חפרו באר ומצאו צבא: סוד לוחמי הטרקוטה בסין
בבוקר של ה-29 במרץ 1974 לא נראה שום דבר מיוחד בשדה שליד שיאן שבסין. אדמה צהבהבה, שמש יבשה, ושבעה איכרים שחיפשו דבר פשוט אחד: מים. הבצורת עשתה את שלה, ולכן יצאו יאנג ז'יפה, חמשת אחיו והשכן וואנג פוז'י לחפור באר, כק״מ וחצי ממזרח לתל הקבורה של הקיסר הראשון של סין. בעומק של כשני מטרים פגעו המעדרים באדמה קשה כסלע, ואחריה בחרס אדום, בלבנים עתיקות, בראשי חצים מברונזה ובשברי פסלים מחימר שרוף. מים לא היו בבור. נחשים ועקרבים גם לא. במקומם הם מצאו צבא שלם. באדמה.
מה עושים עם ערימה של חרס מוזר? יאנג פשוט זרק אותה לפינת השדה, ואת ראשי החצים אסף כדי למכור. כפריים אחרים לקחו לבני חימר והפכו אותן לכריות. פאנג שומיאו, מנהל עבודות המים, הציע למכור את הממצאים למרכז התרבות של המחוז, ותמורת שתי עגלות מלאות שברים קיבל יאנג 10 יואן בלבד. אז הגיע ז'או קנגמין, איש מרכז התרבות, והבין מיד שהוא עומד מול משהו עצום. הוא קנה את הכול, החזיר אליו גם את ראשי החצים, והדביק שבר לשבר עד שקם לוחם שלם. הידיעה הגיעה לרשויות, ובמאי 1974 החלו חפירות של ממש.
החפירה הראשונה הובילה לבורות נוספים, ואלה לעוד. המוזיאון נפתח באוקטובר 1979, ובשנת 1987 הכריזה אונסק"ו, ארגון התרבות של האו"ם, על האתר כאתר מורשת עולמית. אבל צבא החימר הוא רק קצה הקרחון: לפי אונסק"ו יש במקום למעלה מ-600 בורות, קברים ושרידי מבנים, על פני כ-56 קמ״ר. מה שמפתיע זה שאף מקור קדום לא סיפר ולא כתב על הצבא הזה. סימא צ'יאן, ההיסטוריון הגדול של סין העתיקה, תיאר את הקבר כמאה שנה אחרי מות הקיסר, ולא הזכיר אפילו פסל אחד. אלפי חיילים עמדו בשורות באדמה, והעולם לא ידע.
אלפי לוחמים ואין שניים זהים
מי רצה צבא כזה בקברו? נער בן 13 בשם יינג ג'נג, שעלה לכס מלך צ'ין, ולפני כ-2,200 שנה איחד תחתיו את סין. הוא לקח לעצמו את התואר "הואנגדי" (קיסר) והפך לקיסר הראשון שלה. את העבודה על קברו התחילו כבר זמן קצר אחרי שעלה לשלטון, כאילו חשב על היום שאחרי כבר מההתחלה. בשלושה בורות עיקריים נחשף מערך צבאי שלם: בבור 1, שאורכו 230 מטרים, חיילי רגלים במסדרונות מקבילים והקשתים בחזית; בבור 2 מרכבות ופרשים; בבור 3 עמדת פיקוד. מעריכים שיש שם 6,000 עד 8,000 לוחמים, ונחפרו כ-2,000. כולם פונים מזרחה.
איך מייצרים אלפי פנים בלי לחזור על שום פנים? בבתי מלאכה ענקיים עמדו עובדי ממשלה לצד אומנים מקומיים, וכל אחד עשה את חלקו. גוף, זרועות ורגליים יצאו מתבניות אחידות, כמו בסרט נע, והורכבו כשהחימר עוד רטוב. רק אחר כך באו הפנים, התסרוקת והשריון, ואלה גולפו ביד, לכל חייל בנפרד. נמצאו כעשר צורות פנים בסיסיות שעליהן נבנו הווריאציות. ועל חלק מהפסלים נשארו חותמות: בבדיקה של 1,087 דמויות נמצאו 66 שמות של בעלי מלאכה, ואפילו טביעות אצבע שלהם, שנשארו בחימר אחרי אלפיים שנה.
ומכאן לשאלה שמטרידה את כולם: האם מאחורי כל פרצוף עומד חייל אמיתי? ב-2022 סרקו חוקרים במחשב 58 לוחמים והשוו שמונה מידות של הראש והפנים לאלה של 29 עדות בסין של ימינו. בשש מהמידות הלוחמים התאימו לטווח של ימינו; בשתיים, רוחב האף והמרחק בין העיניים, היה הבדל ברור. המסקנה זהירה: ייתכן שהאומנים הסתכלו על אנשים אמיתיים, אבל אין הוכחה שמדובר בדיוקנאות. ארכאולוגית מלונדון אמרה שמי שיצרו אותם לא היו סתם פועלים אלא אמנים, שיצרו מתוך מה שראו מול עיניהם.
צבעים שנמוגו, חרבות וקבר חתום
כיום הלוחמים עומדים בצבע החימר האפור, אבל פעם הם היו צבעוניים כמו חיילי צעצוע ענקיים. על שכבת לכה, נמרחו צבעים אדומים, ירוקים, כחולים וסגולים. באוויר היבש של שיאן הלכה מתחילה להתקמט כ-15 שניות אחרי שהפסל נחפר, ותוך כארבע דקות היא נושרת ולוקחת איתה את הצבע. חוקרים ראו זאת במו עיניהם, והיום מרססים חומר מייצב מיד עם החפירה. גם הסגול הוא סיפור בפני עצמו: צבע מלאכותי ומורכב שמכינים מבריום ונחושת. משערים שנולד מניסיונות להכין ירקן מזכוכית, אבל זו השערה בלבד.
גם הנשק הציב חידה. במשך כארבעים שנה היו בטוחים שבני צ'ין המציאו ציפוי סודי של כרום, מתכת שמונעת חלודה. איך אחרת חרבות בנות 2,200 שנה נראות כמעט חדשות, כאילו יצאו אתמול מהנפח? אבל ב-2019 בדק צוות חוקרים מלונדון 464 חלקי נשק, ומצא כרום ב-37 בלבד, כ-8%: בקצות ידיות ובחלקי קשתות, כמעט לא בחיצים, ואף לא בלהב אחד. הכרום הגיע מהלכה שכיסתה ידיות ונדנים מעץ, ולא מציפוי מכוון. ומה שמר על הנשק? ברונזה עשירה בבדיל, ואדמה צהבהבה, דקה ויבשה, שאינה חומצית.
ומה עם הקבר עצמו? הוא סגור. לפי סימא צ'יאן, מתחת לתל מסתתר ארמון תת-קרקעי: גרמי שמים על התקרה, מאה נהרות של כספית, וקשתות שיורות אוטומטית בכל פורץ. את הפועלים, כתב, נעלו בפנים, טענה שאין לה הוכחה. באזור התל נמצאה כספית בכמות חריגה, בנקודה אחת פי שבעה מהממוצע, אך יש הטוענים שזה זיהום תעשייתי מקומי. מכשיר שסורק מתחת לאדמה מצביע על חלל שלם, אך מצבו אינו ידוע. חוששים מאדי הכספית, וחוששים גם שהצבעים יימחקו כמו אצל הלוחמים. עד שיחליטו אחרת, הקיסר שוכן שם בשקט, ואלפי לוחמיו פונים אל מחוץ לקבר.
"ואין שלטון ביום המוות", כתב החכם מכל אדם. גם מי שאיחד אימפריה ובנה צבא של אלפי חיילים סביב קברו, נשאר בסוף לבדו בחשכה מתחת לאדמה.
תגובות
היו הראשונים להגיב!