איי פרלון: האי שאסור לבקר בו מול סן פרנסיסקו
בבוקר ערפילי טיפוסי מול חופי קליפורניה, כשהגלים מתנפצים על סלעים שחורים ומחודדים, קשה להאמין שרק כ-45 ק"מ מערבית לגשר שער הזהב, סמלה הנוצץ של סן פרנסיסקו, מסתתר עולם שכמעט איש אינו מכיר. איי פרלון, הם אוסף של סלעים וולקניים קטנים שמזדקרים מתוך האוקיינוס השקט, מקום שתואר פעם כ"איים קטנים ומחודדים בים". התיאור הזה, שנכתב לפני עשרות שנים, עדיין מדויק להפליא.
האיים מתחלקים לשלושה אזורים נפרדים. סאות'איסט פרלון, האי הראשי, משתרע על שטח של כ-280 דונם בלבד, שטח קטן יותר מפארק עירוני ממוצע. זהו המקום השטוח היחיד בכל הארכיפלג, והוא מארח מגדלור בודד שממשיך להאיר את הדרך לספינות. כשני ק"מ צפונית-מערבית ממנו צץ "מידל פרלון", סלע בודד בקוטר של כ-46 מטר. ועוד כשישה ק"מ צפונה מתנשאים נורת' פרלונס, אשכולות של איים תלולים שנחשפים ללא הפוגה לרוחות אכזריות ולערפל כבד.
המרחק מהיבשת אינו רב במיוחד. בימים בהירים, תושבי סן פרנסיסקו יכולים לראות את קווי המתאר של האיים באופק. אבל המרחק הפיזי הזה מסתיר תהום אמיתי הרבה יותר עמוק: מאז 1974, האיים הללו הוכרזו כשטחי הבר מוגנים וההגעה אליהם אסורה כמעט לחלוטין. זוהי אחת משמורות הטבע היחידות בארצות הברית שסגורה לגמרי בפני הציבור הרחב. לא משנה כמה תתכננו, כמה תשלמו, או כמה תנסו לשכנע, הדלת נעולה.
הסיבה לסגירה הקפדנית הזו טמונה בעבר הטראומטי של המקום ובהווה העדין שלו. במשך עשרות שנים, בני אדם ניצלו את האיים ללא רחם. בשנות ה-1850, כשגל החיפושים אחר זהב הציף את קליפורניה באלפי מהגרים, איי פרלון הפכו למקור לא צפוי למזון. ציידים הגיעו לאיים ואספו ביצי עופות ים בכמויות עצומות, מכרו אותן בשווקי סן פרנסיסקו והרוויחו הון. התעשייה הזו כמעט חיסלה את אוכלוסיות הציפורים. מאוחר יותר, במאה ה-20, האזור סבל מדליפות נפט שזיהמו את המים והרגו אלפי בעלי חיים.
הטבע ניחן ביכולת התאוששות מדהימה, אבל רק כשנותנים לו את התנאים המתאימים. כשהאיים הוכרזו כמקלט חיות בר לאומי, חלקם כבר ב-1909, מה שהופך את השמורה לאחת הוותיקות ביותר במדינה, החלה תקופה חדשה. ב-1969 התווסף גם האי הראשי, סאות'איסט פרלון, והגנה המשפטית התחזקה עוד יותר כשהקונגרס האמריקאי הכריז על המקום כשטח בר מוגנים ב-26 בדצמבר 1974. השמורה, המשתרעת על 570 דונם בלבד, מנוהלת על ידי הסוכנות הפדרלית 'שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית' שבמחלקת הפנים.
התאוששות מדהימה של חיות הבר
התוצאות של עשרות שנות הגנה קפדנית מדהימות. כיום חיים באיים כרבע מיליון עופות ים, מספר שקשה לתפוס עד שרואים את הצפיפות האדירה באיים הקטנים הללו. עופות הים באים במגוון מדהים של צורות וצבעים, וכולם מצאו מקלט באיי פרלון: אורייה מצויה, קורמורן ברנדט, קורמורן פלגי, שחף מערבי, אלקה קסינית, אלקה קרנפית, סערורית אפרפרה ותוכי ים צהוב-ציצה.
בין כל אלה בולטת במיוחד סערורית אפרפרה, עוף ים נדיר שמחצית מאוכלוסייתו העולמית כולה חיה באיי פרלון. זוהי ציפור קטנה, כהה וחמקמקה שמבלה את רוב חייה במעוף מעל האוקיינוס הפתוח. היא חוזרת לאיים רק כדי להטיל ביצים ולגדל גוזלים, ועושה זאת במחילות צרות בין הסלעים. ללא ההגנה המוחלטת שמספקים האיים, סביר להניח שהמין הזה היה נמצא בסכנת הכחדה ממשית. האיים מארחים גם את המושבה הגדולה ביותר בעולם של שחפים מערביים, עדות נוספת לחשיבות האקולוגית של המקום.
אבל עופות הים הם רק חלק מהסיפור. המים המקיפים את האיים הפכו לבית לאוכלוסייה משגשגת של יונקי ים. כלבי ים פרוותיים, שכמעט נכחדו בעבר בגלל ציד מסיבי למען פרוותם היקרה, חזרו לאיים. כ-400 פילים ים צפוניים, יצורים ענקיים שיכולים להגיע למשקל של כ-3 טון, מתרבים כעת על החופים הסלעיים. פוקנות, אריות ים קליפורניים ואריות ים של סטלר, שוחים במים הצלולים, ובעונות מסוימות עוברים במקום לווייתן אפור, לווייתן גדול-סנפיר (גבנון) ולווייתן כחול, הגדול מכל היצורים שאי פעם חיו על פני כדור הארץ.
המים מסביב לאיים ידועים גם בתושב מפחיד במיוחד: הכריש הלבן הגדול. האזור מושך ריכוז גבוה של כרישים לבנים, במיוחד בגלל שפע כלבי הים המהווים מקור מזון עשיר. הנוכחות של כרישים אלה היא למעשה סימן לבריאות המערכת האקולוגית: טורפי פסגה כמו הכריש הלבן מופיעים רק במקומות שבהם יש מספיק טרף, מה שמעיד על שרשרת מזון שלמה ומתפקדת.
המגדלור הבודד על סאות'איסט פרלון ממשיך להאיר. אבל מאז 1994 הוא פועל באופן אוטומטי. באותה שנה הותקנה במגדלור מערכת אנרגיה סולארית, והצורך בנוכחות אנושית קבועה באי הסתיים. זהו שינוי סמלי: האיים חזרו להיות מה שהיו פעם, שמורת טבע פראית שבה האדם הוא אורח נדיר ולא קבוע, מקום שבו הטבע קובע את כללי המשחק.
החיים הקיצוניים של מדעני האיים
האיים סגורים בפני הציבור, אבל קומץ קטן של אנשים זוכה להגיע למקום המיוחד הזה. מדי שנה מגיעים לאיים כמה מדענים נבחרים שמבצעים מחקרים ארוכי טווח על המערכת האקולוגית. חייהם של אנשים אלה באי הראשי מתוארים כחוויה קיצונית, שילוב של בדידות, קשיים פיזיים, ויופי טבעי עוצר נשימה. הם חיים בתנאים כפריים, ללא נוחיות מודרניות, נתונים לרוחות עזות ולערפל כבד שיכול להימשך ימים.
המדענים מתעדים כל פרט: מונים אוכלוסיות דגים, עוקבים אחר דפוסי החיים של עופות הים, חוקרים את התנהגות הכרישים. לעיתים הם נאלצים לחבוש קסדות מגן כשהם נעים באי, הציפורים מגינות על הקנים שלהן באגרסיביות ותוקפות כל מי שמתקרב. המים כל כך סוערים עד שאין אפילו רציף לסירות; כל ציוד ואדם שמגיעים לאי חייבים להיות מורדים בזהירות רבה על הסלעים.
ב־2016 יצא לאור ספר בשם "שומרי המגדלור" מאת אבי ג'ני, שמתאר חוויה דמיונית של צלמת טבע המגיעה לאיי פרלון לשנה שלמה. הספר זכה לשבחים ביקורתיים רבים והציג לקהל רחב את הקסם והסכנה שבחיים באיים המבודדים. הספר מלא בתיאורים עשירים של הטבע הפראי, ומציג את האיים כמקום מבודד ופראי שנמצא קרוב מבחינה גיאוגרפית לעיר מודרנית גדולה, אבל רחוק ממנה שנות אור מבחינה תרבותית ואקולוגית.
התקנות באיי פרלון קפדניות במיוחד. כמו בכל שטחי הבר המוגנים, אסור להשתמש בכל ציוד ממונע או מכני: לא כלי רכב, לא סירות מנועיות, לא אופניים, לא גלשני רחיפה, ואפילו לא נחיתת מסוקים. מטרת התקנות הללו היא לשמור על השקט והטוהר של המקום, למנוע הפרעה לחיות ולצמצם את ההשפעה האנושית למינימום האפשרי. האיים סגורים לציבור, אבל ישנן הזדמנויות להתנדבות דרך ארגונים שונים, אך גם אלו מוגבלות מאוד ודורשות הכשרה מיוחדת.
איי פרלון מייצגים ניסוי ייחודי בשימור טבע: מה קורה כשנותנים למערכת אקולוגית פגועה את המתנה הכי יקרה שאפשר לתת לה, להיות לבד? התשובה, כפי שמוכיחים העשורים האחרונים, היא התאוששות מדהימה. הציפורים חזרו, כלבי הים חזרו, המים התנקו, והאיים הקטנים והסלעיים הללו הפכו שוב למקום שבו החיים פורחים. זהו מקום שאסור לבקר בו, אבל דווקא בגלל זה, אולי רק בגלל זה, הוא ממשיך לשגשג. אז בואו לא נבקר בו.
תגובות (2)