דרינקויו: העיר התת-קרקעית שהתגלתה בגלל תרנגולת
בשנת 1963 נתקל תושב בקפדוקיה, שבמרכז טורקיה, בתעלומה קטנה בחצר ביתו: התרנגולות שלו נעלמו שוב ושוב, ולא שבו. האיש היה באמצע שיפוצים, ובקיר נפער לפתע סדק צר. כך סיפר מדריך מקומי לכתבת של מדור הנסיעות של רשת השידור הבריטית. מי שהציץ פנימה ראה מעבר אפל ושותק, כמו פתח של מערה נשכחת. משהחל לחפור, גילה שזו הכניסה הראשונה מבין יותר מ-600 כניסות לדרינקויו, עיר תת-קרקעית של ממש.
האם כך באמת קרה? יש גרסאות פשוטות יותר: תושב שיפץ את ביתו, הפיל קיר במרתף ומצא מאחוריו חדר מסתורי, בלי תרנגולות בכלל. שמו של האיש לא נשמר באף מקור, וכך נשאר גיבור הסיפור בלי שם, איש צללים אמיתי. דבר אחד ברור: החפירה חשפה רשת מנהרות, ומאז נספרו יותר מ-600 כניסות, חלקן מוסתרות מתחת למרתפים של בתים פרטיים בעיירה שמעל. ובני העיירה הלכו מעליה שנים, בלי לדעת מה מתחת לרגליהם.
את העיר הזאת אפשר היה לחצוב, בזכות הקרקע. קפדוקיה מכוסה בטוף, סלע רך כמו גבינה קשה, שנוצר מאפר של הרי געש שהתקשה במשך השנים, ואפשר לחצוב בו בכלים פשוטים כמו מכוש ואת. אותו סלע יצר מעל הקרקע את הארובות המפורסמות, צריחי אבן חרוטיים העולים לשמיים, ומתחתיהם הלכו החוצבים וירדו, קומה אחר קומה. דרינקויו משתרעת על 18 קומות, לעומק של כ-85 מטר. לפי ההערכות יכלה העיר להכיל עד 20,000 איש, יחד עם בעלי החיים והמזון שלהם.
מי חצב את דרינקויו ולמה?
השאלה מי חצב את הקומות הראשונות נותרה פתוחה. גם גילה של העיר אפוף ערפל: חלק מהחללים נוצרו ככל הנראה בצורה טבעית, ורק אחר כך הורחבו בידי אדם, ולכן קשה לדעת מתי נולדה. יש הסוברים שהחיתים, עם קדום ששלט באזור, חפרו כאן את המקלטים הראשונים, אך אין לכך הוכחה מוצקה. אחרים מצביעים על הפריגים, גם הם עם קדום ששכן באזור ונודע במבנים ובפסלים שחצב ישר בסלע. כך או כך, האדמה שומרת על סודה.
לפעמים מזכירים גם את קסנופון, מצביא יווני קדום, שתיאר בספרו בתים תת-קרקעיים עם פתח צר כמו פי באר, ובפנים חלל מרווח. אלא שהוא כתב על אזורי ארמניה, במזרח טורקיה של היום ורחוק מקפדוקיה, ולכן אין בכך ראיה לדרינקויו. מה שבטוח יותר הוא שהנוצרים של התקופה הביזנטית הרחיבו את העיר, ככל הנראה בימי המלחמות בין הביזנטים לערבים בימי הביניים. אלה היו ימים של פחד, ומי שחצב כאן ידע שהחיים תלויים בעובי הסלע ובכוח הדלת. לפי התיאורים, התכנון אִפשר לסגור חלקים בעיר ולהגן עליהם בנפרד.
אחר כך באו הסלג'וקים, עם מוסלמי שכבש את האזור במאה ה-11, ואחריהם צבאו של טימור, בסביבות שנת 1400. לפי המסורת, בכל פעם שהגיעה סכנה ירדו התושבים אל המנהרות, ובימים שקטים שבו אל בתיהם שמעל הקרקע. המסורת הזאת נמשכה כמעט עד ימינו: חוקר בריטי ששהה בקפדוקיה בשנים 1909-1911 תיעד שכשהגיעו החדשות על הטבח באדנה, תושבים רבים בכפר אקסו מצאו מחסה בחדרים תת-קרקעיים ולא העזו לישון מעל פני האדמה. ב-1923, בחילופי האוכלוסין בין יוון לטורקיה, עזבו הנוצרים את האזור, והעיר ננטשה לדממתה.
כך שרדו אלפים בעיר התת-קרקעית
המסדרונות בדרינקויו צרים ונמוכים בכוונה. מי שנכנס חייב להתכופף ולצעוד בטור אחד, ומי שבא כפולש מוצא את עצמו במצב לא נוח. בנקודות מפתח עמדו דלתות אבן עגולות, בקוטר של עד מטר וחצי ובמשקל של כחצי טון, שאפשר היה לגלגל למקומן רק מבפנים. כשהדלת נסגרה, נותר העולם שבחוץ מאחור, וכל קומה נאטמה בנפרד. לפי הרשת הבריטית ה-BBC, דרך החור הקטן במרכז הדלת אפשר היה לדקור פולשים בחנית. בקומות העליונות, קרוב לפני השטח, שכנו האורוות, כדי שהריח והגזים לא יגיעו אל אזורי המגורים.
מה עוד הסתתר שם? הרבה יותר ממקלy' עיר של ממש, עם חיי יום-יום. בבטן האדמה נמצאו בתי בד לשמן, גתות ליין, מטבחים עם תנורי אפייה מסורתיים שעדיין בשימוש בכפרי קפדוקיה, מחסני מזון וקפלות. בקומה השנייה נמצא אולם מרווח עם תקרה קמורה, ששימש לפי הדיווחים כבית ספר, והחדרים שלידו היו כיתות לימוד. גם הצד הקשה לא נעלם: החיים נוהלו לאור לפידים, בלי יום ובלי לילה, והפסולת נאספה בקנקני חרס אטומים.
ואיך נושמים 85 מטר מתחת לאדמה? יותר מ-50 פירי אוורור, חלקם צרים מעשרה סנטימטרים, הזרימו אוויר בין החדרים. המים הגיעו מבאר בעומק של יותר מ-55 מטר, ואפשר היה לנתק אותה מלמטה כדי שפולש לא ירעיל אותה. היום רק חלק מהעיר פתוח למבקרים, ובאזור התגלתה עיר נוספת, אולי גדולה ממנה. אחד המקורות מעריך שרוב סודותיה של דרינקויו לא ייחשפו לעולם. ואם הסיפור אכן קרה, מי שמאמין יודע שאין מקרה בעולם כלל והכל רק מה׳, וכך תרנגולת אחת שנעלמה הובילה אל עיר שלמה שהוסתרה מעיני כול. "מגלה עמוקות מני חושך" (איוב יב, כב).
תגובות
היו הראשונים להגיב!