שחפת: המגפה העתיקה שממשיכה להרוג מיליונים
ב-24 במרץ 1882 עמד ד"ר רוברט קוך לפני קהל חוקרים בברלין והכריז על גילוי שהיה אמור לשנות את העולם: הוא זיהה את החיידק הגורם לשחפת. באותה תקופה, מחלה זו הייתה אחראית למות אחד מכל 7 אנשים באירופה ובאמריקה. הגילוי עורר תקוות גדולות, אבל מאז אותו יום ועד היום, המחלה המשיכה לגבות קורבנות במספרים עצומים שקשה לתפוס.
השחפת נגרמת מחיידק בשם Mycobacterium tuberculosis, יצור זעיר המתנהג בצורה חריגה בהשוואה לחיידקים אחרים. בעוד שחיידק רגיל גדל בתרבית מעבדה תוך 5 ימים, חיידק השחפת יכול לקחת עד 10 שבועות. הוא עובר מאדם לאדם דרך האוויר, שיעול, עיטוש, ואפילו שירה בקול רם מספיקים להפיצו. מי שנחשף לחיידק אינו בהכרח חולה: כ-90% מהנדבקים מפתחים מה שנקרא שחפת סמויה, מצב שבו הגוף מצליח לבלום את החיידק ולכלוא אותו, ללא תסמינים וללא הדבקת הסביבה. רק 10% מהנדבקים יפתחו מחלה פעילה.
המספרים כיום אינם פחות מטלטלים. כ-10.5 מיליון אנשים חולים בשחפת מדי שנה, וכמיליון וחצי מתים ממנה, יותר מאשר מאיידס, מלריה ואבולה גם יחד. לפני מגפת הקורונה, שחפת ריאות הייתה מחלת הזיהום הקטלנית ביותר בעולם. כרבע מאוכלוסיית כדור הארץ, כ-2 מיליארד איש, נושאים את החיידק בגופם, רובם מבלי לדעת זאת. ו-8 מדינות בלבד, ובראשן הודו, אינדונזיה וסין, אחראיות לשני שלישים מכלל המקרים בעולם.
איך החיידק מרמה את הגוף
כדי להבין מדוע השחפת כה קשה לחיסול, צריך להכיר את האופן שבו נברא החיידק הזה, עם יכולות הסתתרות יוצאות דופן. כשחיידק השחפת חודר לגוף, מערכת החיסון שולחת נגדו תאים מיוחדים הנקראים מקרופאגים, תאים שתפקידם לבלוע ולהשמיד פולשים זרים. אצל רוב הפתוגנים, הסיפור נגמר כאן. אבל חיידק השחפת שורד בתוך המקרופאג עצמו ומשתמש בו כמחסה.
חוקרים מ-MIT גילו כיצד חיידקים מסוימים מצליחים לחמוק ממערכת החיסון שלנו. כשתא חיסוני בולע חיידק כדי להשמיד אותו, החיידק לא נשאר מחכה לגורלו. הוא משתמש בשני חלבונים מיוחדים שעובדים יחד כדי לנקב חור בדופן התא ולברוח החוצה. הדבר המפתיע הוא שאף אחד מהחלבונים האלה אינו מסוגל לעשות זאת לבדו, רק השילוב בין השניים יוצר את המנגנון הזה. הבנת האופן שבו הם משתפים פעולה פותחת פתח לפיתוח תרופות שיחסמו את המנגנון הזה ויאפשרו למערכת החיסון לעשות את עבודתה.
כשמחלה פעילה אכן מתפתחת, התסמינים מופיעים לאט: שיעול מתמשך, חום, הזעות לילה, ירידה במשקל. הריאות הן האתר השכיח ביותר, אבל החיידק יכול להגיע לכל מקום, עמוד השדרה, הכליות, קרום המוח, בלוטות הלימפה. ללא טיפול, שחפת פעילה הייתה קטלנית בכ-50% מהמקרים לפני עידן האנטיביוטיקה. הטיפול הסטנדרטי כיום כולל ארבע תרופות במקביל, איזוניאזיד, ריפמפיצין, פיראזינמיד ואתמבוטול, למשך 6 חודשים. מדוע כל כך הרבה זמן? הסיבה נעוצה בביולוגיה של החיידק עצמו: הוא גדל לאט כל כך, שצריך לשמור על הטיפול זמן רב כדי לתפוס את כל החיידקים ברגע שהם מתעוררים ונעשים פגיעים.
חיסון חדש בדרך סוף סוף
החיסון היחיד הקיים נגד שחפת נקרא BCG הוא פותח ב-1921, לפני יותר ממאה שנה, ומוגבל מאוד: מגן היטב על תינוקות מפני הצורות הקשות של המחלה, אבל יעילותו נגד שחפת ריאתית במבוגרים אינה עקבית. חוקרים בתחום מדגישים שוב ושוב את הצורך הדחוף בחיסון חדש ויעיל יותר, חיסון שיוכל להגן גם על מבוגרים בסיכון גבוה.
מספר מועמדי חיסון נמצאים כיום בניסויים קליניים בשלבים שונים. המועמד המבטיח ביותר כרגע הוא M72/AS01E, שפותח על ידי חברת גלקסו סמית' קליין. בניסוי קליני שכלל למעלה משלושת אלפים מבוגרים, הוא הפחית ב-54% את הסיכון לפתח שחפת פעילה בקרב נשאי שחפת סמויה. גיוס לניסוי שלב 3, השלב הגדול לפני אישור רגולטורי החל במרץ 2024 באפריקה.
אבל המלחמה בשחפת אינה רק מדעית. מחקרים ממדינות עם שיעורי שחפת גבוהים מראים שגורמים חברתיים משפיעים עמוקות על הצלחת הטיפול. המחלה, מסתבר, אינה רק שאלה של חיידקים ותרופות, היא שאלה של עוני, של גישה למזון, ושל יכולת להחזיק בטיפול ממושך ומייגע. אחרי מאה שנה של המתנה, אולי הפעם הסיפור ייגמר אחרת. אולי. רבות מחשבות.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!