מתחת לקריסטלי המלח: האוצר שסין בנתה עליו הכל
ב-2 באוקטובר 1957 יצאו שני גיאולוגים סינים, ז'נג מיאנפינג וליו דאגאנג, לסיור רגלי בשטח השומם של אגן קיידאם שבמחוז צ'ינגהאי. לא היו שם עצים, לא כפרים, ולא כמעט שום סימן חיים. רק מישור לבן ושקט, שנמתח עד האופק. מה שגילו באותו יום, שינה את מפת המשאבים המינרליים של סין לצמיתות: מתחת לרגליהם שכב אחד ממאגרי האשלגן הגדולים ביותר שנמצאו אי פעם.
אגם קארהאן, שמו במונגולית פירושו "לבן", אינו אגם במובן הרגיל של המילה. זהו מישור מלח עצום, המשתרע על כ-5,856 קמ"ר בגובה של כ-2,680 מטר מעל פני הים. הוא ממוקם באותו קו רוחב גאוגרפי כמו יוון ואלג'יריה, אבל הטמפרטורה השנתית הממוצעת שלו עומדת על 0.1 מעלות בלבד, תוצאה ישירה של הגובה הרב. הגשם כמעט שאינו יורד: בממוצע 28 עד 40 מ"מ בשנה בלבד. האידוי השנתי, לעומת זאת, מגיע ל-3,000 מ"מ ויותר, פי 100 מכמות המשקעים.
האזור היה פעם, לפי חוקרים, אגם מים מתוקים ועצום ששטחו הגיע ללפחות 25,000 קמ"ר, ופני מימיו היו גבוהים ב-50 עד 60 מטר מהרמות הנוכחיות. במשך אלפי השנים, תחת אידוי בלתי פוסק, הוא התכווץ והצטמצם עד שנעלם כמעט לחלוטין. מה שנותר הוא שכבת מלח עבה של 2 עד 20 מטר, ומתחתיה מי מלח רוויים בעושר מינרלי שקשה לתפוס את ממדיו.
המינרלים הנסתרים מתחת לאגם
המספרים מדברים בעד עצמם. מאגרי המלח של קארהאן מוערכים ביותר מ-50 מיליארד טון, כמות שלפי ההערכות מספיקה לצריכת המלח של כלל אוכלוסיית העולם למשך אלף שנה. אבל המלח הוא רק ההתחלה. מתחת לפני השטח מצויים 360 מיליון טון אשלגן שהוא חומר הגלם לדשנים חקלאיים שמאכילים מיליארדי בני אדם, ו-7.74 מיליון טון ליתיום כלורי, המאגר הגדול ביותר של ליתיום נוזלי בסין כולה. ולא רק אלה: החוקרים מצאו שם גם בורון, מגנזיום, ברום, יוד, רובידיום וסטרונציום, שישה יסודות בעלי ערך כלכלי גבוה, כולם באותו אגם. תופעה נדירה ביותר בעולם.
מחקר שפורסם ב-2023 מגלה שהיסודות השונים אינם מפוזרים באופן אחיד. האשלגן מרוכז בעיקר באזור דאבוקסון, ואילו הליתיום והבורון מרוכזים בעיקר באזור ביאלטאן שבמערב האגם. מדוע? שני סוגי מעיינות שונים לחלוטין מזינים את האגם: מעיינות קרים מהצפון, המביאים אשלגן, ומעיינות חמים מהרי קונלון שבדרום, המביאים ליתיום ובורון. כל אחד מהם "ממלא" חלק אחר של האגם במינרלים שונים.
מקור הליתיום הוא נהר הונגשואי, שמקורו בפסגת בוקאדאבאן בהרי קונלון, הנהר היחיד החוצה את שבר קונלון המזרחי ומגיע לאגן קיידאם, ומוביל אליו ריכוזים גבוהים של ליתיום ואשלגן. מי המלח שנמדדו באזור ביאלטאן מכילים ריכוז ליתיום ממוצע של 0.594 גרם לליטר, ובשיא 1.225 גרם לליטר. ריכוז יוצא דופן בכל קנה מידה.
לידת תעשיית האשלגן הסינית
הגילוי של 1957 לא נשאר תגלית אקדמית. שנה לאחר מכן, ב-1958, הוקם בעיר גולמוד הסמוכה מפעל האשלגן הראשון בסין. הייצור הראשוני עמד על 953 טון אשלגן בשנה כמות שנשמעת כיום כמעט מגוחכת לנוכח מה שהגיע אחריה. המניע היה לאומי-אסטרטגי לחלוטין: סין הייתה זקוקה לדשנים כדי להאכיל את אוכלוסייתה העצומה, ואשלגן הוא אחד ממרכיבי הדשן החיוניים ביותר.
הצמיחה הייתה איטית בתחילה. ב-1996 הגיעה פריצת הדרך הגדולה: פיתוח שיטת טכנולוגיה שהגדילה בבת אחת את יכולת הייצור לחצי מיליון טון בשנה. מאז, הצמיחה הייתה מסחררת: ב-2014 כבר הגיע הייצור ל-4.3 מיליון טון בשנה, וב-2015 , לחמישה מיליון טון. כיום, חברת תעשיית אגם המלח קינגהאי מדורגת רביעית בעולם בייצור אשלגן כלורי, מחזיקה ב-60% מהייצור המקומי הסיני ושווי השוק שלה עומד על כ-13.9 מיליארד דולר.
המשמעות האסטרטגית שסין מייחסת לאגם ולמשאביו באה לידי ביטוי גם ברמה הפוליטית הגבוהה ביותר: ההנהגה הסינית הכירה שוב ושוב בחשיבות האזור כנכס לאומי קריטי, תוך הדגשת הצורך לאזן בין פיתוח כלכלי לשמירה על הסביבה.
פצחו את חידת חילוץ הליתיום
הליתיום הוא הסיפור החדש של קארהאן. רכב חשמלי, סוללות ליתיום, ביקוש עולמי שאינו מפסיק לגדול, והמינרל הזה הפך לאחד החומרים האסטרטגיים ביותר על פני הכדור. ואגם קארהאן מחזיק בחלק ניכר מרזרבות הליתיום הידועות של סין כולה. הבעיה? חילוץ ליתיום ממי המלח של קארהאן הוא אחד האתגרים הטכנולוגיים הקשים ביותר בתעשייה.
הסיבה נעוצה ביחס בין מגנזיום לליתיום במי האגם. באגם אטקמה שבצ'ילה, המקור המוביל בעולם לליתיום, עומד היחס על 6 יחידות מגנזיום לכל יחידת ליתיום. בקארהאן היחס גבוה בהרבה, לפי הערכות חוקרים, זה מאות יחידות מגנזיום על כל יחידת ליתיום אחת. המגנזיום, במילים פשוטות, מסתיר את הליתיום ומקשה מאוד על חילוצו. שנים ארוכות עמד האתגר הזה ללא מענה.
חברת לאנקה ליתיום, שהחלה לפעול בקינגהאי, פיתחה שיטות טכנולוגיות לחילוץ ליתיום ממי המלח הרוויים של האגם. השיטות הללו שברו את המחסום וייצרו בסיס לתעשייה צומחת. מחירי הליתיום קרבונט בשנים האחרונות, שנעו בין עשרות אלפי יואן לטון בתקופות ביקוש נמוך ועד לשיאים של מאות אלפי יואן לטון בתקופות ביקוש גבוה, הפכו את הפיתוח הזה לאחד הרווחיים ביותר בתעשיית המינרלים הסינית.
מנוף קריסטלי לסוללת עתיד
כשמגיעים לאגם קארהאן כיום, ומדי שנה מגיעים אליו יותר ויותר מבקרים, הנוף הוא כמעט על-טבעי. משטח מלח לבן נמתח לכל עבר, ומעליו שמיים כחולים עמוקים שמשתקפים במי המלח הרדודים ויוצרים אשליה של "מראה השמיים". תצורות מלח עדינות הדומות לאלמוגים, שמכנים אותן "פרחי מלח", צומחות מתוך המים. ועל פני האגם עצמו עובר כביש מלח מוצק באורך 32 ק"מ, שעליו נוסעים רכבים כאילו הם צפים על ים קריסטלי.
אבל מתחת לנוף הזה עובדת מכונה תעשייתית ענקית. שדות התאדות רבים, בריכות ענק שבהן מתאדים מי המלח ומשאירים את המינרלים, פרוסים על שטח של עשרות ק"מ רבועים. בארות קידוח שואבות מי מלח רוויים מתוך שכבות המלח שעוביין נע בין 2 ל-20 מטר. מפעלי העיבוד הופכים את המלח הגולמי לאשלגן כלורי, לליתיום קרבונט, לבורון ולמגנזיום, חומרים שמגיעים לדשן בשדות חקלאיים ברחבי העולם, ולסוללות ברכבים חשמליים.
כלומר, מה שנראה כנוף קפוא בזמן הוא למעשה אחד מקווי האספקה הפעילים ביותר של הכלכלה הגלובלית. מאז גילויו בשנות החמישים של המאה הקודמת, הפך קארהאן לאחד ממוקדי הייצור המינרלי החשובים בעולם.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!