נגיף האבולה: כך התגלתה המגפה הקטלנית שהחלה בקונגו
התמונה עצמה הייתה פשוטה: מכון לרפואה טרופית באנטוורפן שבבלגיה, סוף ספטמבר 1976. אל תוך המכון הגיעה אותה חבילה תמוהה, בקבוקון זכוכית סדוק, עטוף בקרח שכבר נמס בדרך הארוכה מקונגו, שנקראה אז זאיר. בפנים הייתה דגימת הדם של הנזירה הבלגית שחלתה במחלה שהרגה תוך ימים ספורים בלבד. באותו רגע איש לא ידע מה בדיוק גרם לה.
מי שפתח את הבקבוקון היה פיטר פיוט, חוקר צעיר בן 27 שעבד אז במעבדה של המכון, בראשות פרופ' סטפאן פטין. הוא עשה זאת בלי חליפת מיגון ובלי ארון אוויר סטרילי מיוחד, רק עם חלוק, כפפות ותמיסת חיטוי שהונחה על השולחן. כך נראתה עבודת מעבדה רגילה בשנות ה-70, גם כשזה חומר שאיש עדיין לא ידע כמה הוא מסוכן.
הצוות לקח מעט מהדגימה והזריק אותה לתאים מיוחדים שמגדלים במעבדה, תאים שמקורם ברקמת כליה של קוף אפריקאי, ומשמשים לחוקרים לגדל נגיפים ולבחון אותם מקרוב. כעבור ימים אחדים הביט אחד העובדים במיקרוסקופ חזק במיוחד וראה משהו מוזר: גורם ארוך, דק ומפותל, ממש בצורת תולעת, נגיף שאיש מהצוות לא פגש קודם לכן.
חמישה מזרקים שהדביקו אלפי חולים
מה שהתגלה בבלגיה כבר קרה שבועות קודם לכן, אלפי קילומטרים משם, בכפר קטן בשם יאמבוקו שבצפון זאיר. שם, בבית חולים מיסיונרי קתולי בן 120 מיטות שהפעילו שלוש נזירות בלגיות וצוות מקומי, אושפז ב-26 באוגוסט מנהל בית ספר בן 44 עם מה שנחשב בהתחלה למלריה. הוא קיבל תרופה נגד מלריה, השתפר לזמן קצר, ואז הידרדר במהירות. ב-8 בספטמבר הוא מת, כשהוא מדמם מכל פתחי גופו.
איך הפך מקרה בודד לאסון שהתפשט לעשרות אנשים? התשובה פשוטה וטרגית: רק חמישה מזרקים ומחטים שימשו את כל צוות הסיעוד, יום אחרי יום, לזריקות ויטמינים ותרופות שונות, גם לנשים הרות שהגיעו למרפאה. בין שימוש לשימוש הן נשטפו רק במים חמים, ולא חוטאו כמו שצריך. כך, בתוך שבועות ספורים, עברה המחלה מחולה לחולה דרך אותם מזרקים בדיוק.
התוצאה הייתה קטלנית. לפחות תשעה חולים נדבקו רק בגלל זריקה שקיבלו, בלי שהיה להם כל קשר למחלה המקורית, נערה בת 16 שקיבלה עירוי דם בגלל אנמיה, אישה מבוגרת שקיבלה זריקת ויטמינים כדי שתוכל לטפל בבעלה החולה. כולן מתו. עד ה-3 באוקטובר נסגר בית החולים לגמרי: 13 מתוך 17 אנשי הצוות נדבקו, ו-11 מהם לא שרדו.
הנהר שנתן שמו למגפה הקטלנית
ברגע שהתברר בבלגיה שזה נגיף חדש, דומה לנגיף מרבורג שהתגלה כבר ב-1967 בגרמניה, אך שונה ממנו, נשלחו הדגימות מיד לשתי מעבדות מיוחדות, מהסוג היחיד בעולם שיודע להתמודד עם נגיפים כה מסוכנים בלי שהם יצאו החוצה: מכון פורטון דאון שבבריטניה, ומרכז בקרת המחלות האמריקאי ה-CDC שבאטלנטה. שם, מתוך הטיפות האחרונות שנשארו מדגימה שנסדקה בדרך, זיהתה החוקרת פטרישיה וב את הנגיף החדש.
פיוט וקולגות נוספים יצאו זמן קצר לאחר מכן, כחלק מוועדה בינלאומית, לזאיר עצמה כדי לחקור את המגפה במקום שבו החלה. הם הגיעו כשהמגפה כבר התחילה לדעוך, בזכות סגר שהטילו הרשויות המקומיות. קארל ג'ונסון, שעמד בראש הצד המדעי של הוועדה, הציע לקרוא לנגיף על שם נהר קטן שזרם כ-60 ק״מ מיאמבוקו, נהר האבולה. הוא לא רצה לקרוא לו על שם הכפר עצמו, כדי לא לתייג אותו לתמיד בשם המחלה שהרגה את תושביו.
המספרים הסופיים הותירו צלקת כבדה: 318 חולים ו-280 מקרי מוות, כמעט 9 מכל 10 חולים, שיעור התמותה הגבוה ביותר שנרשם אי פעם בהתפרצות של אבולה. מאז אותה שנה היו בקונגו עוד הרבה התפרצויות של המחלה, כשהאחרונה שבהן פרצה בספטמבר 2025 והוכרזה כמסתיימת כבר בדצמבר של אותה שנה. פיוט המשיך לעסוק ברפואה הטרופית גם בשנים שאחרי, וטיפל מאוחר יותר גם במגפות נוספות שהעסיקו את העולם.
תגובות
היו הראשונים להגיב!