לחלוטין.
מסע חייהם של אנשי הצללים
אמנם אסר המשטר הסובייטי את קיום הדת בכללותה, אולם העיקר לא היה באיסור בלבד, כי אם במנגנון השטן שהוקם כדי לעקור את שורש האמונה מן היהודי. לצד סוכני הג.פ.או, המשטרה החשאית האכזרית שקדמה לק.ג.ב, פעל גם "ועד הבתים" הנתעב, שכל תפקידו היה לרגל אחר שכניו ולהלשין על כל יהודי שנתפס שומר מצווה בסתר. חסידי חב"ד וברסלב, שלא הרפו ממנהגיהם חרף האש הבוערת סביבם, נחשבו ליעד ראשון במעלה בעיני הרודפים.
והנה הפלא שמעל לכל פלא: דווקא תחת עינו הפקוחה של השטן הסובייטי, לא חדל האח היהודי מלקיים את אשר ציווהו בוראו. מקוואות טהרה הוקמו במסתרים, בתי כנסת מאולתרים ננעצו בין קירות מרתפים חשוכים, וחיידרים פעלו הרחק מעין כל זר, כל זאת כשגילוי פשוט אחד עלול היה לגרור מעצר ועינויים קשים מנשוא. היה זה מסירות נפש טהורה של יהודים שידעו כי בלא תורה ומצוות אין קיום לעם ישראל, יהיה מחיר הדבר אשר יהיה.
לאורך שנות הדיכוי נעצרו חסידי ברסלב רבים באומן ובמקומות נוספים, לפי האשמות שווא שנרקמו רק כדי להצדיק את הרדיפה. רבים מהם גורשו למחנות עבודה בסיביר הקפואה, מקום איום ובלהות, שם התמודדו עם קור נורא, עבודת פרך ורעב מתמיד. מעטים מן הגולים זכו לשוב אל בני משפחתם, נושאים על גופם את צלקות הגלות המרה.
ובכל זאת, גם כשנחסמה הדרך הפיזית אל הציון, לא כבה הגעגוע. חסידים שלא יכלו לפקוד את אומן קיימו תפילות והתבודדות מתוך כיסופים לרבם, ובארץ הקודש התפתח מוקד חלופי במירון, על ציונם של רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר. פעילות דומה נרקמה גם בירושלים עיר הקודש, ואף בקהילות קטנות בניו יורק ובלונדון הרחוקות, כל קהילה חיפשה לה איזה שביב ממשות למקום שנעול היה בפניה בשבעה מנעולים.
כשהחומה נסדקה וכשהיא כמעט שבה להיסגר
שנים ארוכות עברו על יהודי ברסלב בחשכה, עד שבשנת תשמ"ח (1988) אירע הנס: הרשויות הסובייטיות, לראשונה מזה עשרות בשנים, התירו ל-250 איש בלבד לשהות בראש השנה באומן. שנה לאחר מכן, בתשמ"ט, כבר הגיעו יותר מאלף חסידים, ומי שראה זאת ידע כי חומת הברזל החלה להתפורר. באותם ימים שכרו החסידים מבנה נטוש של בית חרושת בקרבת הציון, והפכו את אולמות הייצור העצומים לבית כנסת מאולתר, לחדר אוכל ולאולמות שינה, כמעשה נס בתוך נס. משם ואילך גדל המספר בהתמדה, עד שבין השנים תשע"ה-תשע"ז (2015-2017) הגיע ל-50 עד 60 אלף איש בשנה אחת, קפיצה עצומה מ-60 החסידים שהתחילו את זה בתקע"א.
אבל יותר מכל, מלמד אותנו הדבר כי גם דורנו-אנו, דור של קלות לכאורה, אינו פטור ממסירות נפש. בחודש אלול תש"ף (ספטמבר 2020), כשמגפה עולמית סגרה למעשה את גבול אוקראינה, לא נרתעו חסידים מלהשתמש בהסוואה, בדרכונים מזויפים ובמבריחים מקצועיים, ממש כבימי הקג"ב, רק כדי לעמוד ליד רבם בראש השנה. אלפים התקבצו במעבר הגבול שבין אוקראינה לבלארוס, ניסו לחצות פנימה, ונתקלו בחיילים אוקראינים שמנעו את כניסתם. ובכל זאת, הצליחו כ-2,000 חסידים להגיע לקבר לפני שהאיסור נכנס לתוקפו המלא, הד קלוש אך ברור, לימים שבהם דרכון מזויף היה כמעט הדרך היחידה להגיע אל הציון.
וכך, כשאותו יהודי אלמוני מפתיחת דברינו סיים סוף-סוף את דרכו החשוכה ועמד רועד מול הציון, הוא לא ידע כי דמעתו תימשך עוד דורות רבים אחריו. כי המנהג ששרד את הק.ג.ב ואת סיביר, ששרד מגפות וסגרים וגבולות נעולים, ממשיך גם היום, כשחודש אלול מתדפק שוב על דלתנו ועשרות אלפי יהודים מתכוננים לעלות לאומן בקלות יחסית. מי שזוכה כיום לעלות בטיסה ישירה, ולו רק בלחיצת כפתור, צועד למעשה באותה הדרך המדויקת שסללו קודמיו במסירות נפש של ממש, ומוכיח כי געגועי חסיד לרבו אינם נכנעים לשום משטר, ואינם נבלמים בשום גבול.
תגובות (1)
תיקון קטן בסוף הכתבה צויינה המילה מיליונים לגבי העולים לציון רבינו הקדוש בראש השנה על אף שהלוואי וככה יהיה, כרגע המציאות היא שעולים עשרות אלפים ולא מיליונים מי יתן ונזכה שיעלו מיליונים על ציונו הקדוש לזכות למה שהבטיח ''אשתטח לאורך ולרוחב בפאות אני אמשוך אותו מתוך שאול תחתיות''. אכי''ר