ימת אראל: כיצד הפך אגם ענק למדבר רעיל
ב־1960 השתרעה ימת אראל על כ־68,900 קמ"ר של מים צלולים, שזה בערך כשטחה של גאורגיה כולה. מימיה היו שקופים במיוחד, עם צבע ירקרק בחופים ותכלת באמצע. יותר מ־24 מיני דגים שחו במימיה, ביניהם שלושה מיני חדקן אנדמיים שלא נמצאו בשום מקום אחר בעולם. באזורים הביצתיים בצפון ובמערב הימה חיו עופות נודדים רבים, פלמינגו, ברווזים, עגורים ויונקים קטנים כמו לוטרות. תעשיית דיג מפותחת בנמלים הגדולים של עיירות הדייגים מוינאק שבאוזבקיסטן ואראלסק שבקזחסטן סיפקה פרנסה לרבבות בני אדם.
אבל בשנות ה־50 החליט ניקיטה חרושצ'וב מנהיג ברית המועצות, על תוכנית שתשנה את גורל האזור לעד. הוא החליט שעל אדמת אוזבקיסטן יגדלו את הכותנה לתעשיית הטקסטיל של ברית המועצות. שני נהרות ההזנה של ימת אראל, אמו־דריה וסיר־דריה הוסטו להשקיית שדות כותנה עצומים. בתעלת קרא־קום, הגדולה ביותר במרכז אסיה, אבדו בין 30% ל־70% מהמים שזרמו בה. גם כיום רק 12% מתעלות המים של אוזבקיסטן מוגנות בפני אובדן מים.
בשנות ה־60 השקו הנהרות 50,000 קמ"ר של כותנה, ועדיין הצליחה ימת אראל לעמוד בכך מבלי שתתכווץ. אבל כאשר נזרעו שדות חדשים על קרקע מדברית ענייה יותר, השטח המושקה גדל ב־20% בין 1960 ל־1980, אך כמות המים השנתית שנלקחה לצורכי השקיה הוכפלה מ־45 ל־90 ק"מ מעוקבים. תעלת קרא־קום גזלה חלק ניכר מהמים שהגיעו לימת אראל בעבר. בשנות ה־80 קיבלה הימה רק עשירית מהמים שזרמו אליה בשנות ה־50.
התוצאות היו הרסניות. בשנות ה-60 ירד מפלס הימה ב־20 ס"מ בממוצע מדי שנה. בשנות ה-70 הקצב שולש כמעט ועמד על 50,60 ס"מ בשנה, והתגבר ל־80,90 ס"מ בשנה בעשור שלאחר מכן. העלייה במליחות המים וההתייבשות הובילו להכחדה מקומית של דג הסלמון של אראל, הדג רוף, הברבל מטורקסטן וכל מיני החדקן. בשנת 1987 הפרידה התייבשות את הימה לשני גופי מים נפרדים. מליחות הימה עלתה מרמה של 10 גרם לליטר ל־45 גרם לליטר, להשוואה, מליחות האוקיינוסים היא כ־35 גר' לליטר.
מוינאק, שהייתה עיר נמל משגשגת, הפכה לעיירת רפאים המנותקת מחופי הימה. הימה נעלמה ממוינאק בסביבות 1986, והיא מצויה כעת במרחק 120 ק"מ מהעיירה. במקום שבו גלים ליחכו את המגדלור, מונחות כעת סירות דיג כמו עצמות דינוזאור המלבינות בשמש. מרביתם של 60,000 האנשים שהתפרנסו מן הדייג נאלצו לעזוב. מ־173 מיני בעלי חיים שחיו סביב הימה רק 38 שרדו. כיום הימה איבדה כמעט 90% משטחה, והיא נקראת מדבר אראל־קום, אחד המדבריות החדשים ביותר בעולם, המכסה את מה שהיה קרקעית ימת אראל.
סופות אבק רעילות משנות את האקלים
מחקר שפורסם השנה על ידי המכון לייבניץ למחקר הטרופוספירה והאוניברסיטה החופשית של ברלין חושף ממדים מדאיגים של האסון. בין השנים 1984 ל-2015, פליטות האבק מהמדבר הגדל כמעט הוכפלו מ-14 ל-27 מיליון טון בשנה. התייבשות ימת אראל הפכה את מרכז אסיה ל-7% יותר מאובקת ב-30 השנים האחרונות. והדבר המדאיג ביותר? החוקרים מדגישים כי כמויות האבק כנראה הוערכו בחסר עד כה, מכיוון ששני שלישים ממנו מתערבבים תחת שמיים מעוננים ולכן עלולים להישאר בלתי מזוהים על ידי תצפיות לוויין מסורתיות.
האבק ממדבר אראלקום נחשב למסוכן הרבה יותר מאבק ממדבריות טבעיים. היות והוא מכיל שאריות של דשנים וחומרי הדברה מהחקלאות לשעבר. DDT – קוטל חרקים כלורי אורגני, היה בשימוש עד 1982 והוא עדיין נמצא בריכוז גבוה בקרקע. חומרי הדברה רעילים נוספים שימשו באזור במשך עשרות שנים. הקרקע סביב ימת אראל רווייה בחומרי הדברה, והרוח נושאת את אבק המלח והכימיקלים על פני מרחקים של מאות ק"מ.
תמונות לוויין חשפו עד 10 סופות אבק גדולות המתרחשות מדי שנה באזור, רובן בין חודשי אפריל ליולי. תכולת המלח באבק הייתה כ-30-40% מהנפח בקיץ, והגיעה עד 90% בחורף. הסופות הן לעתים קרובות ברוחב של 150 עד 300 ק"מ. האבק הופץ באזורים הרבה מעבר לאזור, האבק מאזור ימת אראל נמצא עד 500 ק"מ מהמקור המקורי. חלק מהמלח הגיע לקרקעות המושקות והמעובדות באופן אינטנסיבי, מה שהרס אפילו את האדמה הרחק מאזור ימת אראל.
האבק לא רק מסכן את התושבים באזור, אלא גם משפיע על איכות האוויר בבירות טג'יקיסטן וטורקמניסטן. במיוחד האזורים החקלאיים לאורך נהר סיר דריה מושפעים לרעה מהאבק, אך אפילו בערים הגדולות של מרכז אסיה כמו אשגבט, בירת טורקמניסטן, ודושנבה, בירת טג'יקיסטן, האבק עדיין מורגש, גם אם הן נמצאות במרחק של יותר מ-800 ק"מ. על בסיס ממוצע שנתי, עד מחצית מהאבק כבר עשוי לנוע כיום מזרחה.
הצוות בהנהגת דוקטור ג'יימי בנקס חקר את ההשפעה של אבק אראלקום על אפקטים קרינתיים מעל מרכז אסיה. על הקרקע, לאבק יש אפקט מקרר במהלך היום מכיוון שהוא מעמעם את אור השמש, ואפקט מחמם בלילה מכיוון שהוא משקף את קרינת החום. "בהסתכלות על השינויים בין העבר להווה", אומר דוקטור בנקס, "ההכפלה הכמעט של פליטות האבק מעל אזור ים אראל הובילה לעלייה הן בקירור קרינתי והן בחימום קרינתי על פני השטח ובאטמוספירה. אירועי אבק חדשים אלה אינם מתרחשים לאורך כל השנה, אלא באפיזודות ביוני, ספטמבר, נובמבר, דצמבר ומרץ."
מעבר להשפעות הקרינה, החוקרים מצאו גם אינדיקציות לכך שהאבק עשוי לשנות את דפוסי מזג האוויר בקנה מידה גדול: אבק אראלקום מגדיל את לחץ האוויר בגובה הקרקע באזור אראל עד 0.76 פסקל בסקלת זמן חודשית, מה שאומר חיזוק של השפל הסיבירי בחורף והחלשה של השפל החום של מרכז אסיה בקיץ. האבק עשוי גם להאיץ את המסת הקרחונים ובכך להחמיר את משבר המים באזור, השפעה מעגלית מסוכנת: התייבשות האגם יוצרת אבק שמאיץ המסת קרחונים שמספקים מים לאזור.
משבר בריאותי וניסיונות שיקום חלקיים
סופות אבק החלו לשאת מלח וחומרי הדברה למרחקים ניכרים. המלח והאבק גורמים לגידול במחלות נשימה ובסרטן הגרון והוושט. מי השתייה המזוהמים גורמים למקרים רבים של טיפוס, צהבת, פרטיפוס ודיזנטריה. בשטחי קראקלפקסטן, הרבה נשים סובלות מאנמיה, מחלות נשימה ושחפת נפוצות באזור ועוד.
מחקר שבדק את הסיכון למחלות לב וכלי דם מצא שסיכויים גבוהים יותר למחלה נצפו במקביל להחמרת התנאים הסביבתיים, עם שיא באזור האסון האקולוגי, במיוחד בעיר אראל. באופן ספציפי, הסיכויים לפתח טרשת עורקים, מחלת לב כלילית הקשורה לטרשת עורקים, יתר לחץ דם עורקי וקרדיומיופתיה היו גבוהים במובהק בקרב תושבי עיר אראל. תעשיית הדיג של ימת אראל, שבשיאה העסיקה כ-40,000 איש, נכחדה. בשנות ה-80 הקציר המסחרי הפך לבלתי בר-קיימא.
האקלים סביב הימה השתנה עקב היבושה. האוויר יבש יותר, החורף קר יותר וארוך יותר, והקיץ חם יותר. מספר ימי סופות האבק עלה באופן דרמטי. האדמה המיובשת מלוחה מאוד, דבר המונע כמעט מהצמחייה להתחדש.
באראל הצפונית, הודות לפרויקט הנתמך על ידי הבנק העולמי, דווח שנפח המים עלה בכ-42% והגיע ל-26 ק"מ מעוקבים, והמליחות בימה הצפונית ירדה פי שמונה, מה שאיפשר חידוש מסוים של פעילות הדיג, תפוקה שנתית של כ-8,000 טון. בניית סכר קוק-אראל סייעה בהעלאת מפלס המים בחלק הצפוני של הימה. הפרויקט לשיקום הימה החל ב-2001 בסיוע הבנק העולמי והממשלה הקזחית.
הסכר הפנה מחדש את מי נהר סיר לשטח הקזחי, במקום לאפשר להם להמשיך ולזרום דרומה. עליית מפלס פני המים באזור קיררה את האקלים המקומי והורידה את המליחות של המים כדי לאפשר גידול דגי מים מתוקים. העלייה הדרמטית בכמות הדגים, מ-52 טונות ב-2004, מעידה על התאוששות מסוימת של המערכת האקולוגית.
בשנים האחרונות נשתלו מיליוני שתילים באזור הימה היבשה. היער נועד להאט את המדבור ולהפחית את ההשפעה של סופות חול על קהילות סמוכות. ים אראל הדרומי, שמחציתו שוכן באוזבקיסטן, ננטש לגורלו. אוזבקיסטן לא מראה סימנים לנטישת נהר אמו-דריה כדי להשקות את הכותנה שלה, ועוברת לחיפוש נפט בקרקעית ימת אראל הדרומי המתייבשת. האזורים שבהם הים חוזר לקדמותו מעידים עד כמה פשוט הפיתרון היה דרוש רק סכר אחד קטן כדי להחזיר את החיים לאזור שכולם העריכו שפשוט יתייבש ויתפוגג ברוח.
תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹּא תְקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ (קהלת רבה ז', י"ג)
תגובות (1)