מעגלי התבואה: האמת המפתיעה מאחורי התעלומה שהטעתה את העולם
ערב אחד ב-1976, שני חברים ישבו בבית מרזח בווילטשייר שבדרום אנגליה. דאג באוור ודייב צ'ורלי, שניהם ציירים בסוף שנות הארבעים לחייהם, שוחחו על תופעה מוזרה שבאוור שמע עליה בזמן שחי באוסטרליה, דפוסים מעגליים שהופיעו בשדות קנה סוכר והיו מכונים "קיני הצלחות של טאלי" או קיני צלחות מעופפות. הסיפורים האוסטרליים עוררו את דמיונם.
באוור הציע לצ'ורלי: "בוא נלך לשם ונגרום לזה להיראות כאילו צלחת מעופפת נחתה". הגיע הזמן, חשב, לראות קן צלחת בעצמו. באותו לילה ממש הם נסעו לחנות למסגור תמונות של באוור, לקחו את מוט הברזל שבו השתמש לפתיחת הדלת, ויצאו לשדות החיטה הסמוכים. הם לחצו את המוט על התבואה עד שיצרו עיגול גדול. כך, בלי תכנון מוקדם ובלי לדמיין לאן זה יוביל, נולדה תופעה שתסעיר את העולם במשך עשורים. למחרת בבוקר חזרו הביתה מרוצים, מבלי לספר למשפחותיהם דבר.
שבוע אחר שבוע, השניים המשיכו בפעילותם הלילית. הם היו הולכים לבית המרזח ומשם לשדות כדי להגשים את רעיונותיהם האמנותיים באמצע הלילה. שני האמנים ראו בכך יצירת אמנות עממית עם קנבס בגודל בלתי מוגבל, השדות הפתוחים של הכפר האנגלי.
עם הזמן הם שיפרו את הטכניקה והכלים. עברו משדות חיטה לשדות תירס, שדרגו את הכלים ללוחות עץ באורך מטר וחצי עם חוטים מחוברים, ויצרו כובעים עם חוטים בולטים ישר החוצה כדי לקבל פרספקטיבה ולייצר קווים ישרים יותר. צ'ורלי פיתח הרגל מוזר, כשחזר הביתה, הוא היה מניח קלח תירס על שולחן המטבח, מה שבלבל את בנו ג'ים כשהתעורר בבוקר.
אבל היה כאן בעיה אחת: במשך שנתיים, באוור וצ'ורלי יצרו מעגלי תבואה כמעט ללא כל תגובה ציבורית. העבודה הייתה גוזלת זמן ומעייפת, והם כבר לא היו צעירים. מה טעם ביצירת מעגלים בשדות אם אף אחד לא שם לב?
כשהמתיחה הפכה לתופעה עולמית
באוור הבין שהם צריכים ליצור מעגל במקום עם נקודת תצפית כדי ש״אנשים יוכלו לשבת בפיקניקים ולהסתכל למטה בפליאה על עבודתם״. הם מצאו מקום ליד אתר תיירותי, יצרו מעגל תבואה ברוחב כ-24 מטר, ובום, למחרת זה היה החדשות בכל המדינה. התופעה המסתורית של ״קיני הצלחות״ הגיעה לבריטניה.
החברים היו מאושרים מכל הספקולציות על מקור העיגולים ה״מסתוריים״. הם אפילו הכניסו את עצמם לתוך התעלומה, בדומה לרוצחים סדרתיים שמופיעים בזירת הפשע שלהם ומתמזגים בין הצופים. במספר מקרים הם ניגשו למומחי מעגלי תבואה, המכונים ״צריאולוגים״, והציגו עצמם כחובבי חיות בר שנמצאים הרבה באזורים אלה.
הם הבטיחו למומחים שישמרו עין פקוחה למעגלים נוספים. לאחר מכן היו יוצרים מעגל נוסף, חוזרים לאותם מומחים ומספרים להם בהתרגשות שמצאו אחד, כדי לוודא שיקבל תשומת לב. המשחק הזה של חתול ועכבר היה חלק בלתי נפרד מההנאה.
הם גם שמו לב למדענים שחיפשו הסברים לוגיים לתופעה והתעללו בהם. כשמטאורולוגים הסבירו שהמעגלים נוצרו על ידי ״רוחות מסתחררות כלפי מטה״, באוור וצ׳ורלי התחילו ליצור מעגלים גיאומטריים יותר, שאי אפשר היה להסביר באמצעות הטבע. הצורות הפכו מורכבות יותר ויותר, מעיגולים פשוטים למרובעים, משושים וסהרים.
הם שמרו על הסוד מול משפחותיהם במשך שנים. 9 שנים לאחר תחילת הפעילות, ב-1985, אשתו של באוור שמה לב שמד המרחק של המכונית גבוה ממה שהיה צריך להיות מעצם הנסיעה לבר פעם בשבוע. היא רצתה לדעת לאן הוא נסע.
הוא סיפר לה את האמת, והיא לא האמינה. אז הוא ביקש ממנה לצייר עיצוב, ואמר שיוכיח שהוא אומר אמת על ידי שחזור הציור בשדה, והוא עשה בדיוק את זה. רק אז היא הבינה שבעלה עומד מאחורי התעלומה שסעירה את בריטניה.
בינתיים, התופעה רק גדלה. מעגלי תבואה מחקים החלו להופיע בכל רחבי העולם. מה שהתחיל כמתיחה של שני חברים הפך לתופעה בינלאומית. ב-1991, באוור וצ׳ורלי החליטו שהגיע הזמן שיותר מקרוביהם ידעו מה הם עשו.
הווידוי שאיש לא רצה לשמוע
ב־1991, 15 שנה אחרי שהתחילו, באוור וצ'ורלי ערכו מסיבת עיתונאים בשדה בוורמינסטר. העיתונות העולמית צפתה כששני הגברים בני השישים, חשפו שהם יצרו מאות מעגלי תבואה בכל הכפר, וכדי להוכיח זאת, הם יצרו אחד מול הקהל.
גרהם ברו, העיתונאי שדיבר איתם, נזכר מאוחר יותר בראיון לניו יורק טיימס: "ביליתי שבוע בלגרום להם להראות לי איך הם עשו את כל זה, ומעולם לא צחקתי כל כך בחיי. החוכמה הרווחת באותה תקופה הייתה שחייזרים עומדים לנחות בכל יום, אבל כל זה הופעל על ידי שני הבחורים האלה שהיו שותים כמה כוסות בבית המרזח האהוב עליהם ואז יוצאים ללילה כדי לבלות קצת."
הווידוי הגיע כהלם עצום לאופולוגים שכתבו על מעגלי תבואה והמשמעויות הכביכוליות שלהם במשך שנים. פט דלגאדו, מומחה מכ"ם בדימוס שכתב ספרים על מעגלי תבואה, טען פעם שהם בוודאי סימן ל"אינטליגנציה גבוהה יותר". עיתון בריטי יצר איתו קשר והראה לו מעגלים שיצרו באוור וצ'ורלי.
בהתחלה דלגאדו אמר: "אף בן אנוש לא יכול היה לעשות את זה. היבולים האלה מונחים בתבניות סנסציוניות אלה על ידי אנרגיה שנשארת בלתי מוסברת והיא ברמת אינטליגנציה גבוהה." אבל כשהעיתון הציג את באוור וצ'ורלי והסביר מה הם עשו, דלגאדו היה כועס: "הונו אותנו. זה טריק מלוכלך. אלפי חיים הולכים להיהרס בגלל זה."
לזכותו של דלגאדו, כאשר הוצגה בפניו האמת, הוא הודה שהוטעה, ואפילו זיהה את באוור וצ'ורלי מכיוון שהם תמיד היו בין הראשונים להגיע כאשר נמצא מעגל תבואה חדש. רק שלא כולם השתכנעו בקלות.
דלגאדו התאושש במהירות ומצא הסבר חלופי. הוא וצריאולוגים אחרים עברו למסקנה שבטח, באוור וצ'ורלי אולי יצרו חלק ממעגלי התבואה, אבל לא את כולם. דלגאדו צוטט בניו יורק טיימס כשהוא אומר בלעג: "אתמול התגלו עיגולים בערבה בקנדה. האם הבחורים האלה היו שם עם הלוח שלהם?" הוא לא נראה שהוא שוקל את האפשרות של חקיינים.
רוב אירווינג, יוצר מעגלי תבואה אחר שהתחיל את עבודתו ב־1989, סיכם זאת: "האנשים שרצו להמשיך להאמין בחייזרים ובכל השאר פשוט התעלמו מהראיות, לא משנה כמה ברורות הן היו." קולין אנדרוז, שותפו לכתיבה של דלגאדו, טען שאנשים כמו אירווינג, צ'ורלי ובאוור גרמו נזק. לדבריו, אין הוכחה שכל מעגלי התבואה הם מעשה ידי אדם, ואפילו אם הם כן, הוא התעקש שאלה שיצרו אותם "הונעו על ידי מוח לא-אנושי עצמאי".
בנו של דייב, ג'ים, אמר ל־BBC בעודו יושב במעגל תבואה: "אני יכול להבין למה אנשים יצטרכו להאמין בקסם של זה. אני עדיין מאמין בקסם של זה כשאנחנו יושבים כאן עכשיו. זה קסום."
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!