כשהשמש עומדת בדיוק מעל הראש והצל נעלם לחלוטין
עמוד דגל בהונולולו. שעה 12:28 בצהריים. הצל שהיה מתוח על המדרכה, נעלם. לא התכווץ, לא נסוג לצדדים. פשוט אינו. מי שעומד לצד העמוד ומסתכל למטה רואה רק בסיס בטון, ללא שרטוט אפל. הנוף כולו נראה, כפי שתיארו עדי ראייה, כמו עולם שאיבד חוק טבע בסיסי. משהו מרגיש לא נכון.
התופעה הזו מוכרת לתושבי הוואי בשם Lāhainā Noon, "צהריים בלאהינה". בשפה ההוואיית הקדומה קראו לה kau ka lā i ka lolo, כלומר "השמש נחה על המוח", ביטוי ציורי שמתאר בדיוק את מה שקורה: השמש מגיעה לזניט, שהיא הנקודה הגבוהה ביותר שמעל הראש, ומאירה בזווית של 90 מעלות בדיוק. קרניה יורדות אנכית לחלוטין, ועצמים ניצבים אינם מטילים כל צל.
המנגנון פשוט להפליא. צל נוצר כשאור פוגע בעצם בזווית ויוצר אזור חשוך מצידו השני אבל כשהאור יורד ישר מלמעלה, אין "צד שני". הצל נמצא ממש מתחת לעצם, נבלע בתוכו. תופעה כזו אפשרית רק כשהשמש עומדת ישירות בנקודה מעל הראש, ולא בזווית כלשהי.
המוזיאון הממלכתי של הוואי להיסטוריה טבעית ותרבותית הוא שנתן לתופעה את שמה הרשמי ב-1990, בעקבות תחרות ציבורית. מנהל הפלנטריום של המוזיאון, רומי ויזה גאוירן, מסביר: "פעמיים בשנה, במאי וביולי, השמש עוברת ישירות מעלינו בהוואי. בשני ימים אלה השמש תהיה מעלינו בזווית של 90 מעלות לאופק, וכל עצם ניצב, כגון עמוד דגל, לא יטיל צל."
מדוע רק הוואי, ורק פעמיים
הסיבה לכל זה נעוצה בבריאה עצמה. ציר כדור הארץ אינו זקוף הוא מוטה בזווית של כ-23.5 מעלות ביחס למסלולו סביב השמש, והטיה זו היא שיוצרת את עונות השנה. במקביל, היא קובעת היכן בדיוק על פני כדור הארץ תגיע השמש לנקודה המדוייקת מעל הראש. הנקודה שבה השמש עומדת ישירות מעל הראש, הנקודה התת-סולארית נודדת לאורך השנה בין שני קווי רוחב: קו הסרטן בקיץ הצפוני, וקו הגדי בחורף הצפוני. רק מי שחי בין שני קווים אלה, האזור הטרופי, יכול לחוות את התופעה.
הוואי ממוקמת בתוך הרצועה הטרופית. הנקודה התת-סולארית חוצה כל קו רוחב בתוך הרצועה פעמיים בשנה, פעם בדרכה צפונה ופעם בדרכה דרומה, ולכן כל אי בהוואי חווה את התופעה בדיוק פעמיים: בסוף מאי ובאמצע יולי. בין שני המועדים, השמש ממשיכה צפונה, מגיעה לשיאה מעל קו הסרטן ביוני, ואז חוזרת דרומה.
ואיך זה נראה בפועל? פרט שמפתיע רבים: בין שני אירועי התופעה, השמש ממשיכה לנוע צפונה ו"מסתננת" לתוך השמיים הצפוניים. מי שמתכנן מבנים בהוואי צריך לקחת בחשבון שהשמש עשויה לפגוע גם בחזיתות הצפוניות של בניינים, בניגוד לאמונה הרווחת שרק הצד הדרומי נחשף לשמש בחצי הכדור הצפוני.
הוואי היא המדינה היחידה בארצות הברית שחווה את התופעה. כל שאר המדינות האמריקאיות נמצאות מצפון לקו הסרטן, ולכן השמש לעולם לא תגיע לזניט שלהן. ניו יורק, שיקגו, לוס אנג'לס, כולן מחוץ לתחום.
אמנות, מסורת ועשר דקות
ברחבה הציבורית שליד בניין עיריית הונולולו עומד פסל בשם "שער השמיים". האמן היפני-אמריקאי איסמו נוגוצ'י עיצב אותו כטבעת מעוקלת, שגובהה משתנה לאורך היקפה. ביתר ימות השנה מטיל הפסל על הבטון שמתחתיו צל מפותל ואסימטרי. אבל בדיוק ברגע "צהריים בלאהינה", כשקרני השמש יורדות אנכית, כל קטעי הטבעת מטילים את צלליהם כך שהם מתכנסים לכדי עיגול מושלם על הקרקע, עיגול שאינו קיים בשום יום אחר בשנה.
זה לא מקרה. הפסל תוכנן במפורש עבור הרגע הזה. התופעה אינה ייחודית להוואי. בהודו היא נקראת "יום האפס-צל". מוסדות חינוך מארגנים אירועי צפייה שבהם תלמידים מניחים עצמים בגדלים שונים ומתעדים בתמונות את היעלמות הצל.
בהוואי, מוזיאון Bishop Museum מפרסם בכל שנה את הלוח המדויק לפי אי ועיר, עם שעות מדויקות לדקה, למשל: בהונולולו, ב-26 במאי 2026, בשעה 12:28 בדיוק. חלון הזמן שבו ניתן לצפות בתופעה קצר. כעשר דקות בלבד. ואחר כך חוזרים הצללים, בשקט ובהדרגה, למקומם.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!