ארבול דל טולה: העץ בעל הגזע הרחב בעולם
תארו לעצמכם עץ שכדי להקיף את גזעו נדרשים כ-30 בני אדם, כפיים שלובות זו בזו. זה לא דימוי מוגזם. בעיירה סנטה מריה דל טולה שבמדינת אואחקה שבמקסיקו, במרחק כמה ק"מ בלבד ממרכז העיר, ניצב עץ ברוש מהמין הקרוי ברוש מונטזומה. עץ שהיקף גזעו נמדד בשנת 2005 ועמד על כ-42 מטרים. במונחים שקל יותר לדמיין: זהו אורך של כעשר מכוניות החונות ברצף, אחת אחרי השנייה.
למקומיים יש כמה שמות עבור העץ המופלא הזה. הילידים המקוריים קראו לו 'אל אהואוואטה', כינוי שמשמעותו 'האיש הזקן של המים', שם שמקורו בשפת הנאהואטל. הזפוטקים, עם עתיק שישב באזור, שימרו את הקשר המיוחד לעץ במסורותיהם ובאגדותיהם עד ימינו. כל שם, כך מתברר, מספר פרק אחר בסיפור הארוך של העץ.
ומה לגבי הגיל של הענק הזה? כאן מתחילה מחלוקת מרתקת. הערכות שונות נעות בין 1,200 ל-3,000 שנה, ויש אף מי שטען ליותר טענה שמעולם לא נתמכה מדעית. ההערכה המבוססת ביותר, זו שמסתמכת על קצב הצמיחה הטבעי של העץ, מדברת על טווח של 1,433 עד 1,600 שנה. מפתיע לגלות שהמספר הזה תואם בצורה מדויקת את המסורת המקומית של בני הזפוטק, שלפיה העץ ניטע לפני כ-1,400 שנה בדיוק.
אגדות עתיקות סביב העץ
לפי מסורת עם האיוק, שהם קבוצה אינדיאנית, מספרת סיפור לפיה, מלך בשם קונדוי הוביל את אנשיו במסע ארוך להקמת עיר בשם מיטלה. בדרך חזרה, כשעברו באזור ביצתי, קונדוי, עייף מהליכה ארוכה, נעץ את מקל ההליכה שלו באדמה כדי לנוח לרגע. המקל השריש, צמח, והפך במרוצת הדורות לעץ הענק שעומד היום בלב העיירה. או שכן או שלא.
המקום עצמו היה פעם שונה מאוד ממה שהוא היום. באזור שבו ניצב העץ שכן אגם מלא בביצות ובעצי ברוש, שהושקה על ידי נהר בשם אטויאק. עם הגעת הכובשים הספרדים בתחילת המאה ה-16 החל תהליך של ייבוש הביצות והפיכת האזור לשטח חקלאי. הספרדים בנו בית תפילה ממש לצד העץ, ולמעשה מעל מקום פולחן עתיק ששימש את הילידים לפני בוא הכובשים.
העיירה שנבנתה סביב העץ נקראת על שמו: סנטה מריה דל טולה. כיום, כשעומדים בחצר שם, אפשר לראות איך גזע העץ העצום מגמד לגמרי את הבניין שלצידו. תזכורת שקטה, אך בלתי ניתנת להתעלמות, למי שהיה כאן קודם.
אטרקציה תיירותית בסכנה
אחד הדברים המסקרנים ביותר בביקור בעץ הוא הצורות המשונות שניתן לזהות בגזעו המפותל. פיל, ראש אריה, תנין, צבי, דג, ואפילו דמות שמזכירה אננס, כל אחד מוצא בו משהו אחר. הצורות הללו הפכו לאטרקציה של ממש: ילדי בית ספר מקומיים משמשים כמדריכים בלתי רשמיים, ומצביעים על הדמויות לתיירים הנרגשים. לפי מבקרים שתיעדו את חוויתם באתר, המדריכים הצעירים אף העניקו כינויים משעשעים לחלק מהצורות, בהתייחס לדמויות ציבוריות מקומיות.
אבל לא הכל שלווה סביב העץ העתיק הזה. כתבה שפורסמה בניו יורק טיימס בשנת 1995 חשפה שפיתוח תעשייתי באזור הוריד את מפלס המים התת-קרקעיים שמזינים את שורשי העץ. מפעלי פלסטיק ומתקני גז שאבו מים מאותם בארות שממנן ניזון העץ במשך שנים רבות. האם עץ שחי כ"כ הרבה יוכל לשרוד גם את פגעי המאה ה-20? מהנדס בשם חורחה אוגוסטו ולסקו חימנז, שהקים ועדה מקומית להגנה על העץ, אמר בזמנו: 'מה שאנחנו עושים זה לא רק לנסות להציל עץ, לא משנה כמה הוא גדול או זקן. אנחנו צריכים למצוא דרך שונה לגמרי לתמוך בחברה'.
הממשלה המקומית לא התעלמה מהאזהרה. מדינת אואחקה שבדרום מקסיקו אישרה מענק בסך 35 אלף דולר לחפירת בור מים חדש לעץ, לטיפול בטפילים ולבניית מערכת הגנה מפני ברקים. התיירות שמושכת העץ מספקת פרנסה ל-75% מתושבי העיירה. בכל שנה, ביום שני השני של אוקטובר, חוגגים התושבים את יום העץ בפסטיבל מקומי מיוחד, עם מוזיקה, אוכל וריקודים מסביב לגזע האדיר. עבור מי שגדל בצל הענפים הללו, העץ הזה הוא הרבה יותר מאטרקציה תיירותית.
תגובות
היו הראשונים להגיב!