פמוקאלה: טירת הכותנה שבנה הטבע בטורקיה
תדמיינו הר שכולו מכוסה שלג, מנצנץ באור השמש, אבל בלי טיפת שלג אחת, ובלי חורף בכלל. האקלים סביב חם כל השנה. מה שמכסה את ההר הזה הוא לא קרח, אלא סלע לבן ומבריק, שנראה כאילו מישהו פרש עליו שכבה עבה של צמר גפן רך. זה המראה הראשון שפוגש כל מי שמגיע לפמוקאלה, ובתרגום מטורקית: "טירת הכותנה", אתר טבע בדרום-מערב טורקיה. גם כשעומדים ממש מולו, ונוגעים באבן הקשה במו ידיים, קשה להאמין שהמראה הזה אמיתי.
האתר נמצא במחוז דניזלי שבדרום-מערב טורקיה, על צוק שגובהו כמעט 200 מטר. מאות מדרגות ובריכות זעירות נפרשות זו מעל זו לאורך כ-2,700 מטר. חלק מהבריכות נמוכות מחצי מטר, וחלק מגיעות עד שישה מטרים גובה. בתוכן זורמים מים חמים בגוון תכלת-טורקיז, שהניגוד שלהם מול הלובן הבוהק של האבן יוצר תמונה שקשה לתאר במילים בלי לעמוד מולה. מרחוק, כל הגבעה נראית כמכוסה שלג נצחי.
מתחת לפמוקאלה זורמים לא פחות מ-17 מעיינות חמים, שהמים בהם מגיעים לפעמים כמעט לרתיחה. המים האלה עשירים בסוג של אבן גיר מומסת, אותו חומר שממנו עשוי גם השיש. כשהמים מגיעים אל פני השטח ומתקררים, האבן שבתוכם מתחילה להתקשות לאט, תחילה כמו ג'ל רך, ולאורך זמן ארוך כסלע קשה לגמרי. כך, טיפה אחרי טיפה, במשך שנים, נבנתה יצירת הטבע הזו. קשה שלא לראות בתהליך המופלא הזה, שממשיך לקרות ממש עכשיו מתחת לרגלי המבקרים, ביטוי ליד המכוונת של הבורא, שברא עולם שבו אפילו זרימת מים פשוטה הופכת במשך הזמן ליצירה מרהיבה.
עיר עתיקה וקהילה יהודית ששגשגה
מעל הבריכות, בראש הסלע הלבן שנקרא טרוורטין, שוכנות חורבותיה של עיר עתיקה בשם הירפוליס. אנשים גרו במקום כבר בתקופת הפריגים, עם קדום שהתיישב שם שנים רבות קודם לכן. בזמן החשמונאים, לקראת סוף המאה השנייה לפנה״ס, הקימו שם מלכי פרגמון עיר נופש של ממש. תושבי המקום השתמשו במי המעיינות החמים לרפואה, ואף לניקוי וייבוש צמר, תעשייה מקומית חשובה של אותם ימים.
מי היה מאמין שבמרחק אלפי ק״מ מירושלים שגשגה כאן קהילה יהודית של ממש? זה פרט שכמעט אף אחד לא מכיר: בהירפוליס התיישבה קהילה יהודית גדולה במיוחד. אנטיוכוס שלח לאזור הזה כ-2,000 משפחות יהודיות מבבל, ובהמשך הצטרפו אליהן עוד יהודים מארץ ישראל עצמה. הקהילה גדלה עד כדי כך, שלפי ההערכות ההיסטוריות, בשנת 62 לפנה״ס מנתה קהילת יהודי הירפוליס כ-50,000 נפש. מספר מרשים לכל קנה מידה, שמראה כמה משמעותי היה המקום הזה גם עבור היהודים שחיו שם עוד לפני חורבן בית המקדש השני, הרחק מאוד מארץ ישראל.
בשנת 133 לפני הספירה עברה העיר לשליטת רומא, ומאז רק התרחבה. במאה הראשונה לספירה הכתה באזור רעידת אדמה חזקה שהרסה כמעט את כל העיר, אבל התושבים לא ויתרו, ובנו הכול מחדש מן ההריסות. עד היום שרדו במקום שער גדול, בית קברות עתיק שמשתרע על יותר משני ק״מ, ותיאטרון רומי מרשים שהכיל בעבר אלפי צופים. בתחתית ההר, בין שרידי העיר לבריכות הלבנות, יש בריכה מיוחדת בשם "בריכת קלאופטרה", ובתוכה עמודי שיש עתיקים שקועים במים חמים, בטמפרטורה קבועה של כ-36 מעלות. מספרים שזה היה הבריכה של המלכה המצרית בזמנו, אבל זה מעולם לא הוכח כעובדה היסטורית ודאית.
מיליוני תיירים ואתגרי השימור
פמוקאלה נמנה כיום עם עשרת האתרים הארכיאולוגיים המבוקרים ביותר בטורקיה. המספרים מדברים בעד עצמם: כבר בשנת 2019 עבר מספר המבקרים השנתי את ה-2.5 מיליון איש. לפי נתונים רשמיים, רק בשמונת החודשים הראשונים של 2024 ביקרו במקום כ-1.7 מיליון תיירים. אז כמה מבקרים אתר עתיק כזה באמת יכול לספוג בלי להינזק? בדיקה שנעשתה על המקום קבעה שהגבול הסביר עומד על כ-1.4 מיליון מבקרים בשנה, ורק כ-9,800 ביום. במילים פשוטות: המקום כמעט תמיד עמוס יותר מדי, ומספר המבקרים בפועל חורג מהגבול הזה שוב ושוב.
השנים לא תמיד היו נדיבות אל הסלע הלבן. הסטת מי המעיין להזנת בריכות מלונות, זיהום משפכים ורחצה ישירה של תיירים על גבי האבן, כל אלה גרמו לכך שחלקים מהמדרגות התחילו להיראות אפורים ופחות יפים. כדי לעצור את התהליך, הרשויות בטורקיה נקטו בצעדים נחרצים: שישה מלונות ומבנים שהוקמו סביב הבריכה החמה נהרסו כליל, כניסת רכבים פרטיים לאתר נאסרה כמעט לחלוטין, והכביש שחצה בעבר את המדרגות נסגר אחת ולתמיד. גם הרחצה החופשית בבריכות עצמן הוגבלה מאוד, כיום מבקרים יכולים לדרוך רק בשבילים מסוימים ומוגדרים מראש.
מבקר שמגיע היום לפמוקאלה נדרש להוריד את נעליו לפני העלייה על המדרגות הלבנות, כלל שנועד למנוע שחיקה של פני האבן העדינה. הליכה יחפה על הסלע הזה, אגב, אינה מסוכנת כפי שאפשר לחשוב בהתחלה: משטח האבן "תופס" יפה את כפות הרגליים, בלי להיות חד כלל. מי שמתכנן לבקר במקום יעשה נכון אם יגיע מוקדם בבוקר, לפני שההמונים ממלאים את השבילים, ויביא איתו הרבה מים, צל כמעט ואין באזור החשוף לשמש הטורקית הקופחת. וכך, בין הדורות שחלפו לבין ההמונים הממשיכים להגיע מדי שנה לטורקיה, ממשיכה טירת הכותנה לעמוד במקומה, יצירה שנבנתה טיפה אחר טיפה, במשך שנים רבות, ומזכירה לנו שוב כמה גדולה ומופלאה הבריאה שסביבנו.
תגובות
היו הראשונים להגיב!