גבישי הענק במערת הקריסטלים במקסיקו
בחודש ניסן תש"ס (אפריל 2000) ניהלו שני אחים מקסיקנים, חואן ופדרו סאנצ'ז, עבודות קידוח שגרתיות במכרה נאיקה שבמדבר צ'יוואווה. הם חיפשו עפרות חדשות של כסף ועופרת. לפתע פרצה המקדחה לתוך חלל ריק. מה שגילו שם היה כה יוצא דופן, עד שהם בקושי האמינו למראה עיניהם.
המערה שנפערה לפניהם הייתה מלאה בגבישי ענק שקופים-חלביים, הבולטים מהקירות, הרצפה והתקרה בזוויות משונות. הגביש הגדול ביותר שנמדד שם הגיע לאורך מדהים של 11.4 מטר, גובה של בניין בן ארבע קומות ובמשקל של 12 טון. זה היה הגילוי הגיאולוגי המרהיב ביותר שנתגלה אי פעם.
אבל כבר בדקות הראשונות הבינו הכורים שהמערה אינה רק פלא טבע. היא גם מלכודת קטלנית. הטמפרטורה שם הגיעה ל-58 מעלות צלזיוס, והלחות עמדה על 90-99%. בתנאים כאלה הזעה לא מסייעת לקירור הגוף, והשהייה הממושכת עלולה לגרום להתמוטטות. אחד הכורים שניסה להיכנס למערה ללא הגנה מתאימה נמצא מת בין הגבישים.
האחות הגדולה של מערת החרבות
האחים אטמו מיד את המנהרה, אך השמועה דלפה החוצה. תוך זמן קצר הגיעו למקום חוקרים מרחבי העולם, נחושים להבין כיצד נוצרו הגבישים הענקיים האלה. ד"ר פאולו פורטי, אחד הקריסטלוגרפים המובילים בעולם, תיאם פרויקט מחקר בינלאומי שכלל צוותי מחקר מאוניברסיטאות שונות. פנלופה בוסטון, אסטרוביולוגית וחוקרת מערות, הייתה בין החוקרים שהשתתפו במשלחת.
המערה עצמה, בצורת פרסת סוס, משתרעת על פני כ-109 מטר ובנפח של כ-6,000 מטר מעוקב, פי שניים מבריכת שחייה אולימפית. הרצפה מכוסה בבלוקים גבישיים שטוחים בעלי פאות מושלמות, וקורות קריסטל ענקיות בולטות הן מהבלוקים והן מהרצפה. חואן מנואל גרסיה-רואיז, גיאולוג מהמועצה הספרדית למחקר לאומי, היה מהחוקרים המרכזיים שחקרו את המערה.
מערת הקריסטלים לא הייתה התגלית הראשונה באזור. כבר ב-1910 גילו כורים מערה אחרת, רדודה יותר, בעומק של כ-120 מטר, שכונתה "מערת החרבות". גם היא הייתה מלאה בגבישי גבס, אך אלה היו קטנים בהרבה: רק כ-2 מטר אורך, דומים לחרבות ענק. במשך 90 שנה נחשבו הגבישים האלה לגדולים ביותר מסוגם. אבל בשנת 2000 התברר שהם רק "האחות הקטנה" של הענקים שמתחתיהם.
האתגר המדעי והעתיד הלא ברור
החקירה המדעית של מערת הקריסטלים הייתה אתגר מסוג שלא נתקל בו אף חוקר מערות בעבר. התנאים הקיצוניים, 58 מעלות צלזיוס ולחות של 90-99 אחוז, יוצרים סביבה שבה הזעה אינה מקררת כלל. הטמפרטורה דומה לשיאי החום בעמק המוות, אך עם אוויר הרבה יותר לח. בתנאים כאלה גוף האדם מתחיל להתמוטט תוך דקות ספורות.
כדי להתמודד עם האתגר, צוות מדעי בתיאום של ד"ר פאולו פורטי שיתף פעולה עם חברות לפיתוח ציוד הישרדות מיוחד. הם פיתחו חליפות מקוררות שכונו "חליפת טוֹלוֹמֵאָה" ומערכת נשימה קרה בשם "מכשיר נשימה סִינוּזִיט". סרבלי המערות המיוחדים הותאמו עם מזרן של צינורות קירור שהוצבו על כל הגוף וחוברו לתרמיל במשקל כ-20 ק"ג המכיל מאגר מלא במים קרים וקרח. הקירור שסיפק הקרח הנמס הספיק לכחצי שעה של אוטונומיה. לא יותר.
אפילו עם הציוד המגן, המדענים פעלו לעתים קרובות בקצה הבטיחות. החוקרים נאלצו לטפס על חניתות גבס חלקות מעיבוי, תוך סיכון נפילה קשה.
למרות המגבלות הצליחו החוקרים לבצע מחקרים מגוונים. בפגישת 2017 של האגודה האמריקאית לקידום המדע, בוסטון וחוקרים נוספים הכריזו על גילוי מרתק: הם מצאו חיידקים שנלכדו בתוך הגבישים, וגם הצליחו לחלץ ולהחיות אותם. אורגניזמים אלה אינם קשורים באופן הדוק לשום דבר במאגרי המידע הגנטיים הידועים.
בנוסף, בוסטון וצוותה מצאו עד 200 מיליון וירוסים בטיפה אחת של מים ממערת הקריסטלים. ניתוח DNA חיידקי ממערת הקריסטלים הראה שצורות החיים הזעירות קשורות למיקרואורגניזמים החיים בסביבות קיצוניות אחרות ברחבי העולם, כולל מערות בדרום אפריקה ואוסטרליה וכן פתחי אוורור הידרותרמיים. "אנחנו קולטים את הדפוסים האלה של דמיון במקומות שמופרדים גיאוגרפית באופן נרחב", אמרה בוסטון.
מחקרים נוספים כיסו את תחומי הפלינולוגיה, חקר אבקנים. בפעם הראשונה בעולם הופקו אבקנים שמורים היטב מתוך גבישי גבס, שאפשרו שחזור פליאו-סביבתי. המחקר המפורט של רצף השקיעה של מינרלים רבים במערות נאיקה הוביל לגילוי של מינרלים חדשים למערות.
אבל כל המחקר הזה בא במחיר כבד. הגבישים נהרסים במגע ממושך עם אוויר. חוקרים בדקו את השפעת הסביבה המנוקזת על משטחי הקריסטל. בניסויים מעבדתיים הם חשפו דגימות של קריסטלי נאיקה לסביבות גזיות ונוזליות שונות. הם גילו שהקריסטלים הצליחו מעט יותר טוב בסביבה נוזלית, בעוד שבסביבות גזיות הם מתמודדים עם התייבשות.
הדילמה הגדולה ביותר היא שהגישה למערה אפשרית רק בזכות שאיבת מים. במהלך הפעלת מכרה נאיקה, חברת Industrias Peñoles שאבה מים מההר בקצב גבוה. השאיבה יצרה אגם מלאכותי קטן ליד העיירה נאיקה. בסביבות 2015, כאשר דליפה פרצה ואפשרה למים להיכנס למכרה בקצב שעלה על זה של המשאבות, חברת הכרייה סגרה את המסלול למערה. באוקטובר 2015, לאחר שפעילות הכרייה הופסקה, המערות הורשו להציף מחדש.
חוקרים מעריכים שכיבוי המערות אינו בהכרח דבר רע: זה עשוי למעשה לשמר את הקריסטלים. ואם בתאריך מאוחר יותר יהפוך חשוב להיכנס לשם שוב, ניתן יהיה לשאוב מחדש.
העתיד של מערת הקריסטלים נותר לא ברור. דיווחים אחרונים מהמכרה מצביעים על כך שפעילות הכרייה עשויה להתחדש דרך כניסה אחרת, מה שעשוי לאפשר לחוקרים לגשת למערה שוב. עד אז הקריסטלים הענקיים נשארים מבודדים, יופי נסתר, עולם אחר, הממתין לעתיד לא ידוע.
תגובות (0)
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!