צבא הרפאים: כשהאמנים הערימו על הנאצים
ניסן ה'תש"ה, מרץ 1945. תשעה חודשים של קרבות קשים דחקו את הצבא הגרמני עד לנהר הריין, המכשול האחרון שהגן על גבולות מולדתם. המפקדים הגרמנים הכריזו שיגנו על הנהר בכל מחיר. מטוסי סיור שהמריאו מעל העיר דיסלדורף אכן זיהו מאות כלי רכב אמריקאים שנערכים לקרב, ומכשירי ציתות קלטו שידורי רדיו שאישרו נוכחות של שתי דיוויזיות שלמות, עשרות אלפי חיילים. איך ייתכן שקצינים גרמנים מנוסים, ותיקי קרבות אמיתיים, נפלו במלכודת כזו?
התשובה מפתיעה: שום דבר מכל זה לא היה אמיתי. הטנקים שנצפו מהאוויר היו בובות גומי במשקל 42 ק"ג בלבד, קלות עד כדי כך שארבעה חיילים יכלו לשאת אותן ביד. הקולות בקעו מרמקולים ענקיים שהותקנו על משאיות, והשידורים ברדיו נכתבו מראש, ממש כמו תסריט של הצגה מבוימת מתחילתה ועד סופה.
מאחורי כל זה עמדה יחידה סודית של צבא ארצות הברית, שנשאה את השם היבש "היחידה ה-23", ומנתה כ-1,100 חיילים בפיקודו של קולונל הארי רידר. היא הוקמה בינואר 1944 במחנה פורסט שבמדינת טנסי, בהשראת מבצע הטעיה בריטי שהצליח קודם לכן נגד הגנרל הגרמני רומל בצפון אפריקה. המפקד העליון דווייט אייזנהאואר נתן לה עדיפות עליונה, מתוך אמונה שהטעיה יכולה להיות אחד הכלים החזקים ביותר שיש לו, וההיסטוריה הוכיחה שהוא צדק.
מה שהפך את היחידה לחריגה לא היה רעיון ההטעיה עצמו, שהרי הטעיה צבאית קיימת כמעט כמו המלחמה עצמה. החריגה טמונה בזהות המגויסים: הצבא גייס בכוונה תחילה בוגרי בתי ספר לאמנות, עובדי סוכנויות פרסום ואדריכלים, אנשים שידעו טוב מכל חייל אחר איך בונים תמונה משכנעת לעין. "היינו נחשבים כמין משוגעים בעיני החיילים האחרים", סיפר בדיעבד אחד מחיילי היחידה, ג'ק מייסי. "הסתכלו עלינו כעל קצת מוזרים… ואני חושב שכנראה היינו". בין הבוגרים המפורסמים: מעצב האופנה ביל בלאס והצייר אלסוורת' קלי.
צבא מדומה מגומי ואוויר
כיצד בונים צבא שלם מאוויר ומגומי? הזרוע החזותית של היחידה, גדוד הנדסת ההסוואה 603, הצטיידה בטנקים, תותחים וג'יפים מתנפחים שיוצרו בידי חברות הגומי הגדולות בארצות הברית. כל דמות הורכבה משלד צינורות מתנפחים שכוסה בבד קנבס עמיד, כדי שרסיס בודד לא יפוצץ את כל הדמות בבת אחת. טנק שרמן מתנפח שקל כ-42 ק"ג בלבד, לעומת הטנק האמיתי ששקל למעלה מ-27 טון, ובכל זאת נראה זהה לו מהאוויר. ארבעה חיילים הצליחו לנפח דמות טנק שלמה תוך דקות ספורות בעזרת מדחסי אוויר פשוטים.
בובה בודדה מעולם לא הספיקה. החיילים למדו שהטעיה אמיתית דורשת תמונה שלמה: כביסה תלויה על חבלים, עקבות צמיגים שנוצרו בגרירת חפצים כבדים אחרי ג'יפים, עשן העולה ממטבחי שדה מדומים. הם אף פיזרו את הדמויות בכוונה בצורה לא מסודרת, כי סידור מדויק מדי היה מעורר חשד אצל אנליסטים גרמנים שהוכשרו לזהות זיופים. במקביל פעלה יחידת קול קטנה בהרבה, כ-145 איש בלבד, שהקליטה מראש קולות אמיתיים של טנקים, משאיות מחליפות הילוכים וחיילים צועדים.
ההקלטות הועברו על גבי חוט מתכתי דק, כשסליל בודד החזיק כשני קילומטרים של חוט שהספיקו לחצי שעה של השמעה רצופה. הרמקולים, ששקלו כ-227 ק"ג כל אחד, הותקנו על משאיות והשמיעו קול שנשמע במרחק של כ-24 ק"מ. שכבה נוספת כללה מפעילי רדיו שלמדו לחקות את קצב ההקלדה האישי של מפעילים גרמנים אמיתיים, שכן הגרמנים ייחסו חשיבות רבה ליירוט שידורי רדיו כמקור מודיעיני עיקרי. חיילי היחידה אף התהלכו בבתי קפה מקומיים וסיפרו שם סיפורים בדויים לכל מי שהיה מוכן להאזין.
המחיר, ההצלחה והסוד השמור
לא כל מבצע הסתיים בהצלחה נקייה. באוגוסט 1944, בעת מצור על נמל ברסט שבצרפת, השתמשה היחידה לראשונה בכל שיטות ההטעיה יחד, מתוך תקווה לשכנע את המפקד הגרמני להיכנע. ההטעיה הצליחה עד כדי כך, שקצין טנקים אמריקאי שלא ידע על הסוד שיגר בטעות את כוחותיו לאותו אזור שאליו משכה היחידה את תשומת לב האויב.
נשק נגד-טנקים גרמני פתח באש, וחמישה טנקים אמריקאיים אמיתיים נהרסו במקום. "הבחורים האלה מעולם לא הגיעו לקו היציאה", נזכר קורפורל בשם ג'ון ג'רווי. "הם פשוט נטחנו". חודש לאחר מכן, כשהגנרל פאטון השאיר פרצה של כ-113 קילומטר בקו החזית שלו, החזיקה היחידה במקום ימים ארוכים ומסוכנים.
המבצע הגדול והמוצלח ביותר הגיע במרץ 1945, כשבעלות הברית התכוננו לחצות את נהר הריין – זה שתואר בפתיחת הכתבה. במבצע שנקרא "ורסן" הוצבה היחידה כ-16 קילומטרים דרומית לנקודת החציה האמיתית, וחיקתה לא דיוויזיה אחת אלא שתיים, בהצגת כוח מדומה של כ-40,000 חיילים. החיילים פרסו למעלה מ-600 דמויות מתנפחות, ומשאיות הקול פעלו ברציפות לאורך הלילה כולו, עד שהגרמנים הזיזו כוחות ממשיים כדי להתמודד עם האיום המדומה, והחלישו בכך את ההגנה במקום שבו התרחשה החציה האמיתית. הצבא האמריקאי חצה בסופו של דבר את הנהר עם מספר נפגעים נמוך באופן יוצא דופן.
סיפור היחידה נשמר בסוד מוחלט עד שנת 1996. החיילים לא סיפרו על כך אפילו לבני משפחתם הקרובים ביותר, ורבים מהם נפטרו מבלי שאיש ידע במה עסקו, מחשש שהמלחמה הבאה מול ברית המועצות תדרוש שוב את אותן שיטות. רק בפברואר 2022 חתם נשיא ארצות הברית על חוק שהעניק ליחידה את מדליית הזהב של הקונגרס, ומתוך 1,100 חייליה המקוריים הגיעו לטקס בקפיטול רק שבעה ניצולים. לפי הערכת הצבא, פעולות ההטעיה הצילו בין 15,000 ל-30,000 חיי חיילים אמריקאים – מספר ששווה לעצור לרגע ולהרהר בו.
תגובות
היו הראשונים להגיב!