החילזון קשקשי-הרגל: היצור היחיד עם קונכיית ברזל אמיתית
אפריל 2001. צוות חוקרים אמריקאי, על סיפון ספינת המחקר "קאנור", מפעיל רובוט צלילה בשם "ג'ייסון" ומוריד אותו לעומק של כ-2,700 מטר מתחת לפני האוקיינוס ההודי, עומק שבו אין זכר לאור שמש, והלחץ עצום. שם, ליד ארובות געשיות תת-ימיות הפולטות מים בטמפרטורה העולה על 300 מעלות צלזיוס, מבחינים החוקרים ביצור מוזר: חילזון שכף רגלו מכוסה במאות קשקשים קשים ומבריקים. איך מצליח יצור לשרוד באזור שבו הטמפרטורה עלולה לצלות כל דבר חי? זה היה הרגע שבו נראה לראשונה החילזון קשקשי-הרגל, השם המדעי שקיבל ב-2015, אחרי 14 שנות מחקר הוא "כרוזומאלון סקוואמיפרום".
מה שהופך את החילזון הזה למיוחד כל כך הוא ההרכב הכימי של קונכייתו. בניגוד לכל בעל חיים אחר הידוע כיום, הקונכייה שלו בנויה משלוש שכבות שונות זו מזו לחלוטין. השכבה החיצונית, בעובי של כ-30 מיקרון בלבד (פחות משליש ממחט תפירה), עשויה מתרכובות של גופרית וברזל, חומר שנקרא פיריט, המוכר גם בכינוי 'זהב השוטים' בשל צבעו הזהוב. מתחתיה שוכנת שכבה אורגנית חומה ועבה, ומתחתיה, שכבה פנימית לבנה מסידן פחמתי, כמו אצל רוב חילזוני הים.
הבורא עיצב את המנגנון הזה בדיוק רב: השכבה האמצעית, החומה, סופגת מכות ואנרגיה מהתקפות טורפים, למשל ממלתעות סרטנים ומפזרת חום, כך שהקונכייה כולה עמידה הרבה יותר. מבנה כה חכם עורר עניין אצל חוקרים המנסים ללמוד ממנו לפיתוח שריון מלאכותי. גודל הקונכייה הבוגרת נע סביב 32 מ"מ בממוצע, ולעיתים מגיע עד 45.5 מ"מ, קצת יותר מכף יד קטנה, אבל ענק ביחס לקרוביו במשפחתו, שרובם קטנים מ-15 מ"מ.
מפעל מזון פנימי בגוף
איך בכלל אפשר לשרוד בלי לאכול? זו בדיוק התכונה המסקרנת ביותר בחילזון הזה: אין לו למעשה שום צורך במזון. מערכת העיכול שלו כמעט ואינה קיימת, אין לו לסת ואין בלוטות רוק. במקום זאת, יש לו איבר מיוחד, בלוטת ושט מוגדלת פי כמאה מזו שאצל חילזונות אחרים, שתופסת כמעט עשירית מנפח גופו. בתוך הבלוטה הזאת מתגוררים חיידקים המבצעים תהליך שנקרא כימוסינתזה, כלומר ייצור אנרגיה מכימיקלים במקום מאור שמש. חיידקים אלה הופכים את המימן הגופרתי הרעיל הנפלט מהארובות הרותחות למזון, ומעבירים אותו לחילזון. במילים פשוטות, החילזון מפעיל בתוך גופו מפעל מזון פרטי משלו.
כדי להאכיל את המיקרובים שלו, יש לבעל החיים הזה כלים גופניים יוצאי דופן. הזימים שלו, האיברים המשמשים לנשימה, תופסים כ-15.5% מנפח גופו, שיעור עצום שנועד לספוג כמה שיותר חמצן בסביבה דלת חמצן. ואז יש הלב. לב החילזון קשקשי-הרגל מהווה כ-4% מנפח גופו, לב האדם למשל מהווה רק כ-1.3% ממשקל הגוף. אילו לב אנושי היה בפרופורציה דומה, הוא היה בגודל הראש שלנו.
ובאשר לקשקשים עצמם, תגלית מ-2019 שינתה את מה שחשבו עליהם קודם. במשך שנים שיערו חוקרים שהם משמשים בעיקר להגנה מפני טורפים. התברר שתפקידם המרכזי הוא אחר לגמרי: החיידקים שבגרון החילזון מייצרים גופרית כתוצר פסולת, חומר רעיל לחלזונות שגם משמש בחומרי הדברה. מבנה הקשקשים פועל כמו צינורות פליטה זעירים, השואבים את הגופרית המסוכנת הרחק מהרקמות הרכות, ומפקידים אותה כתרכובת ברזל בטוחה בחלק החיצוני של הגוף. פתרון מופלא לבעיה שהחילזון יוצר בעצמו.
בית גידול זעיר בסכנה
החילזון קשקשי-הרגל ידוע כיום משלושה מקומות בלבד עלי אדמות: שדה קיירי, שדה סוליטר ברכס האוקיינוס ההודי המרכזי, ושדה לונגצ'י ברכס הדרום-מערבי, הרחוק מהם אלפי ק"מ. יחד, שטח המחיה הכולל שלו באוקיינוס ההודי מוערך במקסימום של כ-270 דונם, ובפועל האתרים הידועים שבהם הוא אכן נמצא מסתכמים בפחות מ-20 דונם, בערך הגודל של שוק מחנה יהודה. עבור מין שלם, זהו שטח מחיה זעיר להחריד.
הבעיה היא שדווקא המינרלים המרתקים שמהם בנויה הקונכייה, ברזל, נחושת, זהב וכסף, הם אלה שמושכים אליו חברות כרייה בים העמוק. רישיונות לחקר כרייה כבר הוענקו: שדה קיירי לגרמניה (2015,2030), ושדה לונגצ'י לסין (2011,2026). כתוצאה מכך, ביולי 2019 נכנס החילזון קשקשי-הרגל לרשימה האדומה של הארגון הבינלאומי לשימור הטבע, בסיווג 'בסכנת הכחדה', הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה בעל חיים ימי הוכרז כמאוים באופן רשמי בשל כרייה בים עמוק. כמה זמן עוד יישאר לו, לפני שייעלם לתמיד מבלי שהספקנו להכיר אותו כראוי?
וזה לא רק תיאוריה. בתחילת 2016 יצאה משלחת מחקר בראשות ד"ר צ'ונג צ'ן, ביולוג ימי-עמוק יפני שתיאר את החילזון רשמית כבר ב-2015, לשדה קיירי, למקום שבו נצפו החילזונות בעבר. הם פשוט לא היו שם. 'ידענו יותר על המין הזה מכל אחד אחר, אבל לא ידענו לאן הוא נעלם', סיפר צ'ן על אותם רגעים מטרידים. רק אחרי יותר מ-3 שבועות של חיפושים אינטנסיביים נמצאה מושבה בריאה, במרחק של כ-2 מטר בלבד מהמקום המקורי. אירוע קטן, אולי, אבל הוא ממחיש עד כמה שביר בית הגידול של יצור שהקב"ה חנן בתכונות כה נדירות, ועד כמה קל לאבד אותו לתמיד.
תגובות
היו הראשונים להגיב!