מנגנון אנטיקיתרה: המכונה העתיקה שהקדימה את זמנה באלפיים שנה
היה זה באביב שנת 1900, כשקבוצת צוללי-ספוגים מהאי היווני סימי הפליגה בים האגאי בדרכה לשטחי דיג בצפון אפריקה. סערה פתאומית הכריחה אותם לעגון סמוך לאי קטן ושומם בשם אנטיקיתרה, שבין כרתים ליוון. במקום להמתין בחוסר מעש עד שהרוחות יירגעו, החליטו הצוללים לבדוק את קרקעית הים. הצולל אליאס סטדיאטיס ירד לעומק של כ-45 מטר, עומק מסוכן מאוד עבור קסדת הנחושת הכבדה שלבש, ומשך בבהלה בחבל שקשר אותו לסירה.
מה שראה סטדיאטיס הזכיר לו שדה קרב: גופות מוטלות וסוסים פזורים בין הסלעים. קפטן הספינה, דימיטריוס קונטוס, היה בטוח שהצולל מדמיין דברים מרוב לחץ ואוויר דחוס, וירד בעצמו לבדוק. הוא חזר עם זרוע ברונזה שבורה, שריד לפסל עתיק. מה שנראה כ"גופות" התברר כפסלי שיש וברונזה ששכבו על קרקעית הים כאלפיים שנה, שרידי ספינת מסחר יוונית שטבעה בדרכה לרומא. לפי מטבעות שהתגלו בה, ייתכן שהטביעה קרתה זמן קצר אחרי שהרומאים כבשו את אתונה.
בין הפריטים שהועלו מהמים היה גם גוש מכוסה קרום ירקרק שאיש לא הצליח לפענח. כשנתיים הוא שכב נשכח במחסן המוזיאון הארכיאולוגי באתונה, בזמן שכל תשומת הלב הופנתה לפסלים המרשימים. רק ב-17 במאי 1902 שם הארכיאולוג ולריוס סטאיס לב שמתוך הגוש בולט גלגל שיניים, ולצדו כתובות ביוונית עתיקה שרק חלקן ניתן היה לקרוא. מאוחר יותר התגלה שעל המכשיר חרוטות למעלה מ-2,000 אותיות, סוג של מדריך הפעלה עתיק, שרובו פוענח רק בעזרת מכשור מתקדם שלא היה קיים אז.
הנדסה מופלאה בגודל זעיר
המכשיר שהתגלה מוכר כיום בשם "מנגנון אנטיקיתרה", על שם האי שבו נמצא. במקורו היה זה גוש ברונזה שהונח בתוך תיבת עץ בגודל של קופסת נעליים גדולה. במרוצת השנים התפרק המכשיר ל-82 שברים, ורק שבעה מהם נחשבים חשובים במיוחד, שכן הם מכילים את רוב המנגנון והכתובות. הגלגל הגדול ביותר בו, שקוטרו כ-13 ס"מ בלבד, נשא במקורו 223 שיניים זעירות שכל אחת מהן גולפה ביד בקפדנות רבה.
איך פעל המכשיר הזה? סריקות מתקדמות שנעשו בשנים האחרונות חשפו שבתוכו הסתתרו לפחות 30 גלגלי שיניים מברונזה, שפעלו יחד בתיאום מדויק להפליא. ידית קטנה בצד (שאבדה ולא נמצאה עד היום) שסובבה, הפעילה שרשרת שלמה של גלגלים, שהזיזה מחוונים על גבי המכשיר. אלה הראו את מיקום השמש והירח מול גלגל המזלות, את מופעי הירח, ואף חזו מתי צפויים ליקויי חמה וירח, עשרות שנים מראש. חוגה נוספת עקבה אחרי מחזור בן 4 שנים של תחרויות שהתקיימו ביוון העתיקה.
הפתרון המרשים ביותר נגע לתנועת הירח, שאינה קבועה בכלל: הירח נע מהר יותר כשהוא קרוב לכדור הארץ, ואיטי יותר כשהוא מתרחק ממנו. כדי לדמות זאת השתמשו בוני המכשיר בשיטה חכמה: שני גלגלי שיניים שהורכבו זה על גבי זה, וחוברו בסיכה קטנה שנעה בתוך חריץ, כמו "גלגל בתוך גלגל". כך הצליחו לחקות בדייקנות רבה את הקצב המשתנה של הירח, אף שהם עצמם לא הבינו בהכרח את הצורה המדויקת של מסלולו. התוצאה מדהימה: המכשיר חישב תקופה של 8.88 שנים, קרוב מאוד לערך המוכר כיום, 8.85 שנים.
מי המציא את המכונה?
מי בנה מכונה כזו? זו שאלה שמעסיקה חוקרים כבר יותר ממאה שנה, ותשובה ודאית עדיין אין. שני שמות חוזרים שוב ושוב בדיון: ארכימדס איש סירקוזה, הממציא הדגול שפעל בסיציליה, וחכם האסטרונומיה היפרכוס, שפעל באי רודוס. הנואם הרומי קיקרו מתאר בכתביו שתי מכונות דמויות-גלובוס שבנה ארכימדס, שהדגימו את תנועת השמש, הירח וכוכבי הלכת שהיו ידועים אז. לדבריו, אדם בשם גאיוס סולפיציוס גאלוס הדגים אותן בפני קהל כמאה שנה אחרי מות ארכימדס, פער שמרמז שהיו לפחות שני מכשירים כאלה, ולא יצירה חד-פעמית.
מחקר משנת 2008 קישר את לוח השנה החקוק על המכשיר לאזור קורינתוס, ומכיוון שסירקוזה, ביתו של ארכימדס, הייתה מושבה של קורינתוס, זה חיזק את הקשר אליו. השערה מתחרה מצביעה על רודוס, מקום מושבו של היפרכוס, מפני שהמכשיר מיישם תאוריה שהוא עצמו פיתח לתנועת הירח. ד"ר טוני פרית', מתמטיקאי מלונדון שהוביל אחד ממחקרי הפענוח המרכזיים בעשור האחרון, כתב שיוצרי המכשיר נדרשו לרמת דיוק, פשטות וחסכנות שמצריכות כישרון הנדסי, מתמטי ואסטרונומי יוצא דופן, שילוב נדיר גם היום.
פענוח המכשיר נמשך למעלה ממאה שנה. ההיסטוריון דרק דה סולה פרייס מאוניברסיטת ייל היה הראשון שהעלה, כבר בשנת 1959, את הרעיון הנועז שזה מחשב אסטרונומי קדום. בשנת 2005 סרקו חוקרים מאוניברסיטת קרדיף את כל 82 השברים במכונת טומוגרפיה ייעודית ששקלה 12 טון, וחשפו כתובות ומנגנונים שלא נראו קודם לכן. בשנת 2021 הציג צוות בהובלת פרית' שחזור מלא של המכשיר, המבוסס על כל הממצאים שנאספו במשך יותר ממאה שנות מחקר. כך, יותר מאלפיים שנה אחרי שטבע בים, חזר לכאורה לפעול המחשב האנלוגי העתיק ביותר בעולם.
תגובות
היו הראשונים להגיב!