עצי הסקוויה הענקיים: ענקי הזמן המתמודדים עם משבר קיומי
תארו לעצמכם עץ שגזעו רחב עד כדי כך שניתן לחנות בתוכו מכונית, שגובהו שווה לבניין בן 26 קומות ושמשקלו מגיע ל-2,100 טון. זה לא פרי דמיון, זהו עץ הגנרל שרמן, העץ החי הגדול ביותר על פני כדור הארץ, הניצב ביער הענק בפארק הלאומי סקוויה שבקליפורניה. בגיל המשוער של 2,300 עד 2,700 שנה, העץ הזה נבט כאשר ממלכת יהודה עוד עמדה בתקפה, והוא ממשיך לצמוח עד היום, מוסיף כ-40 רגל מעוקב של עץ מדי שנה, נפח השווה לעץ שלם בגובה 15 מטר.
הסקוויה הענקית (Sequoiadendron giganteum) היא מין ייחודי של עצי מחט שגדל רק באזור מצומצם במדרונות המערביים של הרי סיירה נבדה. התפוצה הטבעית שלהם מוגבלת ל-81 חורשות בלבד, המהוות שטח כולל של רק 144 קילומטר רבוע, שטח קטן להפליא עבור עצים כה מרשימים. העצים הללו גדלים בגובה אידיאלי של 1,500 עד 2,400 מטר, שם טמפרטורות החורף והקיץ המתונות, שכבת השלג העמוקה והיסטוריה עשירה של שריפות יוצרים את התנאים המושלמים לצמיחתם.
הסקוויות הענקיות מפורסמות לא רק בגודלן אלא גם בעמידותן המדהימה. קליפתן הסיבית והמקומטת יכולה להגיע לעובי של עד 90 סנטימטר בבסיס הגזע, ומכילה חומצה טאנית המספקת הגנה משמעותית מפני נזקי שריפה. בשל אורך החיים, הצמיחה המהירה והגדלות העצומות, לסקוויות יש גם פוטנציאל גבוה לאחסון פחמן, מה שהופך אותן לחשובות במיוחד במאבק בשינויי אקלים.
הגנום של הסקוויה הענקית, שפורסם ב-2020, הוא הגדול ביותר שרוצף עד אז, 8.125 מיליארד זוגות בסיס. הגנום מכיל למעלה מ-900 גנים המשמשים את העצים כדי למנוע התפשטות זיהומים על ידי פתוגנים מיקרוביאליים. רצף הגנום הופק מזרע מופרה בודד שנקטף מעץ בן 1,360 שנה, עץ שנבט בתקופה שבה האימפריה הביזנטית שלטה בארץ ישראל.
שינוי האקלים: האיום החדש על הסקוויות
במשך אלפי שנים נחשבו עצי הסקוויה לכמעט בלתי ניתנים להשמדה. הם שרדו אינספור שריפות יער, בצורות וסערות. אך בשנת 2015 החל משהו שונה לקרות. מכת ברק הציתה את מה שנודע כאש הראף, ששרפה בסופו של דבר יותר מ-150,000 אקר של יער. כשהלהבות דעכו והעשן התפזר, גילו מומחים שמספר גדול בצורה חריגה של סקוויות ענקיות נהרג, 27 בשטח הפארק ו-74 ביער הלאומי. מותם של כל כך הרבה עצי סקוויה בשנה אחת היה חסר תקדים, והדבר הדאיג עמוקות את החוקרים.
"לאחר אש הראף הרעיון של סקוויות אלמותיות כבר לא נראה נכון", אמר בן בלום, מנהל השימור והשיקום בליגת הצלת עצי הרדווד. אך זה היה רק פתיח למשבר חמור הרבה יותר. בעונות האש של 2020 ו-2021 השתנה המצב באופן דרמטי. "הדברים השתנו בסדרי גודל", הוסיף בלום. "אנחנו מדברים על עשרות אלפי עצים גדולים שמתו בשתי עונות האש הללו". בסך הכל נהרגו בין 13 ל-19 אחוזים מכל עצי הסקוויה הענקיים בקוטר של יותר מ-4 רגל (כ-1.2 מטר). בין הקורבנות היה גם עץ המלך ארתור, שלפני השריפה היה הרדווד הענק השמיני בגודלו בעולם.
המשבר נעוץ בשילוב קטלני של שני גורמים: שינוי האקלים ודיכוי שריפות. מ-2012 עד 2016 חוותה קליפורניה את הבצורת החמורה ביותר מאז החלו רישומי אקלים, והאקלים של המדינה ממשיך להתחמם, טמפרטורות הקיץ הממוצעות עלו ב-3 מעלות פרנהייט (כ-1.8 מעלות צלזיוס) מאז סוף המאה ה-19. כאשר הטמפרטורה עולה, "הצמאון" של האטמוספירה עולה באופן אקספוננציאלי ושואב כמות הולכת וגדלה של מים מעצים, מצמחים אחרים ומהאדמה.
כשהבצורת נמשכה, החלו חיפושיות קליפה מקומיות להרוג שטחים נרחבים של יערות המחטניים, מוערך ב-147 מיליון עצים. "יש לך ים של עצים חומים שנהרגו על ידי חיפושיות ובצורת, עם המונרכים מפוזרים ביניהם", הסביר בלום. "הדרך שבה שריפות הורגות סקוויות ענקיות היא באמצעות דלקים-סולם שיכולים להעלות את האש לחופה. זו הייתה סערה מושלמת של תנאים".
הגורם השני למשבר הוא דיכוי שריפות במשך מאה שנים. היסטורית, שריפות בר בעוצמה נמוכה עד בינונית התרחשו במרווחים של 6 עד 35 שנה והפחיתו מאוד את עומסי הדלק. אך ב-1935 אימצו סוכנויות פדרליות את "מדיניות 10:00 בבוקר", שקבעה שכל השריפות יכובו עד השעה עשר בבוקר למחרת גילויין. בינתיים הצטברו הדלקים. "כשאני מסתכלת על החורשות של שירות הפארקים הלאומי, אנחנו רואים למעלה מ-50 שריפות שנגרמו מברקים, שדוכאו ושיכלו לבעור בחורשות האלה ב-80 עד 100 השנים האחרונות", אמרה כריסטי בריגהם, ראש ניהול המשאבים והמדע בפארקים הלאומיים סקוויה וקינגס קניון.
ניהול יערות הסקוויה: הדרך להצלת העתיד
בשנת 2022 הכריזו פקידים המפקחים על חורשות הסקוויה על מצב חירום, ויזמו דילול מכני וידני בקנה מידה גדול של יער הסקוויה, ואחריו שריפת פסולת וצריבה מבוקרת. לפי בלום, ישנם כ-26,000 אקר של אדמה שיש לנקות בכל 80 חורשות הסקוויה בשטח פדרלי, כאשר כ-8,000 אקר כבר טופלו. להסרת חומר זה יתרון נוסף, היא הופכת משקעים רבים יותר לזמינים לעצים שנותרו, ומגבירה את החוסן שלהם.
שבט האינדיאני טול ריבר מציע מודל מעניין לניהול יערות הסקוויה. השבט מנהל שמונה חורשות סקוויה במשך 40 שנה, וממשיך בפרקטיקה מסורתית של "אש טובה", שריפות תכופות בעוצמה נמוכה. "כל השבטים ברחבי קליפורניה תמיד ביצעו שריפות תרבותיות, וזו פרקטיקה שאנחנו ממשיכים להשתמש בה", אמר קנת' מקדרמנט, חבר מועצה בשבט. "זה דבר טוב ליער". מקדרמנט מאמין שהמאמצים הללו הגבילו את הנזק לעצים כאשר שריפות הבר האחרונות עברו דרכם.
אולם לא כולם מסכימים עם גישת הניהול האקטיבי. קואליציה של 80 ארגוני סביבה התנגדה להצעת חוק בשם "Save Our Sequoias" (הצילו את הסקוויות) שתספק מימון נוסף לדילול סקוויה, בטענה שהיא תקבע תקדים ארצי שיאפשר לסוכנויות פדרליות לוותר על ביקורות סביבתיות נדרשות. ללא ביקורות אלה, אמרה הקבוצה, ההצעה "תוביל לפרויקטים ממהרים ומתוכננים בצורה גרועה עם השפעות כבדות על קרקע, נחלים וחיות בר". בשנת 2022 תבע מכון אי הארץ את שירות הפארקים הלאומי כדי לעצור פעילויות דילול בפארק הלאומי יוסמיטי, אך בית משפט פדרלי לערעורים דחה את הטענות.
תומכי הפעולה האקטיבית טוענים שהיא נחוצה בדחיפות. "היערות האלה שאכפת לנו מהם יכולים להפוך לשטחי שיחים עם שריפות חוזרות בעוצמה גבוהה מהסוג שאנחנו רואים", אמרה ג'ואנה נלסון, מנהלת המדע ותכנון השימור בליגת הצלת עצי הרדווד. מחקר שפורסם ב-Ecological Applications (אקולוג'יקל אפליקיישנס) מצא ש"מגוון של פעולות ניהול פרואקטיביות", כולל שריפות בר מנוהלות, צריבה מבוקרת ודילול מכני, "מוצדקות והכרחיות כדי לעמוד בקצב של משטרי אקלים ושריפות בר משתנים".
בינתיים מקימים חוקרים חלקות שתילים כדי לחקור אילו גנומים ישרדו היטב ביותר בתנאים עתידיים צפויים. "נבדוק אותם לאורך זמן ונראה אילו גדלים היטב", אמרה נלסון. שירות הפארקים הלאומיים מיישם אסטרטגיית תגובה לשינויי אקלים המבוססת על ארבעה מרכיבים: מדע, הפחתה, הסתגלות ותקשורת. הגישה כוללת את מה שנקרא RAD, התנגדות (עבודה לשמירה על בסיס תנאים היסטוריים), קבלה (מתן אפשרות למערכת להשתנות), וכיוון (עיצוב אקטיבי של שינוי לעבר תנאים חדשים מועדפים).
עצי הסקוויה הענקיים מלמדים אותנו על נפלאות הבריאה, עצים שהבורא עיצב להחזיק מעמד אלפי שנים, לשרוד אש ובצורת, ולהמשיך לצמוח ולהתפתח. אך הם גם מזכירים לנו את האחריות שלנו כשומרי הבריאה. "אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות בתגובה לשיבוש האקלים", אמרה נלסון. "אנחנו צריכים מגבלות על פליטות גזי חממה, ואנחנו גם צריכים ניהול אקטיבי כדי שיהיו סקוויות ענקיות בסביבה". השאלה היא האם נפעל מהר מספיק כדי להציל את ענקי הזמן הללו לדורות הבאים.
תגובות
היו הראשונים להגיב!