י"ג בתמוז רצ"ה (1535). לפני חומות העיר תוניס שבצפון אפריקה הופיעו ארבע מאות אניות מלחמה, ותותחיהן החלו להרעיש את החומות בלי רחמים. אחת מהן, אוניית אבירי האי מלטה, הייתה מטילת אימה במיוחד: שמונה סיפונים עמוסים בתותחים שירו כדורי ברזל במשקל עשרים קילוגרם. על החומות עמד אדם אחד שהוטל עליו להגן על העיר מבחוץ, מול צבא כפול ממנו במספרו. שוב ושוב הוא יצא בגיחות אמיצות נגד התוקפים.
מי היה האיש? שמו היה סינאן ראיס, ואויביו וידידיו כינו אותו "היהודי הגדול". אנחנו יודעים עליו מעט מאוד. מקובל להניח שנולד למשפחה שגורשה מספרד ועקרה אל האימפריה העות'מאנית, וכנראה רצה לנקום במלכות הרשעה שהחריבה את עולמו. אבל איך הגיע יהודי לעמוד בראש הגנתה של עיר מוסלמית אל מול הקיסר הנוצרי החזק בעולם?
היהודי הגדול
בתחילה פעל סינאן לבדו, בצוות קטן של שודדי ים שתקף ספינות ספרדיות בים התיכון והסב נזק רב לסחר הספרדי. האם היה היהודי היחיד בספינה? איננו יודעים. בהמשך הצטרף לצי הגדול של האדמירל העות'מאני ח'יר א-דין, שבגלל זקנו האדום והמרשים נודע בכינוי "ברברוסה". אנשיו כבשו בשנת רפ"ט (1529) את העיר אלג'יר, ובכך מנעו מהספינות הספרדיות להפליג בחופי צפון אפריקה. חמש שנים אחר כך כבש סינאן בעצמו את תוניס, מושבה ספרדית חשובה.

הקיסר קרלוס זעם והחליט להחזיר את תוניס לשלטונו בכל מחיר. הוא גייס צבא ענק מכל רחבי האימפריה שלו, עשרות אלפי חיילים מספרד, מגרמניה, מאיטליה ומהאי מלטה, והעמיס אותו בחשאי על ארבע מאות אניות, שעליהן פיקד בעצמו. ברברוסה הפקיד את ההגנה על חומות העיר בידי סינאן, ואנשיו החזיקו מעמד עשרים וארבעה ימים, עד שהתותחים הבקיעו את החומות וחיילים זרמו פנימה ולכדו שמונים ושבע מהאניות של ברברוסה.
בעוד קרלוס מקבץ את אנשיו, החליט ברברוסה לטבוח בעשרים אלף השבויים הנוצרים שהיו בעיר. סינאן שכנע אותו לוותר: "טבח נורא כזה יוציא אותנו לעד מחוץ לגדר האנושות". ללא ספק זו הייתה החלטה של לב יהודי רחום, אבל היא התבררה כטעות צבאית חמורה. השבויים השתחררו, השתלטו על מחסן נשק והצטרפו לצבא קרלוס. אחרי קרב של יום שלם נאלצו ברברוסה וסינאן להימלט, והחיילים פתחו בטבח בתושבים, תוך התעללות מיוחדת ביהודי תוניס. הטבח נפסק רק כשהנוצרים התחילו לרצוח זה את זה בריב על השלל.
בשנת ש' (1540) נקמו הספרדים בסינאן וחטפו את בנו. הילד נשלח לאי אלבה שליד איטליה, הוטבל לנצרות ר״ל, וגדל בביתו של מושל האי. ארבע שנים ניסה ברברוסה לפדות אותו, ולבסוף הגיע בעצמו אל האי עם אנשיו, החריב ובזז חלקים ממנו, ורק אז הסכים המושל להחזיר את הילד. מה עלה בגורלו של סינאן? אין לנו תשובה. הקבר שהצביעו עליו שנים בעיר טירנה שבאלבניה התברר כקברו של אדמירל אחר בעל אותו שם.
ליל הסדר באמסטרדם
לאחר ששקעה שמשו של סינאן, זרחה שמשו של שודד ים יהודי מפורסם עוד יותר: שמו היה שמואל פלאג'י. הוא נולד בעיר פאס שבמרוקו, למשפחה שגורשה מספרד. לפי עדויות רבות הוא הוסמך לרבנות בידי רבני פאס, ובמקביל עסק במסחר ואפילו במשימות מדיניות. יום אחד שלח אותו שליט מרוקו, יחד עם אחיו יוסף, אל גוב האריות עצמו, אל ספרד, שבה נאסר על יהודים להתגורר. האחים ביקשו מהמלך אישור לגור בספרד כנציגי מרוקו, אבל המלך שקל זאת זמן ארוך, ולבסוף סירב וגירש אותם. יש הטוענים שגילה שהם מרגלים של הסולטאן, ויש הטוענים כי הם סייעו בחשאי לאנוסים.

כמה שנים אחר כך נשלחו האחים לאמסטרדם. ההולנדים היו אויביהם המושבעים של הספרדים, אולם אף על פי כן, באופן רשמי נאסר על יהודים להתגורר בהולנד. בפועל, שלטונות הולנד אפשרו לשמואל ולאחיו להתגורר באמסטרדם ולהביא אליה עוד יהודים, וכך קמה בעיר קהילה יהודית לראשונה. מספרים שבליל הסדר הראשון התאספו בני הקהילה בביתו של שמואל, והשכנים שמעו גברים מדברים ספרדית. המשטרה פרצה פנימה ועצרה את כולם כמרגלים ספרדים, ורק בקושי שכנע אותה שמואל שהם יהודים.
שמואל היה גם ראש הקהילה, בנה בה בית כנסת, וכיהן כשגריר לא רשמי של מרוקו בהולנד. מתוך תפקיד זה הוא יזם ברית כנגד ספרד. ההולנדים חששו ממלחמה גלויה מול הספרדים והציעו הצעה: שמואל יקבל ספינות מלחמה ויגייס מלחים הולנדים, אבל הצי יפליג תחת דגל מרוקו.
שמואל הבין היכן ספרד חלשה: הזהב מאמריקה היה סוד כוחה של האימפריה הספרדית, וגם נקודת התורפה שלה, כי כאשר המשלוח התעכב או טבע בים, הכלכלה שותקה עד המשלוח הבא. הצי ההולנדי-מרוקאי בפיקודו של שמואל, יצא לשוד ימי ותקף כל ספינה ספרדית בדרכו. מסופר שבספינתו של שמואל בישל טבח רק מאכלים כשרים, והוקם בה בית כנסת ומניין לתפילה. את רוב השלל העביר שמואל לסולטאן, כי לא רצה להתפרנס מממון גזול. מדי פעם עגנה ספינתו באמסטרדם או בפאס, ושם התקבל בכבוד בקהילות היהודיות. בסוף, מנסיבות שונות, סר חינו בעיני הסולטאן והוא הפסיק לתמוך בו.
בשנת שע"ד (1614) נטרפה ספינתו של שמואל ונסחפה לחופי אנגליה. שגריר ספרד בלונדון דרש לעצור אותו כשודד ים. שגריר הולנד טען להפך: פעולותיו חוקיות, כי נעשו בשם סולטאן מרוקו. האנגלים עצרו אותו בתנאים נוחים, והפרשה עוררה עניין רב. השגריר הספרדי היה שנוא בלונדון, ושמואל הפך לדמות אהודה. בתקרית מפורסמת התנגשה כרכרתו, במקרה או שלא, בכרכרת השגריר הספרדי, ובעוד שמואל המשיך בשעטה קלה, השגריר נאלץ לצאת מכרכרתו ההרוסה לקול צהלות ההמון. בסוף משפט ארוך זוכה שמואל, חזר לאמסטרדם ונפטר שם בשנת שע"ו (1616). אבל הרחק משם, מעבר לאוקיינוס, התרחשו באותם ימים מאורעות דרמטיים לא פחות. ועל כך בחלק הבא.
תגובות (1)