אירוע טונגוסקה: הפיצוץ המסתורי שטלטל את סיביר
סמנוב ישב בשקט על מרפסת ביתו בכפר וואנאוורה הסיבירי, בוקר שמשי ורגוע כמו כל בוקר אחר. ואז, ללא שום אזהרה, קרה משהו שלא יכול היה להסביר: "פתאום ראיתי שהשמיים נבקעו לשניים ואש עצומה הופיעה מעל היער," סיפר מאוחר יותר. "חם לי כל כך שלא יכולתי לסבול, כאילו חולצתי עולה באש. ואז מכה חזקה נשמעה, ונזרקתי כמה מטרים." הוא איבד את הכרתו. הוא שכב במרחק של 65 קילומטרים בלבד מנקודת הפיצוץ.
זה קרה ב-30 ביוני 1908, בשעה 07:17 בבוקר. סלע חלל בגודל בניין של שמונה קומות חדר לאטמוספרה במהירות מסחררת כ-27 ק"מ בשנייה, פי שמונים ממהירות הקול. הכוחות שפעלו עליו בזמן הכניסה היו כל כך עוצמתיים, עד שהסלע לא הגיע כלל לאדמה, הוא התפוצץ באוויר, בגובה של כ-9 ק"מ מעל היער, ושחרר כמות אנרגיה שמגיעה לאלף פצצות הירושימה.
התוצאה על הקרקע הייתה הרס מוחלט. כ-80 מיליון עצים נשברו ונפלו על שטח גדול יותר מכל גוש תל אביב, בצורת פרפר ענק עם מוטת כנפיים של 70 קילומטר. גל הלחץ האווירי שנוצר בפיצוץ הקיף את כדור הארץ פעמיים, ונרשם במכשירי מזג אוויר מגרמניה ועד אינדונזיה. ובכל זאת, לא נמצא מכתש פגיעה, לא נמצאו שברי אבן. כאילו הגורם פשוט נעלם. כאילו מה שגרם לפיצוץ פשוט… נעלם. ולא. לא היה שם שום כדור טונגו.
פיצוץ ענק, אפס ראיות
כמעט שני עשורים עברו לפני שמדען ראשון הגיע לאתר. בשנת 1927 יצא הגיאולוג הסובייטי ליאוניד קוליק לסיביר עם מימון ממשלתי, הוא שכנע את השלטונות שברזל ממטאוריט יכול לשרת את התעשייה. הוא ניהל ארבע משלחות ואיתר שטח שבו עצים עבי-גזע שכבו שבורים כגפרורים, כולם מוטים החוצה ממרכז אחד. אבל הבורות שחשב שהם מכתשי פגיעה התגלו כשקעים טבעיים. לא ברזל, לא שאריות. שום דבר.
דבר אחד בלט מכל השאר וגרם לחוקרים לעצור: עצי היער הקרובים ביותר למרכז הפיצוץ לא נפלו. הם עמדו זקופים, בלי קליפה, בלי ענפים, כמו עמודי טלגרף חשופים. הסיבה: גל הלחץ ירד עליהם ישירות מלמעלה, מה שאומר שהפיצוץ היה אווירי ולא פגיעה בקרקע. גם תבנית השריפות הייתה חריגה, הגזעים לא נשרפו מבפנים אלא נחרכו על פני השטח בלבד, כאילו גל חום עז עבר עליהם בשנייה אחת ונעלם.
בשנות ה-60 של המאה הקודמת מצאו החוקרים בקרקע האתר כדוריות זעירות מאוד של מינרלים שמקורם מחוץ לכדור הארץ. כמות הניקל בהן לעומת הברזל הצביעה על גוף מהחלל, אך גם ממצא זה לא סגר את התיק, כי לא ניתן היה לקשור אותו בוודאות לאירוע עצמו. הפיצוץ הגדול ביותר שתועד בהיסטוריה האנושית נותר ללא ראיות חד-משמעיות.
חייזרים, שביטים ואסטרואידים נעלמים
העובדה שלא נמצא כלום, הזמין את הדמיון לפעול. ב-1946 פרסם סופר סובייטי סיפור שבו הציע שהגוף היה חללית חייזרית עם מנוע גרעיני שהתפוצץ בתאונה, הרעיון תפס וסחף קוראים רבים. ב-1973 הציעו פיזיקאים ש-חור שחור זעיר, גוף בעל כוח משיכה כל כך חזק שאפילו אור אינו יכול לצאת ממנו, חדר דרך כדור הארץ ויצא מהצד השני, אך המכשירים לא קלטו שום גל יציאה באוקיינוס האטלנטי, ותיאוריה זו נפלה. ב-1965 הציעו אחרים שמדובר בחתיכת "אנטי-חומר", חומר שנמחק מייד כשפוגש חומר רגיל, אבל גם זה לא הוכח.
הסבר מדעי אחד שמשך תשומת לב רצינית הוא תיאוריית השביט. שביטים, בניגוד לסלעי חלל, עשויים בעיקר מקרח ואבק, ועשויים להתאדות לחלוטין בפיצוץ אווירי מבלי להשאיר שאריות, תשובה אלגנטית לשאלה מדוע לא נמצא כלום. ב-1978 הציע חוקר שהגוף היה שבר של שביט אנקה, ושגשם מטאורים קרוב מגיע לשיאו בדיוק יום לפני תאריך האירוע. אולם מחקר מ-2001 חישב שההסתברות שהגוף הגיע ממסלול של סלע חלל רגיל, לא שביט, היא 83%.
הקונצנזוס המדעי כיום נוטה לאסטרואיד סלעי, אך גם כאן יש הפתעות. מחקר מ-2020 הציע תרחיש מרתק במיוחד: סלע חלל גדול יותר ממה שחשבו "החליק" על שכבות האטמוספרה בזווית אלכסונית, שחרר את כל האנרגיה שלו, ואז המשיך את דרכו בחלל מבלי להתפוצץ כלל. אם כך, אותו אסטרואיד עדיין מסתובב שם. מעל אלף מאמרים מדעיים נכתבו על האירוע מאז 1908 ועד היום, ועדיין לא הגיעו להסכמה מלאה, וזו, אולי, התשובה הכנה ביותר שיש.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!