המגדל הנטוי של פיזה: סוד ההטיה שהפכה לאגדה
תשעה באוגוסט, שנת 1173. בכיכר מרכזית בעיר פיזה שבאיטליה מניחים פועלים את היסודות למגדל פעמונים חדש. איש מהם לא שיער שבתוך 5 שנים בלבד יתחיל המבנה לשקוע לצד אחד, ושכעבור כמעט 900 שנה תהפוך אותה שקיעה עצמה את המגדל לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם איטליה כולה, כזה שמושך אליו מדי שנה למעלה מ-5 מיליון מבקרים.
מימון הפרויקט הגיע ממקורות מגוונים. אלמנה תושבת העיר, בשם דונה ברטה די ברנרדו, הורישה באותה שנה 60 סולדי, מטבע איטלקי עתיק, לטובת רכישת האבנים הראשונות, אלה שעדיין מהוות כיום את בסיס המגדל. פיזה, שהייתה אז כוח ימי ומסחרי משמעותי באזור, ביקשה להקים מתחם מפואר ומגדל פעמונים גבוה מכל מה שנבנה עד אז בסביבה, תוכנית שדיברה על גובה של כ-60 מטר. מי בעצם תכנן אותו? זו שאלה שנותרה פתוחה עד היום. השם המיוחס ביותר הוא בונאנו פיזאנו, אמן מקומי שהתפרסם ביציקת ברונזה, אבל מחקר משנת 2001 מצביע דווקא על אדריכל בשם דיוטיסלווי, בהתבסס על דמיון סגנוני למגדלים אחרים שתכנן באותה עיר.
הבעיה התבררה מוקדם מדי. האזור שעליו הוקם המגדל היה, לפי המחקר הגיאולוגי המודרני, שפך נהר עתיק שבו הצטברו לאורך זמן רב שכבות רכות במיוחד של חול וסחף, קרקע שאינה מתאימה כלל לבניית מבנה גבוה וכבד. כאשר הגיעה הבנייה לקומה השנייה, בשנת 1178, כבר החל המגדל לשקוע בצידו האחד. הבונים, נבוכים למדי, פשוט הפסיקו לעבוד. הרפובליקה של פיזה הייתה עסוקה במלחמות מול גנואה, לוקה ופירנצה, וההפסקה נמשכה כמעט מאה שנה.למרבה האירוניה דווקא ההפסקה הארוכה הזו היא כנראה מה שהציל את המגדל מקריסה, שכן היא איפשרה לקרקע הרכה להתייצב מעט לפני שהמשיכו להעמיס עליה עוד קומות.
מאות שנים אחר כך, בין השנים 1589 ל-1592 לפי המסורת, ניצל מדען צעיר בשם גלילאו גליליי, שחי אז בפיזה, את ההטיה המפורסמת לצורכי מחקר. מסופר שהוא הפיל מראש המגדל שני כדורי תותח במשקלים שונים, כדי להוכיח שמהירות הנפילה שלהם זהה ואינה תלויה במסתם. המקור היחיד לסיפור הוא ביוגרפיה שכתב תלמידו ומזכירו וינצ'נצו ויויאני, שפורסמה רק בשנת 1717, שנים רבות לאחר מות שניהם. אמת היסטורית מלאה או אגדה יפה? קשה לדעת בוודאות.
ניסיונות תיקון שהחמירו הכל
כאשר חודשה העבודה על המגדל, סביב שנת 1272, תחת פיקוחו של האדריכל ג'ובאני די סימונה, ההטיה כבר הייתה ברורה לעין. להרוס את המבנה ולהתחיל מחדש, זו הייתה האופציה הראשונה שנפסלה, פשוט כי היא הייתה יקרה מדי ובלתי מעשית. הבונים בחרו בפתרון אחר: הם בנו את הקומות העליונות כך שצד אחד גבוה מהשני, בניסיון לקזז את ההטיה. התוצאה? המגדל לא נטה בקו ישר אלא התעקל ממש, כמו בננה. בצד הדרומי של חדר הפעמונים העליון יש שש מדרגות היורדות למבנה הראשי, ואילו בצד הצפוני רק ארבע, עדות לניסיון התיקון שמעולם לא הושלם.
אדם בשם אלסנדרו גרארדסקה ניסה, במאה ה-19, 'לשפר' את המצב. הוא חפר תעלה סביב בסיס המגדל כדי לחשוף את העמודים התחתונים לעיני המבקרים, אבל בכך פגע בשכבת מי התהום מתחת למגדל, וההטיה גדלה בעוד כ-3/4 מעלה נוספת. כמעט מאה שנה אחר כך, בשנות השלושים של המאה ה-20, במסגרת המשטר הפשיסטי ששלט אז באיטליה, בוצע ניסיון תיקון נוסף במגדל. הפתרון שנבחר הפעם: קדיחת מאות חורים בבסיס המגדל והזרקת כמאתיים טון בטון פנימה. התוצאה הייתה הפוכה לגמרי מהמצופה, במקום לייצב את המבנה, המשקל הכבד רק החמיר את ההטיה עוד יותר.
אפילו מלחמת העולם השנייה לא פסחה על המגדל. הוורמאכט הציב עליו עמדת תצפית, וצבא ארצות הברית תכנן בהתאם להפציץ אותו. לפי הסיפור המסופר, חייל אמריקאי שנשלח לבדוק את המבנה כה התרשם מהמגדל, עד שנמנע מלהזמין תקיפת ארטילריה. כך, כמעט במקרה, ניצל המבנה מהרס מוחלט.
ההצלה ההנדסית ברגע האחרון
בשנת 1989 קרס מגדל עתיק בעיר פאביה שבאיטליה וגרם להרוגים. האסון הבהיר לממשלה שמגדל פיזה המפורסם נמצא בסכנת נפילה מיידית. לכן, בשנת 1990 הם סגרו אותו לציבור והקימו ועדת מומחים בינלאומית כדי להציל אותו. התרעה הנדסית משנת 1993 חשפה שהקרקע תחת המגדל הגיעה לקצה גבול היכולת שלה, עם עודף של 7% בלבד לפני קריסה מוחלטת, מה שאומר שכל רעידת אדמה קלה או אפילו סערה המגדל היה קורס.
איך עוצרים מגדל שכבר בדרך לקרוס? הפתרון הראשון היה גס אך יעיל: כפתרון ביניים דחוף, הניחו המהנדסים כ-600 טון של מטילי עופרת בצדו הצפוני של המגדל, כמשקל נגד למבנה הנוטה. השיטה עבדה, אבל הייתה מכוערת למראה, ולכן ניסו להחליף אותה בעוגנים תת-קרקעיים נסתרים מהעין. הניסיון הזה כמעט הסתיים באסון. תוך כדי העבודה התברר שחלק מהמגדל נשען על מבנה שהמהנדסים חשבו כי הוא נפרד ממנו לגמרי, והמגדל החל פתאום לנטות בכיוון ההפוך, בקצב מהיר, הצוות נטש את התוכנית מיד, והוסיף עוד עופרת כדי לבלום את התנועה.
הפתרון שעבד בסופו של דבר נקרא 'חפירת-תת', שיטת חפירה מבוקרת מתחת ליסודות המבנה, הוצאה זהירה ומדודה של קרקע מתחת לצד הגבוה של המגדל, כדי לגרום לו לשקוע מעט לכיוון הרצוי. לפני שהעזו לגעת במגדל האמיתי, ערכו בשנת 1999 ניסוי מוקדם עם 12 חורים בלבד, וההצלחה נתנה למהנדסים ביטחון להמשיך הלאה. החל משנת 2000 נקדחו 41 חורים, והוצאו מהם כ-38 מטרים מעוקבים של אדמה במשקל 70 טון. ההטיה הצטמצמה בכחצי מעלה, מ-5.5 מעלות ל-3.97 מעלות, כך שהמגדל חזר בדיוק למצב שבו היה נמצא בתחילת המאה ה-19. בדצמבר 2001 נפתח המגדל מחדש לציבור, ובשנת 2008 הודיעו המהנדסים כי הוא הפסיק לזוז לחלוטין, לראשונה בתולדותיו. איש לא התכוון ליישר אותו לגמרי. ההטיה היא פשוט חלק מזהותו של המבנה, ובלעדיה ספק אם מיליוני מבקרים היו טורחים לבוא ולצלם את עצמם 'תומכים' בו מדי שנה מחדש.
תגובות
היו הראשונים להגיב!