בתחתית הקניון קל להבין למה אנשים מתעכבים. משני עברי הנהר מתנשאים עמודי בזלת, סלע כהה שנוצר מלבה של הר געש שהתקררה. לכל עמוד חמש או שש פאות, והם ישרים להפליא. הנהר זורם ביניהם, והעמודים עולים אנכית מקרקעיתו, חלקם לגובה של כמה מטרים.
זהו קניון סטודלגיל, ערוץ נהר בעמק יוקולדלור שבמזרח איסלנד. שמו נגזר מהמילה האיסלנדית "סטודלאר", עמודי בזלת. גוף התיירות של מזרח איסלנד מכנה אותו אחד מאוספי עמודי הבזלת הגדולים ביותר ביבשה באיסלנד.
ואז יש את הנהר. מימיו כחולים-ירקרקים, והניגוד בינם לבין הקירות הכהים הוא שמושך מטיילים לעמק נידח. קוראים לו יוקולסא, ובקיצור "יוקלה". זה נהר קרחון, נהר שמוזן מקרחון שנמס, ונושא איתו אבקת סלעים דקה שהקרחון טוחן בדרכו. האבקה הזאת עושה את המים עכורים, ולפני השינוי שעבר הנהר היו מימיו חומים ואטומים.
למי שמגיע לשם היום קל לשכוח שכל זה היה מוסתר. אתר התיירות הרשמי של איסלנד מתאר "מסדרון שנראה כמו מעולם אחר" שהיה חבוי מתחת למים מאות שנים. רבים מהעמודים שקעו אז בנהר החזק, ומעל פני המים לא נראה מהם הרבה. מה שינה את התמונה? סכר.
הסכר שחשף את קניון סטודלגיל
הסכר נקרא קארהניוקר, והוא חלק מתחנת כוח שמפיקה חשמל מכוח המים. הוא עוצר חלק גדול מהמים העכורים של הנהר במאגר ענק בשם האלסלון. משם מובילות מנהרות את רוב המים לתחנה. מה זה עשה לקניון? בעבר זרמו בו כל שנייה כ-205 מטרים מעוקבים של מים. אחרי הסכר נשארו כ-95 בלבד, ירידה של יותר ממחצית. את הערוץ מילאו מים צלולים יותר, ומכיוון שיש בהם פחות אבקת סלעים, הצבע הכחול-ירקרק נראה בבירור.

ומה עם התאריכים? הסכר אכן הושלם ב-2009, אבל הקניון נעשה גלוי כבר בין 2006 ל-2009. העמודים עמדו שם לעין כל, ובכל זאת כמעט איש לא ידע. מדריך של חברת טיולים מציין שמעטים הכירו את המקום גם אחרי שמפלס הנהר ירד והעמודים נראו, והעניין הציבורי לא התעורר אלא שנים אחר כך.
השינוי הגיע ב-2016. איינר פאולי סוואברסון, צלם וכותב טיולים איסלנדי, צילם את העמודים מגובה פני הנהר וכתב עליהם את המאמר המקיף הראשון. הוא גם נתן לאתר את שמו, סימן אותו במפות גוגל וקיבל אישור מבעלי הקרקע לפני הפרסום. התמונות זכו להד רחב, בעיקר אחרי שהופיעו במגזין הטיסה של חברת התעופה "וואו אייר". ב-2018 הכיר שר התיירות רשמית בתפקידו, וב-2019 הוזכר הגילוי גם בדוח של אוניברסיטת איסלנד.
והנה דבר שאולי יפתיע: הפרויקט שהנמיך את הנהר נשאר שנוי במחלוקת. המחיר כלל הצפה של שטחי פרא באזורי ההרים הגבוהים ופגיעה במפלים כמו טופרפוס. סטודלגיל מוגדר כ"שימור מקרי": אטרקציית טבע שנוצרה בעקבות שינוי אנושי בנוף, בלי שמישהו תכנן אותה. לצד זה היא מציינת שהאזור המרוחק קיבל חיים חדשים, עם משרות ושירותים שקשורים לתיירות, וחקלאים מקומיים שמשתתפים בתחזוקת האתר.
מתי ואיך מגיעים לקניון סטודלגיל
הדרך אל הקניון מתחילה ביציאה מכביש 1, כביש הטבעת שמקיף את איסלנד, אל כביש 923, דרך חצץ. וכאן צריך להחליט מראש לאיזה צד נוסעים, כי אין גשר בין שתי גדות הנהר. בגדה המערבית, ליד חוות גרונד, ההליכה קצרה: כ-240 מדרגות מתכת מובילות אל תצפית מעל הקניון, והביקור כולו אורך 30-40 דקות. בגדה המזרחית צריך ללכת כ-5 ק״מ הלוך וחזור, ובסוף מחכה ירידה בעזרת חבלים אל קרקעית הקניון. משם צולמו רוב התמונות המוכרות. מדברים על גשר הולכי רגל שיחבר בין הצדדים, אבל זה עדיין תוכנית.

דבר אחד שהמדריכים הנוצצים לא תמיד מזכירים: הצבע אינו מובטח. כשהמאגר מתמלא ועולה על גדותיו, חוזרים אל הנהר מי קרחון עכורים והוא הופך לאפור-חום, לפעמים כבר באוגוסט. אז מתי כדאי לטייל כאן? החודשים המומלצים הם יוני עד תחילת אוגוסט, ואילו באביב, כשהשלגים נמסים, המים חומים-אפורים. מי שמגיע לפני שמונה בבוקר ימצא פחות אנשים, כי שני החניונים מתמלאים עד אמצע הבוקר ביולי ובאוגוסט.
ואזהרה אחת, בלי הקלות ראש. ברוב חלקי הקניון אין מעקות, המים קרים כל השנה והזרמים חזקים מכפי שנראה, ולכן אסור להיכנס לנהר. הבזלת הרטובה חלקלקה, והחבלים בירידה, אינם מעקה בטיחות מלא ונכון ל-2026 נהרגו שני תיירים שנפלו אל הקניון. אבל אפשר לעמוד על המדרגות, להביט בקירות הישרים ובמים הצלולים, ולהרגיש כמה קטן האדם מול הסדר המופלא הזה. יופי שלם שהיה מוסתר שנים, ובזמן הנכון נגלה לעיני בני האדם.

תגובות
היו הראשונים להגיב!