שומסק: הקהילה היהודית שנמחקה בשואה בוולהיניה
שומסק הייתה עיירה היסטורית במחוז וולהיניה, שעברה תהפוכות רבות לאורך המאות. כמרכז מסחר אסטרטגי, היא משכה את תשומת ליבם של שליטים אזוריים ופושטים מרחוק. העיירה המבוצרת שמרה על דרכי המסחר של האזור, מה שהפך אותה למטרה מבוקשת לפלישות.
ב-1648 הגיע אסון כבד: מרד חמילניצקי פקד את האזור. וכונה לימים בשם "גזירות ת"ח ות"ט", תקופה טרגית שבה נתפסו יהודי וולהיניה בין שני צדדים לוחמים וסבלו מאלימות קשה. הקהילה היהודית בשומסק, כמו קהילות רבות אחרות באזור, נפגעה קשות מהמהומות.
הקהילה היהודית בשומסק הייתה קיימת מאות שנים, והתפתחה לקהילה משמעותית. המקורות ההיסטוריים אינם מספקים פרטים מלאים על ההרכב הלאומי של האוכלוסייה או המבנה החברתי המדויק.
אנטישמיות יומיומית בשומסק לפני השואה
עדויות ניצולים משקפות את האנטישמיות היומיומית ששררה בשומסק בתקופה שלפני השואה. תקריות אלימות ופגיעות ביהודים על ידי שלטונות מקומיים וחיילים היו חלק מחיי היום-יום. לפני מלחמת העולם הראשונה, יהודים בעלי תפקידים ציבוריים היו חשופים לאלימות ולהשפלה. מקרים של מעצר ועונשים קשים על עבירות קלות היו נפוצים, והיחס המשפטי כלפי יהודים היה מפלה באופן בולט.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר העיר הייתה קרובה לקו החזית, ילדים יהודים חוו התעללות מצד חיילים. תקריות של הטרדה, איומים והשמדת רכוש אישי של ילדים יהודים תועדו בעדויות. תושבים מקומיים לעיתים ניסו להתערב ולהגן על הילדים, אך ללא הצלחה.
בשלב מאוחר יותר של המלחמה, כאשר שומסק הייתה באזור גבול, יהודים שניסו לעבור את הגבול לצורכי מסחר נתקלו באלימות מצד קצינים גרמנים. מקרים של הכאות והשפלה פומבית תועדו, והותירו פגיעות פיזיות קבועות. אירועים אלה חרטו בזיכרון הקולקטיבי של הקהילה את התחושה שזמנים קשים יותר צפויים ליהודי אירופה.
אב תש״ב: חורבן קהילת שומסק
ב-22 ביוני 1941 החלה המלחמה. ב-5 ביולי, בשעה שש בערב, הגיעה כנופיית היטלר לשומסק. ברגע שהגיעו החלו להכות ולהטריד את כל יהודי השטטל. תחילה גזזו את זקני היהודים הקשישים ובזזו רכוש ומוצרים יהודיים. תוך מספר ימים ניתנה פקודה ליהודים לתפור טלאים צהובים על גבם ועל החזית מעל ליבם , טלאים של 20 סנטימטרים רבועים. אם טלאי היה קטן יותר, האדם הוכה עד שנפל מת במקום. מעונש כזה נפל הנפגע הראשון בשומסק: ברל לאלקה, חתנו של בן-ציון בורדמן.
ב-12 במרץ 1942 ניתנה פקודה להתחיל בעבודה להקמת גדר, שמטרתה הייתה לבודד את היהודים בתוך גטו. הגדר הייתה בגובה 3 מטרים, עם לוחות מחוברים יחד ליצירת קיר. אספו את יהודי השטטל לתוך אזור זה יחד עם כל רכושם. הצפיפות הייתה נוראית , אנשים היו צפופים שם כמו הרינג בחבית, מספר משפחות לבית. מוצבים מסביב לגטו היו שוטרים אוקראינים, רוצחים גלויים מהכפרים הסמוכים. כל אדם קיבל לא יותר מעשרה דקגרמים של לחם ביום. הרעב היה עצום. אנשים החלו להתנפח מרעב. ילדים ותינוקות קטנים מתו מרעב.
הגרוע ביותר החל ב-15 באב 1942. הפסיקו לקרוא לאנשים לעבודה. הגטו נאטם כעת לחלוטין. לאנשים לא ניתן עוד לחם. ב-26 באב , זה היה מוצאי שבת בסביבות חצות , הגיע גדוד שלם של נאצים והקיף את הגטו. במשך שלושה ימים הם עמדו עם רובים מכוונים לעבר הגטו. זה היה ביום רביעי, ערב ראש חודש אלול 1942, בשעה ארבע אחר הצהריים. הרוצחים נכנסו לגטו ואמרו ליודנראט (מועצת היהודים) שכל מי שקיבל כרטיס עבודה מורשה לבוא לכיכר ולהתייצב. הם קראו לאלה הזכאים לעבוד לעמוד בשורות עם נשותיהם. ילדיהם נותרו מאחור. הם עזבו את הגטו, מוקפים ברוצחים.
הם הובילו את קבוצת היהודים לעיר החדשה. קרוב לבית הקברות הנוצרי הוכנו שלושה בורות ענקיים. לוח גדול הונח לצד כל בור. אנשים נצטוו להתפשט ולעלות בקבוצות של עשרה על הלוח. שני סוכני גסטפו ירו בהם בראש, והקדושים נפלו מיד אל תוך הבור. הבורות היו ברוחב 6 מטרים, באורך 3 מטרים ובעומק 8 מטרים. אחרי כל שלוש או ארבע קבוצות של עשרה שנורו, הגרמנים קראו לרוצחים האוקראינים לרדת אל תוך הבור ולדחוס את הגופות ולפזר עליהם כלור. כך נקברה הקבוצה הראשונה של כ-1,500 יהודים בבור אחד.
לאחר מכן הם חזרו ליהודים החלשים והקשישים, יחד עם נשים וילדים. הם זרקו את הילדים הקטנים שלא יכלו ללכת על משאיות מכוסות ברזנט, והסיעו אותם לבורות. הם זרקו אותם חיים וירו בהם במקלעים בבור. מה שנותר מ-4,500 יהודים היו שלושה קברים גדולים. גויי הסביבה אמרו ששלושה ימים ראשי הבורות התנדנדו. כי כאשר הרוצחים התעייפו מלירות, הם דחפו את הקדושים לתוך הבורות חיים הי"ד.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!