כשהגירוש מספרד הוליד יהודים שהפליגו לנקום בלב ים
על סיפונה של ספינה המניפה דגל מרוקאי, אי שם באמצע האוקיינוס, ניצב מדי בוקר טבח מיוחד. הוא לא נוגע בבשר שנשדד מספינות האויב ולא מבשל דבר שאינו כשר. כשמגיעה שעת מנחה, מתאספים עשרה גברים על הסיפון, ובין החבלים לחביות אבק השריפה עולה קול תפילה. כך נראתה, לפי המסופר, ספינתו של אחד משודדי הים היהודים.
שודדי ים יהודים? הצירוף נשמע כמו בדיחה, ועם זאת סיפורם מרתק היסטוריונים וסופרים כבר מאות שנים. האגדה מספרת על מגורשי ספרד שנשבעו לנקום במלכות הרשעה בדרך היחידה שנותרה להם. כשמנערים את אבק הדורות ומפרידים בין עובדות לאגדות, מתגלה תמונה מורכבת הרבה יותר, ומרתקת לא פחות.
זה סיפור שנמשך יותר ממאה שנה ומשתרע על פני יבשות וימים, באחת התקופות הסוערות בתולדות העולם: מלחמות, מלכים, מסעות הרפתקנים ואוצרות שאבדו. אבל מעל הכול זה סיפור על נצח ישראל, שממשיך לפעום גם בחושך הכבד ביותר, ועל אור התורה שהאיר גם במקומות הנידחים ביותר, עד לסיפון של ספינת שוד. כדי להבין איך הגיעו יהודים לסיפונים כאלה, צריך להתחיל הרבה לפני כן, בארץ אחרת ובמאה אחרת. בספרד.
בעיית האנוסים
יהודים חיו בספרד כבר אלפי שנים. כשהאימפריה הרומית קרסה, השתלטו על הארץ שבטים גרמניים נוצריים שנקראו ויזיגותים, ורדפו את היהודים באכזריות. בשנת ד' אלפים תע"א (711) חצה צבא מוסלמי מאפריקה לספרד וכבש אותה, והנוצרים נסוגו לצפון והקימו שם ממלכות קטנות: קסטיליה, אראגון וליאון. תחת השלטון המוסלמי פרחה יהדות ספרד בתקופה שנודעה בשם "תור הזהב". רבי שמואל הנגיד, רבי יהודה הלוי, רבי אברהם אבן עזרא, הרשב"א, הריטב"א והר"ן הם רק חלק מגדולי ישראל שחיו שם, ותורתם מאירה בארון הספרים היהודי עד היום.
אלא שהמוסלמים נחלשו, והממלכות הנוצריות התחזקו והחלו לכבוש בחזרה עיר אחר עיר, מהלך שנקרא "הרקונקיסטה", הכיבוש מחדש. המוסלמים גורשו מכל עיר שנפלה, אבל היהודים נשארו, כי המלכים הבינו כמה הם תורמים לכלכלה ולמסחר של הממלכה. עם זאת, חייהם תחת השלטון הנוצרי היו קשים בהרבה מאשר תחת המוסלמים. המלכים גזרו עליהם גזירות שונות ומשונות, ובמקביל הפעילו עליהם לחץ בלתי פוסק להמיר את דתם, לחץ שהלך וגבר משנה לשנה.
בשנת ה' אלפים קנ"א (1391) פרצו בסביליה פרעות שהתפשטו במהירות לכל ספרד, מראש חודש תמוז ועד תחילת אלול. אלפי יהודים נרצחו בידי אספסוף שהוסת על ידי כמרים, ורבים עוד יותר הוטבלו בכוח, חלקם נגררו לכנסייה בלי שנשאלו כלל. כשהפרעות שככו חשבו המומרים בעל כורחם שאפשר לחזור ליהדות בגלוי, אבל התבדו: החוק קבע שגם מי שהוטבל בכפייה נחשב נוצרי וחייב לחיות כנוצרי. כך נולדו ה"אנוסים", יהודים שהעמידו פנים ברחוב וחיו כיהודים מאחורי דלתות סגורות.
האנוסים לא נשארו לבד. באותן שנים עוד חיה בספרד קהילה יהודית גדולה וחזקה, והיא סיפקה להם ספרי קודש, תשמישי קדושה ומורי הוראה. כך הצליחו לקיים חיים יהודיים כמעט מלאים מאחורי המסווה של "נוצרים חדשים". בחיים הכפולים היו גם יתרונות מעשיים: מי שנחשב נוצרי נפטר מהמסים שהוטלו על יהודים, ויכול היה להתקדם למשרות רמות שנחסמו בפניהם. והשלטונות העלימו עין, ומי שנתפס מקיים מצוות יצא בדרך כלל בקנס קטן. אלא שהשקט הזה היה מדומה, והאיזון העדין עמד להתנפץ.
הכיבוש מחדש
בשנת רל"ט (1479) הושלם האיחוד בין שתי הממלכות הנוצריות הגדולות, כשפרננדו מלך אראגון נישא לאיזבלה מלכת קסטיליה. שני המלכים היו קתולים אדוקים ששנאו יהודים בלהט. איזבלה הביאה איתה כומר ששמו נודע לשמצה, תומאס דה טורקמדה ימח שמו, והוא החל לקונן באוזניהם על "בעיה" חמורה בממלכה: עשרות אלפי "נוצרים חדשים" ממשיכים לקיים מצוות בסתר, ורק נהנים מההטבות שמורות לנוצרים. המלכים הסכימו שהמצב בלתי נסבל, ופעלו לפתרון.
בשנת 1480 הקימו את "האינקוויזיציה הספרדית", מעין בית דין של הכנסייה שעצם הזכרת שמו מעבירה צמרמורת בגוף של כל יהודי. רשמית הוא נועד לפקח על נוצרים, אבל האנוסים נחשבו נוצרים, ולכן הוסמך לחקור גם אותם ולוודא שאינם מקיימים מצוות בסתר. האינקוויזיטורים חובשי הברדסים הלבנים הוכיחו עד מהרה שהם רוצחים חסרי רחמים שאינם בוחלים בשום אמצעי, ועינויים בראשם. בסביליה הם העלו אנוסים מנכבדי העיר על המוקד בטקס מתועב שנקרא "אוטו דה פה", "מעשה האמונה".
אבל עשן המדורות לא הרווה את טורקמדה, והוא המתין להזדמנות הבאה. היא הגיעה בשנת רנ"ב (1492): אחרי מצור של עשר שנים, שבו הקיף הצבא המשותף את העיר וניתק אותה מאוכל ומסיוע, נפלה גרנדה, המעוז המוסלמי האחרון בספרד. פרננדו נכנס אליה בראש המון חוגג, ובעיני הנוצרים זו הייתה סגירת מעגל של שבע מאות שנה. טורקמדה מיהר להיפגש איתו בעיר הכבושה וטען: כל עוד היהודים בספרד, הם ימשיכו לסייע לאנוסים, והאנוסים לעולם לא יהיו נוצרים אמיתיים.
הוא ידע גם לשחק על הסמל. הרי המלך סילק זה עתה את ה"כופרים" המוסלמים, ומה מתבקש יותר מלהשלים את המלאכה ולסלק גם את ה"כופרים" היהודים? המלך השתכנע בקלות, ויש אפילו מי שמספרים שנדר מראש לגרש את היהודים אם יכבוש את גרנדה. וכך, בהינף קולמוס, נגזר על קהילה שחיה בספרד יותר מאלף שנה לארוז את חייה בתוך חודשים. ובעוד היהודים מנסים להבין מה קרה להם, התקרבה לחצר המלוכה דמות נוספת, שאיש עוד לא שיער שיהיה לה קשר לסיפור שלהם. אבל על כך בהמשך.
תגובות
היו הראשונים להגיב!