מדפוס סלאוויטא ל-17 שנים בסיביר
בשנת תקנ"ב, כאשר העולם עדיין לא הכיר את כוחה של המכונה המדפיסה, קם בעיירה הזעירה סלאוויטא מפעל שיהפוך לאגדה. רבי משה שפירא, בנו של רבי פנחס מקוריץ, לא ראה בבית הדפוס שלו רק מקור פרנסה, הוא ראה בו משימה קדושה. כל אות שנוצקה עברה דרך ידיו הקדושות, כל גלופה הוטבלה במקווה לפני ההדפסה, כל פועל שעבד בדפוס היה ירא שמים. אפילו הנייר עצמו הופק במקום, כדי להבטיח שכל חלקיק בספרי הקודש יהיה טהור ומקודש.
דפוס סלאוויטא לא רק הדפיס ספרים, הוא יצר מהפכה שקטה בעולם היהודי. כאשר יצא לאור הש"ס הראשון במהדורה המפוארת בין השנים תקס"א ותקס"ו, התרוצצו יהודים מכל קצווי אירופה לרכוש עותק. המחיר היה יקר להפליא, רק עשירי הקהילות יכלו להרשות לעצמם סט שלם, אך האיכות הייתה ללא תחרות. כל כרך היה יצירת אמנות, כל עמוד היה שיא של מלאכה ואמונה.
ההצלחה המסחררת לא איחרה לבוא. בתוך שנים ספורות נמכרו כל העותקים ואזלו המחסנים. האחים ר' שמואל אבא ור' פנחס שפירא, שירשו את המפעל מאביהם, מיהרו להדפיס מהדורה שנייה ושלישית. למרות הזהות החסידית המובהקת של המדפיסים, זכה ש"ס סלאוויטא לתפוצה נרחבת גם בקהילות המתנגדים. הקדושה שבספרים עלתה על כל מחלוקת וכל גבול.
המחלוקת שפילגה את העולם היהודי
אך באותו רגע בו הגיע השיא, החל הירידה. בשנת תקצ"ד, כאשר מדפיסי סלאוויטא החלו בהדפסת המהדורה הרביעית, קמו נגדם בני משפחת ראם מוילנא והחלו להדפיס ש"ס מתחרה. מה שהחל כמחלוקת עסקית פשוטה התפתח במהירות למלחמת ענקים שפילגה את כל העולם היהודי. השאלה הייתה פשוטה לכאורה אך מורכבת עד לאין שיעור: האם זכות הבלעדיות של עשרים וחמש שנים מתחילה מהאישור הראשון שניתן ב-תקס"ז, או מכל מהדורה חדשה?
מחלוקת זו חילקה את העולם הרבני לשני מחנות לוחמים. לצד מדפיסי סלאוויטא עמדו רבני החסידים, רבני גליציה ורוב רבני פולין, בראשם הישועות יעקב, רבי יעקב אורנשטיין מלבוב. לצד מדפיסי וילנא נתייצבו רבני ליטא, ובראשם הדמות המרכזית, רבי עקיבא אייגר, פוסק הדור. כאשר רבי עקיבא אייגר, הענוותן הגדול ואיש השלום, פסק נגד סלאוויטא, נפל הפטיש בצורה הכי כואבת שיכלה להיות.
המדפיסים מסלאוויטא לא השלימו עם הפסיקה. בכעס ובייאוש הם העזו לטעון שרבי עקיבא איגר הוטעה על ידי בנו רבי שלמה, וכינו את הבן בכינוי המזלזל "בן כוזיבא". הם הפיצו שמועות מרושעות כי הגדול אינו מודע למתרחש מרוב שקיעתו בתורה. התגובה של רבי עקיבא איגר הייתה חריגה וחסרת תקדים: "אינני מוחל להם כלל וכלל, כי על בזיון התורה אי אפשר למחול". עצם המילים הללו מפיו של הגדול העניו מעידות על חומרת הפגיעה.
מקדושה לעלילת דם: הנפילה הגדולה
בשנת תקצ"ה, פחות משנה לאחר המחלוקת הגדולה, נמצא בבית המדרש פועל לשעבר בשם אליעזר פרוטוגין תלוי ללא רוח חיים. האיש איבד עצמו לדעת לאחר שפוטר מעבודתו בגלל השתייה מופרזת. האחים שפירא מיהרו להסתיר את האירוע ולקבור אותו במהירות ובחשאיות, אך בני משפחת המת פנו לשלטונות בטענה מזעזעת: האחים שפירא רצחו את אליעזר לאחר שאיים לדווח על חוסר הצנזורה בספריהם.
המומר הצורר מיכאל בנדרסקי ושני מומרים נוספים נרתמו למלחמה נגד האחים בזעף מיוחד. הם הפיצו את עלילת הדם עד שהגיעה לאוזני הצאר ניקולאי הראשון עצמו. הצאר הורה על מעצרם המיידי של האחים ועל סגירת כל בתי הדפוס העבריים בליטא ובלארוס. מה שהחל כבעיה מקומית הפך לגזירה על כל יהדות רוסיה.
כשנתיים וחצי של חקירות ועינויים קשים עברו על האחים הקדושים. כמרים ומומרים רבים נרתמו למלחמה נגד האחים תוך כוונה ברורה לחסל את הפצת ספרי הש"ס לחלוטין. ספרים רבים נאספו והועלו על מוקד השריפה. באותה תקופה נפטר אביהם הזקן, רבי משה שפירא, שליבו לא עמד בצערו הגדול על בניו. ארבע שנים נוספות התגלגלו האחים בבתי חולים ובתי כלא, עד שבשנת תקצ"ט, ערב ראש חודש אלול, נפסק דינם האכזרי: אלף וחמש מאות מלקות לכל אחד וגלות לסיביר לכל החיים.
הביצוע היה אכזרי אף יותר מהגזר דין. האחים הועברו בין שתי שורות של 250 חיילים כל אחת, כשכל חייל מכה בשבט את העובר לפניו. על כל אחד מהאחים נגזר לעבור שלוש פעמים בין השורות. גם בשעה הקשה ביותר זכרו האחים את קונם: כאשר נפלה כיפתו של רבי פנחס, עמד על מקומו וסירב לזוז עד שהאחראי על ההוצאה לפועל עצמו ניגש, הרים את הכיפה והניח אותה על ראשו. שבע עשרה שנים נוספות של גלות וייסורים עברו עליהם, עד שבשנת תרט"ז, עם עליית הצאר אלכסנדר השני, זכו לחנינה.
בשנת ה'תר"ז (1847) העבירו האחים את הדפוס לזיטומיר, אך שוב קמו נגדם מלשינים ומשכילים, והדפוס נסגר סופית. על האחים נאסר להדפיס עוד ספרים בכל רוסיה. כיום, ספרי דפוס סלאוויטא הם יקרי מציאות ששווים הון רב. היו שתלו את העונש הקשה בפגיעה בכבוד התורה, אך הסיפור של האחים הקדושים מסלאוויטא נחרט בזיכרון העם היהודי כסמל למסירות נפש על הפצת התורה והתמדה לנוכח ייסורים בלתי נסבלים.
תגובות (2)